הליך שמזמין תביעות סרק של פלשתינים. מנדלבליט
הליך שמזמין תביעות סרק של פלשתינים. מנדלבליטצילום: עמית שאבי, פול, פלאש 90

1

הסדר למהדרין

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, מאוד מודאג. בערוץ 10 פורסם כי בשיחות שערך לאחרונה טען היועץ שחקיקת חוק ההסדרה היא "סכנה לדמוקרטיה", וכי חקיקה כזו תהיה "פגיעה בשלטון החוק", לא פחות. זאת עקב "הפגיעה בזכות הקניין" שהחקיקה הזאת תגרום, לדעתו המלומדת. לרגע אחד כמעט התרגשתי, איך ייתכן שכנסת ישראל תפגע בשלטון החוק? אבל אז נזכרתי מי אשם בזה שחקיקת חוק ההסדרה הופכת שוב לאופציה ריאלית שעומדת על הפרק.

זו אמנם קצת קלישאה, אבל הדימוי הטוב ביותר לתיאור ההתבטאויות הללו של היועץ המשפטי לממשלה הוא "זעקת הקוזק הנגזל". למה? כי היועץ ואנשי צוותו הם אלו שהרגו בשקט אבל ביסודיות את המתווה להסדרת עמונה על בסיס נכסי נפקדים. להלכה הסכים היועץ המשפטי לממשלה לבחון את המתווה שהציעה הוועדה. אולם התהליך שקבע היועץ ממש מזמין הגשת תביעות סרק לבעלות על החלקות בידי פלשתינים. אם להשתמש בביטוי שהשמיע אחד המעורבים בסוגיה, היועץ לא הסתפק בהסדר "כשר". הוא ואנשיו התעקשו על מתווה "למהדרין מן המהדרין".

התוצאה של המצב שנוצר היא שנכון לרגע כתיבת שורות אלו רק שש חלקות באזור עמונה נקיות מתביעות. הסדרה על בסיס שש חלקות הייתה יכולה אולי להיות אופציה, לו היה רצף ביניהן, אבל רצף כזה לא קיים. התוצאה בפועל היא סיכולו של מתווה ההסדרה, משום שהליך בירור תביעות הבעלות, גם אם יסתיים בדחיית חלק ניכר מהתביעות, הוא הליך ארוך. אין שום סיכוי להשלים אותו בסד הזמנים שקבע בג"ץ להרס עמונה. חוק, לעומת זאת, אפשר כידוע לחוקק גם בהליך בזק תוך שלושה או ארבעה ימים, ואף פחות מכך.

גם המצב הנוכחי לא מבטל את הבעיות שבאופציית חוק ההסדרה. התנגדותו של נתניהו, הסיכוי הגדול מאוד לפסילה בידי בג"ץ ושאלות הנוגעות לניסוחו של החוק כך שיוכל למלא את ייעודו, לא ירדו מעל הפרק. אבל צריך לזכור כי מי שדחק את תומכי עמונה לסיטואציה שבה נראה החוק כאופציה היחידה בשטח הוא היועמ"ש עצמו, שכעת זועק נגדו.

2

המכון הלא נכון

מאז נאום ה"תהליכים מעוררי חלחלה" שהשמיע סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן באחד מטקסי יום השואה האחרון, צפה ועלתה סוגיה מטרידה מאוד: מי מחנך את קציני צה"ל? השאלה, שנשמעת לכאורה כמעט טיפשית, שהרי צה"ל ומפקדיו הם שאחראים על חינוך דור העתיד של החיילים והקצינים, התבררה מהר מאוד כבעלת חשיבות הרבה יותר ממה שנדמה.

להלכה מופקד חינוך חיילי וקציני צה"ל בידי חיל החינוך. אולם כחלק מתהליכי מיקור החוץ (אאוט סורסינג בלע"ז) שעוברים על השירות הממשלתי כולו, גם הכשרתם הערכית של קציני צה"ל הוצאה לגופים חיצוניים.

מכתב ששיגר לאחרונה ארגון לביא למנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אודי אדם, ואשר הגיע לידי 'בשבע' חושף את מעורבותו של גוף נוסף בעיצוב עולמם הערכי של קציני צה"ל בדרגות רס"ן וסא"ל. הפעם מדובר במכון מנדל למנהיגות המפעיל בעבור צה"ל את תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בצה"ל. מדובר בתוכנית יוקרתית שבה משתתפים מספר מצומצם של קצינים שעברו שני שלבים של מיונים. חלק ניכר מהקצינים מגיע מחיל החינוך והיתר מחילות השדה. התוכנית נמשכת שנה אקדמית שלמה, והיא אינטנסיבית ומעמיקה מאוד.

האמת היא שעד כאן זה נשמע לא רע, אז איפה בעצם הבעיה? ראשית, בניגוד לגופים חיצוניים אחרים שמפעילים תוכניות כאלה, מכון מנדל לא נבחר בשום הליך של מכרז. ככל הנראה הוא נהנה מפטור ממכרז מאחר שהמכון מממן יותר ממחצית מעלות התוכנית, אולם הפטור ממכרז שניתן לתוכנית אינו מתועד במערכת הממשלתית. בנוסף לכך, לא תופתעו לגלות שאנשי מכון מנדל המפעילים את תוכנית המנהיגות הם אנשי שמאל מובהקים, כדוגמת ראש התוכנית, פרופ' משה הלברטל. זו כמובן אינה טענה כלפי מכון מנדל, שעושה שימוש לגיטימי בכספיו של הפילנתרופ היהודי מורטון מנדל כדי להוביל תהליכי שינוי בחברה הישראלית. הטענה לא מופנית גם כלפי מובילי התוכנית שמחזיקים בהשקפת עולם משלהם ומחנכים לאורה. מי שנדרש כאן לתת תשובות הם משרד הביטחון וצה"ל. קשה שלא להתרשם שבצמרת הצבא ומשרד הביטחון לא רואים בעיה בהפקדת החניכה הערכית של הקצונה הבכירה דווקא בידי גורמים בעלי דעות פוליטיות שנויות במחלוקת. קשה להאמין שקיום התוכנית, גם אם במימון חיצוני, בידי גוף בעל אוריינטציה ימנית מובהקת, היה עובר בשתיקה שכזו.

פנינו כמובן למשרד הביטחון ולצה"ל בבקשה להבין את עמדתם. בתגובה נמסר מ"כוחות הביטחון" כי "התוכנית המוזכרת היא תוכנית רשות המיועדת למפקדים ועוסקת במנהיגות חינוכית. הפטור ממכרז אושר לפי חוק חובת המכרזים בידי ועדת פטור במשרד הביטחון ומבנה התוכנית ותוכנה מאושר באופן מלא על ידי חיל החינוך". גורמים בצה"ל הפנו אותנו לתקנה מספר 18 א' לחוק חובת המכרזים, הקובעת אפשרות של מתן פטור ממכרז ל"עסקה לביצוע מיזם אשר יפעל ללא כוונת רווח למטרות של חינוך, תרבות, דת, מדע וכו' ובלבד שהעסקה נעשית עם מי שתורם מחצית לפחות מעלות ביצוע המיזם".

בארגון לביא מציינים מנגד כי "התוכנית האינטנסיבית של מכון מנדל לחינוך קציני ובכירי חיל החינוך בצה"ל, נוגעת בנושאים המצויים במחלוקת עזה בחברה הישראלית. מפעילי התוכנית מצהירים כי היא מיועדת לקצינים המעוניינים להשפיע על חינוך החברה האזרחית בישראל. למרבה הפלא תוכנית אינטנסיבית זו פועלת בצה"ל מזה כעשור ללא כל מכרז מסודר וללא הודעות כלשהן לציבור כמקובל. השימוש בקציני צה"ל להנחלת עמדותיהם של מכונים ואישים שנויים במחלוקת פסול, ועלול לפגוע באמון הציבור בצה"ל. אנו קוראים למקבלי ההחלטות במשרד הביטחון לעצור את התוכנית שמחזורה הבא צפוי להיפתח באוקטובר הקרוב, עד לקיום בירור יסודי אודות מטרות התוכנית וקיום מכרז מסודר כנדרש על פי חוק".

3

בין ברק לבן ברק

הודעה תמימה למראה של דובר צה"ל, אשר נחתה בבוקר יום שלישי השבוע בתיבות הדוא"ל של הכתבים הצבאיים, בישרה על אישור של עשרות מינויים בצה"ל לתפקידים בדרגת אלוף משנה. מפקדי חטיבות, מפקדי עוצבות ושורה ארוכה של תפקידים נוספים. חלק מהקצינים זכו אגב התפקיד החדש להעלאה בדרגה, ולחלקם זהו תפקיד שני או שלישי באותה דרגה. אי שם לקראת הסוף, בין מינוי מפקד מרכז ההובלה למינוי של מדריך בפו"ם, הסתתרה שורה שנראית תחילה תמימה למראה: "אל"מ דורון בן-ברק ימונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי". אבל האמת היא שמדובר במינוי לא תמים בכלל.

אל"מ דורון בן ברק הוא לא סתם עוד קצין. בתפקידו הקודם שימש בן ברק כיועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. בן ברק שימש בתפקיד תקופה ארוכה מהרגיל, ולמעשה עיצב את תפיסת שלטון החוק ביהודה ושומרון, אותה ניתן לתמצת במילים "אנחנו מהאו"ם". בתפקידו זה עמד בן ברק מאחורי שורה ארוכה של צעדים שפגעו במתיישבי יו"ש, תוך נשיאת שם המשפט הבינלאומי לשווא. באמתלות שונות ומשונות חסם בן ברק כמעט באופן מוחלט את האפשרות של יהודים לרכוש קרקעות ביו"ש. הוא גם האיש שמנע את אכלוס בית המכפלה בחברון, והוא האיש שפעל על מנת להפוך את האזרחים היהודים ביו"ש לאזרחים סוג ב', באמצעות שדרוג "צו שימוש מפריע". הצו, הפוגע בזכויות שמגיעות לכל אדם לפי חוקי הקרקעות ביו"ש, חל רק על יהודים. הצו כבר הוגדר הן על ידי שופטים צבאיים והן על ידי ועדת אדמונד לוי כצו מפלה, אך בן ברק לא התרשם. זה האיש שכעת הופך להיות המשפטן מספר 2 בצה"ל. אני לא יודע אם אתם מודאגים, אני מודאג מאוד.

=================================================================

הפינה הכלכלית

כששר האוצר מאבד את זה

עימות חריף פרץ לאחרונה בין שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, לשר הנוכחי, משה כחלון. בעוד לפיד מזהה היטב את נקודות האיוולת של מדיניות השר כחלון, היטיב כחלון לאתר את הבעיות במדיניות לפיד. זה צודק בטענותיו וזה צודק בטענותיו. חוק מע"מ אפס שניסה לפיד להעביר היה אסון, שהעובדה שלא התרגש עלינו לבסוף היא כמעט בגדר נס. מנגד, גם תוכנית מחיר למשתכן, וביתר שאת תוכנית המס על דירה שלישית של השר כחלון, הן איוולת כלכלית גמורה. תוכנית מחיר למשתכן למעשה חוזרת על הטעות של תוכנית מע"מ אפס, רק יותר בגדול, חלוקת מתנות לזוגות צעירים תוך עיוות מבנה השוק. בעוד במע"מ אפס העיוות עוד היה רק חלקי, במחיר למשתכן, בגלל שיטת ההגרלות, העיוות רק גדל. זוג מרמת גן מוצא את עצמו רוכש דירה בעפולה, וזוג מטבריה מוצא את עצמו עם דירה בקריית גת. הגיוני? לא ממש.

המס על הדירה השלישית גם הוא איוולת. קשה לחשוב על מס יותר בלתי שוויוני. גם הסברה שבגלל המס ישתחררו המון דירות לשוק זקוקה עדיין להוכחה. מניפולציות המס של ממשלת נתניהו הראשונה (זוכרים את ה"פטיש 5 קילו" של השר שטייניץ?) לא הוכיחו את עצמן בזמנן בשינוי פני השוק.

נדמה שכמו לפיד בשעתו כך גם כחלון נכנס להיסטריה. מתברר ששינוי מגמת המחירים בשוק הדיור זה עסק קשה מאוד. מנסים כך, מנסים אחרת, וכלום לא עובד. בשלב הזה מגיע תורה של המדיניות הבלתי רציונלית. כאן מפסיק השר להקשיב לעצותיו של מי שמבין את השוק, ומתחיל לאמץ עצות אחיתופל. כך קרה ללפיד וכך קורה לכחלון. זה גם השלב שבו נכנס שר האוצר הלחוץ למאבק בכל השותפות הקואליציוניות, מלחמת הכול בכול. ככה זה כשלחוצים.

לפיד שילם על ההיסטריה הזאת בכיסאו. גורלו של כחלון אולי יהיה אחר, אולם ככל שהוא דבק יותר בתוכנית המס על דירה שלישית כך המחיר הפוליטי שהוא משלם עליה יהיה גבוה יותר. אם הנחתנו שהתועלת מהצעד תהיה מוגבלת נכונה, הרי שאפילו במונחי עלות-תועלת פוליטית כחלון עושה כאן שגיאה גדולה.