"השבעות" בתיכוני החמ"ד – לא מה שהיה

ראש החמ"ד מתייחס בראיון לערוץ 7 לסוגיית ה"השבעות" בישיבות תיכוניות ואולפנות. החשש מליל ההשבעה התהפך והפך לחוויה משותפת.

שמעון כהן , כ"ד בתשרי תשע"ז

ימים אחרים. אברהם ליפשיץ
ימים אחרים. אברהם ליפשיץ
יוני קמפינסקי



טוען....

בראיון לערוץ 7 מתייחס ראש החמ"ד, ד"ר אברהם ליפשיץ, לסוגיית ה"השבעות" במוסדות התיכון של הציונות הדתית, אותם טקסים שהתאפיינו בעבר בהשפלות ולא פעם באלימות ובשני העשורים האחרונים משתנה דמותם, אם כי נדמה שמדובר בטקסים מעוררי חשש אצל התלמידים הצעירים הנכנסים בשערי הישיבות והאולפנות.

"כמו בנושאים רבים, שונים ומשונים, נושא ההשבעה עבר מטמורפוזה מאז השנים שבהן הייתי אהני תלמיד למה שקורה היום", פותח ליפשיץ ומציין כי אין בכוונתו לעסוק במה שהיה בעבר ולהנציח בכך תופעות שליליות שהלכו ונעלמו מהעולם, אלא להתמקד בקיים כעת, "בעשר ועשרים השנים האחרונות המצב הולך ונעשה טוב יותר".

"זכיתי לעבוד במוסד חינוכי לפני תפקידי הנוכחי, וכשהבנות רצו לקיים השבעה קראנו לזה 'השפעה' ולא 'השבעה'. זה מה שקורה באולפנות ובישיבות התיכוניות. יש עולם חדש של הבנה, אהבה וחיבור".

ליפשיץ מזכיר בדבריו כי מטרת ההשבעות ההן הייתה בין השאר התרסה נגד המוסד ועולם המבוגרים, אך כיום קיים שיתוף פעולה בין דורי הבא לידי ביטוי בחברותו משותפות ובפעילויות רבות ומגוונות.

לדבריו פעילות השבעה הקיימת כיום מסתכמת במרבית המוסדות בפעילות חווייתית משותפת כזו או אחרת המסתיימת באווירה מחוייכת ולא מעבר לכך, "זה מתחיל ומסתיים עם תפילה ריקוד וחוויה, ולעיתים בהתוועדות עם ראש המוסד. אין דבר יפה מזה. אנחנו נמצאים ברוב המוסדות במקום הרבה יותר טוב מבעבר. יש חיבורים גדולים ואהבה גדולה".

ממשיך ומספר ליפשיץ על המציאות אותה הוא פוגש בעבודתו היומיומית. "דיברתי עם תלמיד בכיתה ט' שיצאו לשמחת תורה בעיירת פיתוח כלשהי ומי שהוביל את הפעילות לא היו המדריכים או המורים או ראש הישיבה, אלא השמיניסטים". לדבריו מציאות שכזו הופכת את תלמידי י"ב למודל ודוגמא עבור התלמידים הצעירים.

"לפני כמה שנים פנה אליי קולגה, ראש ישיבה תיכונית טובה, והתייעץ איתי עם קושי לקראת פורים במוסד החינוכי שלו. עניתי לו מקומית, ואמרתי שמה שקורה במוסד תיכוני בפורים זו בבואה של מה שעבדת עליו בכל השנה. אם יש אווירה של בית חינוך משפחתי והתלמיד מרגיש כלפי המורה שלו שהוא כמו בן לאביו, והוא משוחח איתו ולומד איתו גם אחרי שעות ושנות הלימודים, אז בפורים יהיה חיבור גדול והתעלות גדולה, ואם הפוך אז הפוך. כך גם בנושא זה של השבעות".

כשנשאל אם המציאות הטובה אותה הוא מתאר נובעת מהדרכה והנהגה מגבוה או מבני הנוער עצמם, משיב ליפשיץ ואומר: "מה שקורה בשנים האחרונות במוסדות החינוך של החמ"ד הוא משהו שבו הנושא של השבעה כן או לא, לא נובע מהחלטה מלמעלה – מעבר למודעות לנזקים ופגיעה חלילה – הדבר נובע מהיותו של המוסד לא מתנכר אלא מכיל, יש שירה ושמחה, פעילות רבה על פי רצון. בעבר היו כופים על תלמידים להישאר ביום כיפור והיום מי שרוצה מגיע".

עוד נשאל אם למרות הכול מגיעים אל הנהלת החמ"ד דיווחים על מקרים חריגים שמצריכים טיפול נקודתי. "אני לא זוכר דברים כאלה. אולי היו דברים בעבר מקרים בודדים. זה לא שהזיכרון חלש אלא שכנראה שזה כמעט ולא קיים. היו מקרה אחד או שניים שטיפלנו בהם. כל מקרה הוא אמנם חמור, אבל בסך הכול זה לא קיים כי יש משהו באווירה הכוללת, בציבוריות ובחנוך והדברים נדבקים זה בזה".

"בסוכות האחרון קיבלתי מספר רב של מיילים ממנהלי מוסדות שקיימו לימוד הושענה רבה להורים ותלמידים, או פעילות שמחת בית שואבה בבית המחנך. כל אלה הם ביטוי לכך שתלמידים רוצים להגיע לבית הספר ולא לברוח ממנו. קורה כאן משהו אמיתי שמתפרץ בהרבה מקומות. המושג 'בית חינוך כמשפחה' הוא מושג קיים ותלמידים קשורים למוסדות החינוך שלהם ואוהבים אותם. אני משער שיש דברים בשוליים אבל הם בודדים כטיפה בים שגם היא לא צריכה להיות, אבל קרה שינוי מהפכני בדור שלנו".






לרשימת כל האולפנות לבנות