נדמה שבימי החגים השנה, אחד האנשים העסוקים ביותר היה דווקא שגריר ישראל באונסק"ו, כרמל שאמה הכהן.
אמנם ניתנו לו קצת יותר מעשרה ימים כדי להחזיר בתשובה את המדינות הסוררות שתמכו בהחלטה לנתק את הזיקה בין העם היהודי לכותל המערבי ולהר הבית, אבל נראה כי המאמצים המדיניים התרכזו בשבועות האחרונים באונסק"ו, למרות שהתוצאות היו ידועות מראש.
תשאלו את ראש הממשלה נתניהו. גורם בכיר בסביבתו אמר לנו ערב ההצבעה שנערכה אתמול (רביעי) בוועדת המורשת של הארגון: "ההפסד שלנו ברור. מדובר בהרכב של 21 מדינות – כשהידידותיות לישראל כבר אינן מכהנות שם – ולפחות עשר מדינות הן ערביות אנטי-ישראליות או כאלו שאין לנו קשרים דיפלומטיים איתן". נתניהו עצמו כינה את הנעשה באונסק"ו "תיאטרון האבסורד", והוסיף כי "מי שראוי לגינוי היא ועדת המורשת של אונסק"ו ולא ישראל".
חשוב לציין שלהחלטות של הארגון אין משמעות אופרטיבית. "שום החלטה של אונסק"ו לא יכולה להטיל סנקציות על ישראל. אבל מדובר בהחלטות שמייצרות תודעה. לא סתם הקהילות היהודיות בכל העולם גועשות. הייתי בבית כנסת ביום הכיפורים בתפילת נעילה, במקום שלא כולם מזהים אותי. זה היה חלק ניכר מנושא השיחה - ולא דיברו על זה בגללי", מספר ל'בשבע' השגריר שאמה הכהן.
אני תוהה מדוע אנחנו מתייחסים גם להפסדים כהישגים. שאמה הכהן מסביר שחרטה כמו שהביעו מקסיקו ואיטליה גורמת לסחף של מדינות שבסופו של דבר, בפעם הבאה, לא יצביעו בעד ההצעות הפלשתיניות. "ניצחון ישראלי במטרה להשיג רוב ולמנוע החלטות של הפלשתינים לא נמצא על הפרק כרגע. אנחנו הצבנו מטרה אחרת: לכרסם ברוב האוטומטי שמוענק פעם אחר פעם לפלשתינים ולמדינות ערב", עונה השגריר, ומוסיף כי לפני כל החלטה כזו יש מסע דיפלומטי בינלאומי חוצה גבולות – והוא וצוותו נדרשים לעבור שגריר-שגריר, כדי לנסות לשנות עמדות.
הטריקים - והאיומים
אחרי שספגו גל של גינויים על ההחלטה בשבוע שעבר, באו הפעם הפלשתינים, בגיבוי ירדני מובהק, עם הצעה מרוככת. הכותל הפעם מוזכר בה כקדוש לעם היהודי ואפילו המילה "כובש" שהוזכרה בהחלטה הקודמת תדיר – הושמטה. עם זאת, באופן מובהק נותקה כל זיקה, אפילו מינימלית, בין העם היהודי להר הבית.
אבל התברר שהטריק, שהיה מיועד כדי להצליח להשיג בחזרה את תמיכת חלק ממדינות אירופה בהחלטות האנטי-ישראליות, לא הרשים את המתנדנדות. אף אחת מהן לא הייתה מוכנה להתחייב על אופי הצבעה, 24 שעות לפניה. הירדנים, באקט כוחני ובעצת הפלשתינים, החליטו לשלוח 48 שעות לפני ההצבעה מכתב לכל 21 המדינות החברות בוועדת המורשת, ולהבהיר להן כי הנוסח ה"מרוכך" לא יישאר כזה, אם לא יבטיחו מראש למציעי ההצעה את קולם.
חלק גדול מהדיפלומטים שקיבלו את המכתב זעמו עליו. הפלשתינים והירדנים כמובן לא זכו לתשובה, ולהערכת דיפלומטים שפעילים באונסק"ו ההבנה והסובלנות שמגלה הפקידות בארגון כלפי הפלשתינים והצעותיהם הולכת ופוחתת עם כל יום שעובר.
זה כמובן לא מונע גם את ההצעה הבאה, שעוד תגיע בהמשך, בעניין ניתוק הזיקה של היהדות מכל מה שיכול להוות הישג בעיני המדינות הערביות. אבל זה ממחיש עד כמה הנושא הפלשתיני, לפחות באונסק"ו, כבר לא נתפס כעזרה לחלשים – אלא כתחמנות פוליטית שמטרתה לא רק להשיג הישגים בזירה הישראלית-פלשתינית, אלא לייצר נרטיב שביותר ויותר מדינות מבינים שהוא שקרי.
הטיעון הישראלי המוחץ בזירה הדיפלומטית הוא פשוט. הרי מרבית מדינות המערב מאמינות בנצרות – והרי גם בזיקה שלה למקומות הקדושים בעיר העתיקה יש ספקות בהחלטות אונסק"ו. מתברר שהטיעון הזה מצליח להתנחל בלבבות של מדינות שהצביעו באופן תדיר נגד ישראל. אפילו שבדיה נמנעה בהצבעה בשבוע שעבר, ובוודאי אי אפשר לסמנה כמדינה אירופית אוהדת. גם שם כנראה הבינו את גודלו של האבסורד ברגע שתפסו את ההשלכות על הדת שלהם.
הפניית גב אמריקנית – חשש אמיתי?
אונסק"ו הוא לא הדאגה היחידה שטורדת בימים אלה את המערכת המדינית. החשש הגדול בסביבתו של ראש הממשלה הוא משינוי בעמדתה המסורתית של ארצות הברית על ידי הנשיא אובמה, רגע אחרי הבחירות. באותם חודשיים שבהם הוא מצד אחד עם הפנים החוצה, אבל במקביל גם לא מחויב לאף אחד.
מדובר באפשרות, שמיד נעסוק בסבירות שלה, שארצות הברית לא תטיל וטו על החלטה במועצת הביטחון בנוגע להתנחלויות או ליוזמה מדינית חד-צדדית שתכבול גם את הנשיא או הנשיאה הבאה.
את החשש הזה חלק נתניהו בחודשיים האחרונים לא רק עם צוות יועציו, אלא גם עם העיתונאים הרבים שהוזמנו ללשכתו. עד כמה הוא מבוסס? מיד אחרי פגישתו של נתניהו עם הנשיא אובמה בניו-יורק, תדרך גורם בכיר בסביבת הנשיא כי אין תוכניות מדיניות חדשות על הפרק, וכי לא צפוי שום שינוי במדיניות האמריקנית המסורתית. מנגד, הביטויים שבהם משתמשים, בעיקר במחלקת המדינה, ביחס להתנחלויות או לבנייה מעבר לקו הירוק, הולכים ומחריפים לרמות שישראל טרם הכירה. ההנחה היא שאובמה לא מתכוון לשבת בשקט ומעוניין להשאיר למי שיבוא אחריו בבית הלבן נדוניה הקשורה לסכסוך הישראלי-פלשתיני.
גורם מדיני שעמו שוחחנו מעריך כי עניין אי הטלת וטו על החלטה במועצת הביטחון יהיה מרחיק לכת, אפילו בשביל נשיא כמו אובמה. "הוא לא עשה צעדים קלים לישראל בזירה המדינית – וחיפה עליהם בהסכם הסיוע. להערכתנו, תמיכה או אי שימוש בזכות הווטו בהחלטה שתפגע בנו – אינה על סדר היום".
אז מה כן? סביר מאוד להניח שבקרוב, ממש אחרי הבחירות לנשיאות, ייזום הנשיא האמריקני נאום מיוחד ובו יתווה את הדרך שהוא רואה לפתרון הסכסוך – כשהיוזמה הערבית היא העדיפה, נכון לעכשיו, על ידי הממשל.
עד כמה הנאום יהיה תקיף או יסנדל את הנשיא הבא? הדבר תלוי מאוד בתוצאות הבחירות. אם הילארי קלינטון תיבחר, סביר להניח שהנשיא המכהן, חבר מפלגתה, לא יעשה צעד כזה בלי להיוועץ בה. אם דונלד טראמפ יזכה, הנאום של אובמה יהיה תקיף מאוד כלפי ישראל וינסה לאפשר לטראמפ כמה שפחות מרחב תמרון בירושה הקשורה לסכסוך הישראלי-פלשתיני, שיותיר לו הנשיא היוצא.
בירושלים חוששים מהלא נודע, שהרי גם בממשל עוד לא יודעים בדיוק מה יעשה הנשיא. לכן נערכו בתקופת החגים לא מעט שיחות טרנס-אטלנטיות בין גורמים מדיניים מדרגת ראש הממשלה ומטה לגורמים מקבילים במחלקת המדינה, מהמזכיר ג'ון קרי ומטה. עמדתה של ישראל הובהרה היטב. נתניהו חושש כי מניסיונו מול הנשיא הנוכחי, ההבהרות הללו מעולם לא שינו דבר.
ועידה מפלגתית קצת אחרת
ועידות מפלגתיות מזוהות אצלנו בעיקר עם החלטות משמעותיות בתוך המפלגה, שמצריכות את כינוס חברי המרכז. כמובן שיש פורומים נוספים, אבל המרכז בדרך כלל מכונס אך ורק למטרות פוליטיות.
יוזמה מעניינת של מפלגת האיחוד הלאומי תצא לדרך ביום ראשון הקרוב בירושלים: 120 חברי מרכז המפלגה יתכנסו וידונו במגוון סוגיות יחד עם נבחרי הציבור שלהם.
"עלתה היוזמה לקיים פעם בשנה ועידה רעיונית שקצת תיקח אותנו החוצה. לעשות זום אאוט, לעשות חושבים האם אנחנו פועלים בצמוד למצפן שאליו אנחנו מכוונים. כי בין האידיאולוגיה שנמצאת למעלה בבית המדרש לדברים שצריכים לייצר בפועל בשטח, יש פערים שנובעים מאילוצים פוליטיים ואחרים", מסביר לנו אופיר סופר, מנכ"ל האיחוד הלאומי.
איזו מטרה סימנת לעצמך כשיזמת את הוועידה?
"הרבה פעמים אפשר לעשות כוונונים קצת יותר טובים, אם אתה יודע מה עומד לפתחך ואם אתה יודע עם מה התמודדת בשנה האחרונה. וזו גם ההזדמנות הכי טובה ואמיתית לשתף את חברי המרכז בצורה יותר יעילה, כשהם נותנים קריאת כיוון לנבחרים ואומרים: זוהי דרכנו וזה מה שאנחנו מצפים מכם".
לא מעט מחברי המרכז היו מעורבים גם בקביעת סדר היום של הוועידה – שתעסוק במגוון נושאים. כך לדוגמה, במושב החברתי יעסקו בפעילות הגרעיניים התורניים ובאתגרים שלהם, בדילמות חינוכיות ובאופן כללי איך במפלגה מעודדים את המשך הפעילות החברתית-ציבורית. פאנל אחר יעסוק בפיתוח הפעילות הממשלתית ביו"ש והשוואתה לנעשה מעברו השני של הקו הירוק, בניגוד למצב כיום.
גם בשני נושאים בוערים הקשורים לסוגיות דת ומדינה יעסקו הנבחרים: השבת במרחב הציבורי ומתווה הכותל. בענייני השבת אחת המטרות היא גם לשמוע את נציגי המפלגה ברשויות המקומיות ולנסות ליצור כלים משותפים לפעילות שהמפלגה תסייע בהם בנושא זה.
לנושא ההסדרה לא הוקדש פאנל מיוחד. סופר מסביר כי הסיבה היא שמדובר בסוגיה שיש בה עמדה אחת ברורה. "אני מתקשה לראות את הוועידה הזאת עוברת בלי התייחסות לעמונה ספציפית ולהסדרה בכלל. אלא שכאן העמדות הן ברורות וחלוטות".
המטרה בכל הדיונים היא ליצור גם צעדים בשטח?
"כל קבוצת דיון תצטרך להוציא מסקנות בהתאם לדינמיקה שתתפתח, ואולי אפילו להקים צוות עבודה שילווה נושאים שונים ותהיה לו אמירה ציבורית כלפי הנבחרים ולשבת איתם בנושאים אלה".
סופר גם טוען שהאיחוד הלאומי נוקטת קו יחיד מסוגו בימין הישראלי. "צריכה להיות מפלגה שמובילה קו קשוח ביחס לטרור ולתומכיו – וזה משהו שבהחלט רואים אצל הנבחרים שלנו, במיוחד לנוכח התהליכים שקורים במפלגות כמו ישראל ביתנו. אין לנו כוונה להתמרכז, לא נתבלבל בגלל הסכם כזה או אחר. בשביל לדעת לאן אנחנו צועדים וממשיכים, טוב לקיים אירועים כמו הוועידה, שנותנים כיוון ערכי".
השותפות עם הבית היהודי תעלה לדיון במסגרת הוועידה?
"בוועידה אנחנו פחות דנים בנושאים ביורוקרטיים-טכניים. מבחינתנו הנושא של איחוד זו לא שאלה – גם מבחינת חברי המרכז. גם עמדת המרכז וגם עמדת ההנהלה והמזכירות היא שאנחנו רוצים איחוד. גם בוועידה עצמה, שהיא רעיונית, הזמנו את השר נפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית היהודי, כאורח כבוד. אני חושב שיש בזה אמירה שמדברת בזכות עצמה".
שווה יהיה לעקוב אחרי מסקנות הוועידה ולבחון אותן לעתיד – ואולי חבל שסוגיית האחדות, כפי שהוזכרה כאן בריאיון עם השר אורי אריאל בערב חג הסוכות, לא עולה לדיון. אולי קריאת כיוון ברורה, דווקא כשהשר בנט הוא אורח הכבוד, תעורר גם את הבית היהודי לייצר אחדות שיכולה לחזק את המפלגה בהתמודדות הבאה שלה, אם וכאשר.