סוגיית מכירת כלי הנשק והציוד הביטחוני מישראל למדינות אפריקה עולה מעת לעת על ידי אנשי רוח, אנשי דת, הגות ומעט פוליטיקאים ומדינאים.
במאמר שפרסם ב'מאקו' תוקף חבר הכנסת לשעבר, יו"ר תנועת 'זהות', משה פייגלין, את מכירת הנשק הישראלי לעריצים המבצעים בנשק זה רצח עם.
בראיון לערוץ 7 פרס פייגלין את משנתו והשיב על שורת שאלות הכורכות אינטרסים כלכליים ומדיניים במוסר וערכים.
בראשית הדברים התייחס לטענה המועלית בפי מצדדי מכירת הנשק הישראלי ועיקרה הוא שאם לא 
מה תענה לפולני שהסגיר את הסבתא שלנו לגרמנים, לא תמורת מיליונים, כמו שגנרלים מפוטמים מקבלים, אלא תמורת כיכר לחם וריבה
ישראל תמכור נשק לאותם רודנים יעשו זאת אחרים, כך שהימנעות ממכירה לא תציל ולו אדם אחד. "עם הטענה הזו אפשר כמעט לסגור את 'יד ושם'", אומר פייגלין, "כי מה תענה לפולני שהסגיר את הסבתא שלנו לגרמנים, לא תמורת מיליונים, כמו שגנרלים מפוטמים מקבלים, אלא תמורת כיכר לחם וריבה, ויאמר 'אם לא אני הייתי מסגיר אותה מישהו אחר היה מסגיר אותה ואותי היו תולים'. אם זה כך אז נראה לאן מגיעים עם הטענה הזו".
"מתבצע שם טבח שמאוד מזכיר את תיאורי הפוגרומים בקישינב ופרעות ת"ח ות"ט במכפלות. דברים זוועתיים. הפכנו לעם של קילרים, 'מ'כפת לנו, לפחות שנרוויח מזה כסף'' זו טענה שלא מתקבלת בישראל, בטח בקרב יהודים ובטח אחרי הזוועות שעברנו".
באשר לטענה לפיה מכירת נשק, כמו מכירת כל סחורה אחרת, למדינות העולם מחזקת את מעמדה של ישראל ויוצרת קשרים שמשמעם קולות באו"ם ובמסגרות בינלאומיות נוספות, תוהה פייגלין אם צילום בו נראה ראש הממשלה נתניהו לוחץ בחום את ידו של נשיא דרום סודן "שהוכרז על ידי ועדה מיוחדת באו"ם כאדם שאחראי לטבח של עשרות אלפי אנשים, עריפת ראשים, שריפת כפרים שלמים, אינוס נשים כעונש לאומי, כל הזוועות שבעולם. תצלום כזה של ראש מדינת היהודים עם פושע מלחמה שכזה מוסיף למעמדנו בעולם? ההיפך הגמור. זה כתם מוסרי מהמדרגה הראשונה. ישראל אמורה להיות אור לגויים והמשמעות היא שנהיה מאור מוסרי וזרקור מוסרי לעולם. לשם כך אנחנו קיימים ולא לתדלק משטרים רצחניים".תצלום של נתניהו לוחץ את ידו של נשיא דרום סודן שהוכרז על ידי ועדה מיוחדת באו"ם כאדם שאחראי לטבח של עשרות אלפי אנשים, עריפת ראשים, שריפת כפרים שלמים, אינוס נשים כעונש לאומי, כל הזוועות שבעולם מוסיף למעמדנו בעולם? ההיפך הגמור. זה כתם מוסרי מהמדרגה הראשונה
מוסיף פיגלין ודוחה בדבריו את הטענה לפיה ישראל זקוקה לעסקאות הנשק הללו מהבחינה הכלכלית. "למי שעדיין מתעקש להיות ציני ולספור את הכסף, הייצוא הביטחוני הוא כשבעה מיליארד נשק ומתוכו הרוב המוחלט הוא עסקאות לגיטימיות של תעשייה מפוארת, כמו מכירת 'שרביט קסמים' בלמעלה מחמישה מיליארד דולר לפולין. מי שמנע זאת אלו האמריקאים כתוצאה מהווטו שיש להם מהסיוע האמריקאי". לדבריו היקף העסקאות השנויות במחלוקת עם מדינות אפריקה הוא לא מעבר לחמישה אחוז מסך הייצור הביטחוני בישראל, ומסכום זה רואה המדינה כמיסוי 10-15 אחוז, כלומר מדובר ב"עשרות בודדות של מיליונים שניתן להסתדר בלעדיהם. בסדרי גודל של תקציב מדינה זה כמעט חסר משמעות, ותמורת הכספים הללו אנחנו מקבלים כתם מוסרי לא רגיל על מדינת ישראל".
עוד נשאל משה פייגלין אם ייתכן ואת מנהיגי ישראל מטרידה האפשרות לפיה אם ישראל תציב גבולות מוסריים לעסקאות הנשק ותימנע מלמכור למדינות מסוימות הרי שכך ייעשה גם איתה עצמה. מדינות מסוימות ותאגידי נשק מסוימים יכולים להחליט שלא ימכרו לישראל נשק על מנת שזו לא תשתמש בו נגד העם הפלשתיני שאותו הם רואים ככבוש וכנתון תחת ג'נוסיי'ד, רצח עם.
פייגלין סבור שאכן במציאות הנוכחית, כאשר ממשלת ישראל אינה מציגה בפני העולם את האמת המוסרית שלה מול הפלשתינים יכולות לעלות טענות שכאלה. "ראה מה קרה כאן - בגלל שאנחנו נמנעים מלהישען על האמת שלנו ולומר בריש גליה את העמדה הצודקת שלנו, שהארץ שלנו ואין עם פלשתיני ואנחנו עומדים על החלת ריבונותינו מהים עד הנהר כי אנחנו צודקים, ויש לנו פתרון צודק ומוסרי גם לאוכלוסיה שאתם קוראים לה פלשתיניים, ובמקום הצדק אנחנו מדברים על הפרקטיקה, במצב שכזה אנחנו מוצאים את עצמנו לא נשענים על טיעונים מוסריים אלא על טיעונים תועלתניים, ציניים ולא מוסריים ואז חוטפים את זה חזרה מארגונים ומדינות שמפנות אלינו טענות מוסריות. במצב הטיעונים הקיים של מדינת ישראל, מתוך חוסר יכולתה להישען על יסודות המוסר שלה עצמה אז אכן היא כל הזמן בהתגוננות וזו נבואה שמגשימה את עצמה. טוענים נגדך שאתה לא מוסרי ובאמת אתה הופך לקילר קטן שעושה במחשכים את מה שטוב לו ללא שיקולים מוסריים".
"ישראל צריכה להיות המצפן המוסרי של העולם, כמו שהיה בנושא קציר האיברים בסין שהעליתי בשעתו, ואכן ישראל עשתה מעשה חשוב כשמנעה מישראלים להזמין קציר איברים עבורם. ישראל צריכה להיות זו שאליה נשואות עיני העולם בשאלות של מוסר, בוודאי ביחסים בינלאומיים. אנחנו עם התנ"ך. לא הקמנו את המדינה הזו רק כדי לייצר נשק אלא כדי לייצר עוד כמה דברים".
שאלה נוספת שהועלתה בפני פייגלין היא השאלה שניתן להגדירה כ"מיתממת": מה ההבדל בין מכירה לרודן אפריקאי למכירה למדינה מערבית שמשתמשת בנשק לצרכים שאולי גם הם אינם עומדים בקנה אחד עם המוסר או עם הפרמטרים הישראליים? הרי כשמתבצעת עסקה עם ארה"ב צרפת או בריטניה אין רשימת מגבלות שמצורפת למכירה?
"ההבדל הוא תהומי. כשהפולנים מבקשים לרכוש מערכת נ"מ כנגד פלישה רוסית כזו או אחרת זה שונה לחלוטין מכנופיות באפריקה שבמשך עשרים השנה האחרונות טובחות זו בזו כשגרה. הייתי רוצה לראות החלטה שמוכרים נשק רק למדינות דמוקרטיות, שלא יוצאות למסעות הרג כי אזרחיהן לא רוצים להתגייס ולהיהרג בשביל גחמה של דיקטטור, אבל גם מדינות במרחב הדמוקרטי שרוצות להגן על גבולותיהן זה סחר לגיטימי, ואני מקווה שמשרד הביטחון יודע לעשות את החשבון הנכון כדי שהנשק הזה וטכנולוגיות הללו לא יכוונו נגדנו".
לקראת סיומה של השיחה עמו נשאל פייגלין אם אמירות מוסריות רלוונטיות בכלל בעולם הדיפלומטי מדיני בינלאומי של ימינו? לדבריו התשובה היא בהחלט כן, וכיום מי שמדבר על מוסר וצדק הם דווקא הרודנים. דוגמא לכך הוא מוצא בנאומיהם של בגין וסאדאת לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. בעוד בגין דיבר על כך ש'לא עוד מלחמה ולא עוד שפיכות דמים', דיבר סאדאת על כך שהוא נכון להקריב מיליון חיילים על גרגר אדמה מסיני הקדושה, ואכן קיבלו המצרים את כל האדמה שדרשו. "לצערי, רודנים תמיד מדברים על צדק ומשטרים דמוקרטיים מדברים על פרגמטיות. השימוש בטיעונים מוסריים הוא לא תלוש מהמציאות. זו המשענת החזקה ביותר במדיניות של מדינה".