'רישומי ואן גוך שנחשפו – זיוף'

מומחית לאמנות סבורה כי מחברת הרישומים שנטען כי הם פרי יצירתו של ואן גוך והתגלו לאחרונה, אינה אלא זיוף. ההסבר המפורט בפניכם.

שמעון כהן , כ"ב בחשון תשע"ז

מזייפים אותו. ואן גוך
מזייפים אותו. ואן גוך
צילום: סרג' אטאל. פלאש 90



טוען....

במספר מדינות ברחבי העולם יצא לאור ספר חדש ובו רישומים הנחשבים כסקיצות לציוריו של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, סקיצות לא מוכרות שנחשפו לאחרונה באקראי. זאת בה בשעה שבעולם האמנות רבים משוכנעים שמדובר בלא יותר מאשר זיוף.

בראיון ליומן ערוץ 7 מסבירה ד"ר גל ונטורה מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית מדוע היא מצדדת בעמדתם של הסבורים שאין מדובר אלא בזיוף, ומזכירה בפתח דבריה כי "לאחרונה ערכנו כנס עם מוזיאון ישראל על נושא שיוך יצירות", התחום המסייע למחקר להגיע למסקנות באשר ליצירות אמנות ושיוכן למי שמוגדרים כיוצריהן.

"תמיד יש התרגשות כשמגלים יצירות של אמן, בעיקר כשמדובר באמן בשיעור קומה כמו ואן גוך. יש דרכים לבדוק אם מדובר ביצירות אותנטיות. יש דרכים שמרוכזות באובייקט – אפשר לבדוק אם הנייר הוא נייר שיוצר במאה ה-19, לבדוק את הדיו, לבדוק את כתב היד של האמן. לואן גוך יש מומחים שיכולים לבדוק גם את הנושאים, האם הנושאים המתוארים נעשו על פי התיארוך, אבל את כל אלה ניתן לזייף ולמצוא אמן שיוכל לחקות את ואן גוך ושיעשה סקיצות לציורים מוכרים. למעשה זה לא מסובך כל כך, ומאחר ומדובר בהרבה כסף משתלם להשקיע".

ממשיכה ד"ר ונטורה ומסבירה את הצעדים בהם ניתן לנקוט כדי לוודא אם אכן מדובר בזיוף או לא: "כדי לבדוק צריך לבדוק את ההיסטוריה של היצירות הללו, לבדוק אם ידוע לנו איך הן שרדו ואיך קרה שמצאו אותן רק עכשיו, אצל מי זה היה, מי שמר על זה והאם יש תיעוד לכך שהיו מחברות כאלה. הצרפתים שהתלהבו מהגילוי טענו שהמחברת הייתה אצל משפחת ג'ינו שניהלה את בית הקפה שבו ואן גוך גם אכל וגם שכר מספר חדרים מעליו". את בית הקפה הזה לא ניתן לבדוק ולאשש את ההשערות סביבו שכן הוא הופגז במלחמת העולם השנייה.

מוסיפה ונטורה ומסבירה את מסקנותיה צעד אחר צעד: "יש כאן כמה דברים מוזרים. ואן גוך לא מכר יצירות למעט יצירה אחת שאנחנו יודעים למי והיכן. בנוסף, כהולנדי הוא היה יקה באופיו וכך גם בני משפחתו בייחוד גיסתו ששמרה את התכתובות והרישומים שלו. הוא שלח רישומים לחברים ולמשפחתו, בעיקר לאחיו ולאמו, והמכותבים לא רק שהם מוכרים היטב אלא שהמכתבים נשמרו וניתן לבחון אותם באתרי אינטרנט, בעיקר במוזיאון ואן גוך באמסטרדם".

לדבריה מאחר וואן גוך לא היה אמן מוכר לאחר מותו ולא הייתה התנפלות על יצירותיו ומאחר ויש תיעוד ליצירותיו, קשה להאמין שמשפחת ג'ינו שמרה מחברת רישומים של מי שלא הייתה לו חשיבות כאמן, שנחשב כמשוגע וגורש מעירו, "פתאום אחרי למעלה ממאה שנה מסתבר שהמחברות נשמרו אחרי שבית הקפה הושמד, זה נשמע לי מאוד תמוה", אומרת ונטורה ומעירה כי הדברים מקבלים משנה תוקף ספקני כאשר מדובר במחברת שלמה של רישומים. "רישום אחד, ניחא, אבל מחברת של רישומים שמעולם לא התגלו ונשמרו על ידי אנשים שלא חשבו שהוא ראוי לשימור - נשמע מאוד מוזר".

ונטורה קובעת כי ללא הוכחת הבעלות ותיאור סיפור שימורן של היצירות מאז 1888 ועד ימינו, יהיה קשה מאוד להוכיח שאכן מדובר ביצירות אותנטיות.

באשר לאופן בו מצליחים זייפנים לזייף ציור על נייר מלפני מאה שנה ויותר, אומרת ד"ר ונטורה כי הדבר קל ביותר שכן "ספרים שנוצרו במאה ה-19 במרביתם העמוד הראשון ריק. לכן אין דבר קל מלתלוש את העמודים הראשונים של ספרים ואז יש לנו דף מהמאה ה-19, ולהוסיף רישום בדיו שנעשה ממרכיבים שהיו במאה ה-19 באמצעות כלי כתיבה שהיה מקובל ולעשות רישום כזה. כל זאת הגיוני וסביר כשמדובר ברישום אחד, אבל כאשר מדובר במחברת שלמה של רישומים הדבר נראה רחוק מלהיות סביר" היא מסבירה.

"אני אומרת שוב, משפחת ג'ינו לא העריכה את ואן גוך כפיקאסו הבא. לא הייתה הכרה בכשרונו. מעבר לכך, אנשי העיר חתמו אז על עצומה הקוראת לגירושו ובעקבות זה הוא עבר למחסה לחולי נפש. אז נכון שהוא חזר לעיר לפגוש אנשים ממנה אבל הסבירות ששמרו מחברת שעליה הוא לא כתב לאיש מאותם שהוא היה איתם בתכתובות, כל הנסיבות הללו במשולב, גורמות לי מאוד לפקפק בסבירות שיכול להיות שמדובר בואן גוך חדש".

על תופעת הזיופים שזכו בעצמם לכבוד בעולם האמנות, מציינת ד"ר ונטורה כי אכן התופעה קיימת ומוכרת ויש לזכור כי "אחרי מותו של ואן גוך מי שזייף כמה רישומים בסגנון שלו הוא הרופא שטיפל בו. אם זה זיוף מתקופתו של ואן גוך יש לזה ערך בגלל עתיקות והנסיבות השערורייתיות של היווצרות הרישומים, אבל אין לכך עדויות. בלי הבנת ההיסטוריה של שיוך היצירות יהיה מאוד קשה לשכנע מומחים באמיתות הממצא הזה".

יצוין כי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם שוללים את הסבירות לאמיתות היצירה ולדברי ד"ר ונטורה שלילת היתכנות כזו מצידו של המוזיאון אינה מגיעה מטעמי יוקרה. "אני חושבת שאם הם היו עומדים מול יצירה של ואן גוך, הם היו הראשונים השמחים על כך וליצור בסיס מחודש למחקר. כל גילוי כזה יוצר פתח לתובנות נוספות על יצירת האמן. זו חגיגה לכל אוהב אמנות".

באשר למכירת הספר למרות הספקות, אומרת ונטורה כי הדברים מובנים שכן שוק האמנות עבר טלטלות מאז שנות השבעים, וכעת יצירות נמכרות בסכומי עתק כדוגמת היצירה של מונה שנמכרה באחרונה בלמעלה משמונים מיליון דולר. יתכן והדבר נובע מחוסר יציבות בשווקים אחרים, ובסופו של יום "יש אמנים שנתפסים כהשקעה בטוחה והמחירים שלהם רק עולים בעשורים האחרונים, אז הסיכוי שזה אכן ואן גוך גורם לאנשים לרכוש את זה".