הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: הר ברכה

יותר מעשרים שנה, בכל ראש השנה נוהגים להעלות אותי בקריאת התורה לעליית "שלישי", לקריאת פרשת גירושו של ישמעאל (מתוך פרשת וירא).

בכל שנה לבי כואב על צערם של הגר וישמעאל, והשאלה עולה: האם לא הייתה דרך אחרת? בכל שנה מחדש אני חוזר ליישב את הדברים. לפני שאציין את המשפט שהוספתי השנה, אסכם את מה שכבר כתבתי בעבר.

הכוונה הראשונה: אמון וחינוך

בראות שרה אמנו כי עצר ה' את רחמה, החליטה בנדיבות רבה לתת את שפחתה הטובה לאברהם. היה בכך חסד לאברהם שיזכה לבן אחרי שנים רבות כל כך, וחסד עצום להגר שפחתה, שתזכה להתקשר עם אברהם הצדיק והנכבד, וילדיה יסתפחו לחזון הגדול שהעמידו אברהם ושרה בעולם. היה ברור לשרה, שהגר שקיבלה עד כה את מנהיגותה בענווה יתרה ובאהבה, תמשיך להכיר בבכירותה, והילד שייוולד לה יתחנך על ברכיה. ובזכות נדיבותה יחיש ה' את גאולתה וייתן גם לה בן, ויצטרף בן הגר אל בנה להגשמת החזון הגדול שהעמידו בעולם, תוך הכרה בבכירותו של הבן שייוולד לשרה, כבכירותם של הכהנים בעבודת המקדש לעומת שאר ישראל.

אבל תכף לאחר שהגר הרתה, "ותקל גבירתה בעיניה" (בראשית טז, ד). כבר לא המשיכה להתייחס לשרה כבראשונה, כי אמרה בלבה: "שרה זו, אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להיריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מיד" (רש"י שם).

ועדיין שרה האמינה בה, ועינתה וייסרה אותה כדי לחנכה. וכל כך השתדלה בזה, עד שהרמב"ן והרד"ק סוברים שהפריזה בכך. אולם שרה אמנו הצדקת קיוותה שבכך שתייסר את הגר תצליח להחזירה למוטב. אולם הגר כבר לא הסכימה לקבל את מרותה וברחה מן הבית. רק לאחר שמלאך ה' אמר לה: "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה" (בראשית טז, ט), כי בכך היא מחנכת אותך, חזרה הגר וכפפה ראשה, קיבלה את מרותה של שרה, ילדה את ישמעאל וגידלה אותו על ברכי אדוניה - אברהם ושרה.

אולם בתוך לבבה פנימה כבר לא הייתה הגר תלמידה של שרה. ישמעאל קלט זאת, ולאחר שנולד יצחק החל לצחק כנגדו. יש אומרים שלעומת יצחק הקטן שהתגדל בצדיקותו, החל ישמעאל לנטות אחר עבודה זרה וגילוי עריות, ויש אומרים ששיחק עם יצחק במשחקים שסיכנו את חייו וגילו את רצונו הפנימי לרוצחו נפש, כי שנאו על שתפס את מקומו. והיו האנשים אומרים: ראו את אברהם העברי שכל ימיו הטיף לנו להיזהר מגזל, מעריות ומרצח, והנה בנו ישמעאל פרא אדם! (בראשית רבה נג, יא).

ההחלטה על הגירוש

אז הבינה שרה אמנו שאין יותר סיכוי שהגר וישמעאל יוכלו להיות שותפים בהקמת האומה שנועדה לתקן את העולם במלכות שד‑י. חזרתה של הגר הייתה מן השפה ולחוץ. ואם יישארו בביתם, החזון הגדול ירד לטמיון. "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כא, י). היה הדבר קשה מאוד לאברהם אבינו. הוא, שכל ימיו קירב באהבה רחוקים, נתבע עתה לגרש את בנו אהובו. "ויאמר אלוקים אל אברהם: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק ייקרא לך זרע" (שם כא, יב). כביכול גם לאברהם אבינו היה ה' צריך לומר, שאף כי בנו ישמעאל יהיה לגוי גדול, שליחותו העיקרית תימשך דרך יצחק, והוא ייחשב לממשיך זרעו.

הגירוש כואב אבל מוצדק

אילו הייתה הגר מבינה את חומרת התנהגותה כלפי שרה, וישמעאל היה מבין את חומרת התנהגותו כלפי מורשתו של אברהם וכלפי אחיו יצחק, היו נפרדים מתוך השלמה, שאכן טוב להם לבנות את עתידם במקום אחר. הפירוד היה נעשה טבעי וקל, וייסורי הנפש היו נרגעים. אבל כנראה עוד קודם לכן הקדיח ישמעאל את תבשילו, התפרע והרשיע ויצא לתרבות רעה, עד שלא יכול אברהם להוציאו מביתו בכבוד, עם מתנות כפי שחפץ. לכן גורשו הגר וישמעאל בבושת פנים, ואף שאברהם הנחה אותם בדרכם, תעו במדבר, וישמעאל חלה עד שכמעט מת בצמא, ורק בנס ניצלו (עיין שמות רבה א, א).

אין בזה שום קטרוג על שרה אמנו ואברהם אבינו. עובדה היא שבראש השנה, יום שבו נזהרים מכל שמץ של קטרוג על ישראל, תיקנו חכמים לקרוא על גירוש הגר וישמעאל. לאמור, הגזירה האלוקית לגרש את האמה ואת בנה היא גם כאשר הדבר אינו נעים. כי הדין הוא דין, והגר שכפרה בטובתה של שרה, וישמעאל שעוד בהיותו בבית אברהם העז לעבוד עבודה זרה, לגזול ולאיים ברצח, צריכים לקבל את עונשם. אדרבה, דווקא כאשר ישראל מכירים בייחודם וסגולתם מכל העמים, הם זוכים בדין לשנה טובה.

הגר וישמעאל חזרו בתשובה

לאחר שגורשו הגר וישמעאל, היה נראה כי טעתה שרה כשנתנה אמון מופרז בהגר, ושידכה אותו לבעלה. אולם הקב"ה שמנהיג את העולם, שומר את רגלי חסידיו שלא תצא תקלה מתחת ידם, שהואיל וכוונתם טובה סופה להתגלות. דווקא לאחר שהגר וישמעאל גורשו והתייסרו - הכירו בחטאם וחזרו בתשובה. הגר הכירה בעליונותה של שרה, קשרה עצמה למורשתו של אברהם, לא תעתה יותר אחר עבודה זרה ולא נתקשרה לאיש מלבד אברהם. על שם זה נשתנה שמה לקטורה (זוהר ח"א קלג, ב). אף ישמעאל חזר בתשובה והכיר ביצחק כממשיכו העיקרי של אברהם אבינו, ונתקיימה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם: "ואתה... תיקבר בשיבה טובה" (בראשית טו, טו), שראה את בנו ישמעאל חוזר למוטב (בראשית רבה ל, ד).

הדגשת מעמדו של יצחק

למרות שחזרו בתשובה, כל עוד הייתה שרה בחיים - לא הסכימה שיחזרו הגר וישמעאל לביתם, כדי שיהיה ברור באופן מוחלט וסופי כי יצחק הוא ממשיכו של אברהם, ורק לו הייעוד האלוקי לרשת את הארץ ולתקן את העולם לאור האמונה והדרכת התורה. הלכו הדברים והתבררו, עד השיא שבעקדת יצחק. מיד לאחר הגעת יצחק אל מדרגתו העליונה, נסתלקה שרה ונסתיימה שליחותה בעולם הזה.

החזרת הגר לבית אברהם

הסוף המופלא של סיפורה של הגר, שלאחר שדאג אברהם אבינו להמשך השושלת שהקים עם שרה אמנו, ושלח את עבדו להביא אישה לבנם יצחק, הלך יצחק בן שרה, סיים את מעשיה של אמו והחזיר את הגר-קטורה אל אביו אברהם (בראשית רבה ס, יד). זכתה קטורה ללדת לאברהם עוד שישה בנים. אולם את מורשתה של שרה שמרו, שיצחק אבינו הוא היורש היחיד של החזון האלוקי והארץ הקדושה.

באה רבקה ונכנסה לאוהל שרה, וחזר הנר לדלוק מערב שבת לערב שבת, כשם שהיה דולק אצל שרה אמנו, וכשם שעתיד לדלוק במשכן. חזר עמוד הענן להיות קשור על האוהל, כשם שהיה קשור אצל שרה אמנו, וכשם שעתיד להיות קשור מעל אוהל מועד במדבר, ושרתה הברכה בעיסה (בראשית רבה ס, טז).

היישום בדורנו

כאז כן היום. חשבנו שאם ננהג בהגינות עם שכנינו הערבים בני ישמעאל, אם נפריח את הארץ שהייתה שממה תחת ידיהם, אם נפתח את הכלכלה ורמת חייהם תעלה, אם נעניק להם זכויות שאין לשום ערבי במדינות ערב - יכירו בטובה. אבל ככל שתרמנו לשגשוגם - מלחמתם בנו גברה. וגם אם ננסה לענותם, לנצחם במלחמות, יקטרגו עלינו ויחברו לשונאינו. הדרך היחידה לתיקון המצב היא לחזק את אופייה היהודי של המדינה, להבהיר לכול כי הארץ הזאת שלנו, ואין לשום עם אחר חלק ונחלה כאן. מי שיקבל זאת באהבה - יחיה עמנו כאן בכבוד רב, כדין גר תושב. אבל כלפי מי שלא יקבל זאת ויפעל לגירושנו מעל אדמתנו, יש לפעול בכל האמצעים המוסריים העומדים לרשותנו כדי לגרשו מכאן. רק אז, כשישב במקום אחר, יוכל להתבונן בכל הטוב שהבאנו לבני ישמעאל ולעולם. ויכירו בני ישמעאל במעלתנו, שאנו בני ישראל מקבלי התורה ויורשי הארץ שהובטחה לאברהם, ויצטרפו אף הם עמנו לתיקון עולם במלכות שד‑י.

להיטיב לעולם ולתקנו בסבלנות

השנה המשכתי להתבונן בכך שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד, וכפי שלכל מערכת יש מנהל אחד, כך גם בעמים יש צורך שיהיה עם שיישא את דבר ה' לעולם. לצורך זה ראוי שיהיה לעם שנושא דבר ה' מעמד מיוחד בקרב האומות. זוהי בחירת ה' בישראל.

בחירה זו באה לידי ביטוי בטבעם של ישראל, שרוצים להיטיב לעולם. ואילו ישמעאל היה הבכיר, מן הסתם היה רוצח את יצחק, כפי שהיה מקובל בעמים רבים, שהשליטים רצחו את אחיהם ואפילו את בניהם אם איימו על שלטונם (כך היה תמיד במצרים העתיקה, ובטורקיה המאוחרת).

כך גם הנהגתם של ישראל בעולם: שלא כמו שאר הדתות והתרבויות שחפצות להעביר את כל בני העולם לדתם ותרבותם, אנחנו חפצים להעצים את כל האמונות והתרבויות על ידי זיכוכן האמוני והמוסרי.

בעלי המוסר השטחי חפצים לתקן מיד את הכול על ידי רעיון אחד - דמוקרטיה, שוויון או דת כזו או אחרת - אבל אנחנו מבינים על פי התורה שהעולם הרבה יותר מורכב ומגוון, ויש צורך בסבלנות, והאמצעים החינוכיים הם רבים, ולעתים צריכים להרחיק כדי לקרב ולתקן.

לתגובות: [email protected]