בגל השריפות הענק שפקד את ישראל השבוע בערו שכונות ויישובים שלמים, מאות בתים נשרפו ועשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם.
בין הנפגעים יש ילדים רבים, וגם ילדים שלא נפגעו בשריפה עברו ימים של אווירת חרדה.
ד"ר נפתלי ישראלי הוא פסיכולוג קליני למבוגרים וילדים, שכותב במגזין הילדים "עיניים" תשובות לשאלות של ילדים על נושאים אישיים. ישראלי מסביר כיצד מספרים לילדים על המצב וכיצד ניתן להתמודד עמו.
"ילדים נמצאים במצבים כאלה בחרדה ואי-ודאות הרבה יותר מהמבוגרים (גם המבוגרים בחרדה אבל הילדים רגישים יותר ומנוסים פחות ויש להם פחות כלים להתמודד אתה). זה נכון גם על ילדים במעגל הראשון - נפגעי השריפה שפונו מבתיהם, גם במעגל השני - קרובים וחברים שלהם - וגם במעגל השלישי - כל השאר", אומר ישראלי.
"ברמה הקוגנטיבית - רמת הידע - יש להסביר לילדים את כל מה שקורה בפרוטרוט, לא לטייח את המציאות ולא להסתיר מידע. הגישה שלי היא שלהסביר לילד דברים די דומה לדרך שבה מסבירים אותם למבוגר. אין טעם להמציא להם הסברים דמיוניים או לעטוף אותם, הם מבינים את המציאות היטב וצריך לענות להם בבהירות ונכון על השאלות, גם כשמתרחשים מסביבם אסונות וסכנות".
"ברמה הרגשית - כדי להרגיע את הילדים, בנוסף על מגע, חיבוק ומילה טובה, הם זקוקים מצד אחד להיות קרובים למשפחה, ומצד שני - לחזור כמה שיותר מהר לטריטוריה ולסדר היום הקבועים שאליהם הם רגילים.
אלה שיקולים שחשוב שההורים ייקחו אותם בחשבון במצבי החירום המסובכים שהם עצמם נמצאים בהם. לכן, הורים שעובדים שעות ארוכות ובנוסף יקדישו כעת זמן להתרוצץ כדי לסדר את ענייניהם, צריכים לשקול שלא למהר לחזור לעבודתם - כדי להימצא בבית ולהיות לרשות הילדים ולתמוך בהם. מצד שני, את הילדים עצמם כדאי להחזיר כמה שיותר מהר לגן ולבית הספר - כדי שהם ירגישו ששגרת חייהם נמשכת".
"לילדים שהבית שלהם נשרף ונאלצים לגור אצל קרובים או במלון או מעון זמני כדאי לתת תחושה שהמקום החדש הוא הבית שלהם, ולהגדיר להם את הטריטוריה שלהם בתוך הבית הזמני, למצוא מקום לחפצים ולצעצועים שלהם, להסדיר את היחסים בינם לילדים אחרים במקום ולמצוא להם מסגרת לימודים, גם אם כל אלה לתקופה קצרה - ולהגדיר להם בצורה בהירה ככל האפשר לכמה זמן הם במקום החדש ומתי הם יחזרו הביתה".