שריפה בחיפה
שריפה בחיפהצילום: מאיר ועקנין, פלאש 90

1

מזג האוויר החורפי של סוף השבוע הזה, המבורך כשלעצמו, הגיע מאוחר מדי מההיבט של המאבק בגל השריפות.

לוחמי האש ואנשי כוחות הכיבוי וההצלה, שנאבקו במשך כחמישה ימים ארוכים בלהבות וברוח הקדים היבשה שליבתה אותן, יכולים רק לדמיין עד כמה זה יכול היה להיות קל יותר. הם נלחמו באש בכל כוחותיהם ובסוף יכלו לה. אבל כמה הם היו מוכנים לתת בשביל שענני הגשם, הסופרטאנקר של הטבע, יקדימו בכמה ימים לבוא ולפזר את מימיהם.

ארץ ישראל היא אזור גיאוגרפי שאין לו מקור מים יציב וקבוע. התורה מדגישה את שונותה של הארץ בעניין זה בהשוואה למצרים שמדרום לה. התלות הקיומית בגשמי ברכה היא אחד הגורמים שלאורך הדורות דחף את יושבי הארץ הזאת לשאת את עיניהם לשמיים בתפילה מקירות הלב.

בתנאי הטכנולוגיה המפותחים של תקופתנו, משהו נפגם באותה נשיאת עיניים לשמיים. הקמת המתקנים להתפלת המים צמצמה עוד יותר את התלות בגשמים ואת תחושת המצוקה כשהם מתמהמהים. בשנים קדמוניות, חודש מרחשוון בלי גשם היה עילה לתענית ציבור. כיום אנחנו מוצאים את עצמנו גם בחודש מרחשוון יבש במיוחד מדקלמים "ותן טל ומטר לברכה" בלי כוונת הלב. אולי האש הזאת באה להזכיר לנו שמים מותפלים מן הים לא פוטרים אותנו מלהתפלל על גשמי ברכה מן השמיים.

2

אובדן בית מגורים על תכולתו הוא חוויה קשה וטראומטית הרבה מעבר לפגיעה הכלכלית.

גם מי שביתם ניזוק באופן חלקי, או שנאלצו לעזוב אותו בבהלה והפכו לפליטים לשעות או לימים, עברו חוויה קשה. ממשלת ישראל חייבת לתת את דעתה מה עוד אפשר לעשות כדי למזער נזקים בעת אסונות טבע בעתיד.

במקביל יש לבדוק מה אפשר לעשות כדי להרתיע את אויבי המדינה מבחוץ ומבפנים, אלה שהאופציה לגרום נזק עצום ומהדהד לישראל ולאזרחיה עלולה גם בעתיד לשלהב את יצר ההשחתה שלהם. אמצעי החקירה ומאמצי ההפללה צריכים להיות חמורים לא פחות ואף יותר מאלה שננקטו כלפי התופעה השולית יחסית של 'תג מחיר'. הרס ביתם של מציתי בתים ויערות נראה צעד צודק ומרתיע, שראוי להישקל יחד עם שימוש מחמיר בעונשים שכבר קיימים בחוק.

למרבה המזל פרץ הגל הנוכחי בעת רגיעה ברמת התעסוקה של כוחות הביטחון וההצלה, כך שאפשר היה להפנות אליו את מלוא תשומת הלב והמשאבים הלאומיים. זה היה עלול להיות מסובך הרבה יותר אילו פרץ חלילה גל כזה של שריפות והצתות בעת עימות צבאי בעזה או בצפון, או במקביל לאינתיפאדה כזו או אחרת ביו"ש, בירושלים ובערי ישראל. ספק רב אם בעת עימות צבאי אפשר היה, למשל, להביא לכאן רכבת אווירית של מטוסי כיבוי ממדינות האזור.

3

הפעם ככל הנראה לא תכננו המחבלים מראש מבצע הצתה רב היקף, אלא זיהו את ההזדמנות של מזג האוויר הדליק בעקבות השריפות שפרצו תחילה באופן ספונטני.

אך לאחר שהוכח שהדבר אפשרי, הגיס החמישי שבתוכנו עלול לאמץ את שיטת ההצתה הנרחבת של יערות הארץ והיישובים שביניהם כנשק אסטרטגי שיופעל מן העורף בעת שצה"ל נלחם בחזית.

לצורך נטרול הסכנה הזאת, יש להגביר את הלחץ על הציבור הערבי בארץ ובעיקר על הנהגתו. גם אם אין להאשים את הרבים במעשיהם של מעטים, עדיין יש לתבוע מהם ליצור אווירה של גינוי והוקעה ברורים של המסיתים והמציתים, ונכונות לשיתוף פעולה מלא עם המשטרה כדי להילחם במי שמכתימים במעשיהם את המגזר הערבי כולו. לאור העובדה שרבים מאוד מערביי ישראל מזהים את עצמם בגלוי כבני הלאום הפלשתיני, יש להבהיר להם שאזרחות ישראלית והנאה מכל ההטבות והחירויות שמעניקה הדמוקרטיה הישראלית לא יכולות לבוא ביחד עם תמיכה בטרור.

4

בסיכומו של דבר, יש להודות ולברך על כך שגל שריפות והצתות בהיקפי זמן ומרחב גדולים כל כך הסתיים ללא נפגעים בנפש. יש כאן חסדי שמיים, וגם מעשים שבידי אדם.

נראה שרשויות המדינה הצליחו להפיק לקחים מאסון השריפה בכרמל, ולהיערך באופן שאִפשר התמודדות טובה עם גל שריפות חמור בהרבה. לוחמי האש, מערך כיבוי האש וכוחות הביטחון וההצלה הוכיחו מסירות, יעילות ונחישות. תמיד יש מה לשפר, אבל בסך הכול התפקוד היה טוב והתוצאות בהתאם.

פרידה משמחת

הדקות האחרונות של התוכנית 'עצם העניין' עם קלמן ליבסקינד, מעט לפני השעה עשר ביום רביעי השבוע, היו מאופקות, ובכל זאת גם חגיגיות ומרגשות.

לאחר חמש שנים שבהן שידר את תוכנית האקטואליה שלו מדי בוקר בגלי ישראל, ליבסקינד עוזב את התחנה האזורית של יו"ש כדי להגיש תוכנית בלב הפריים-טיים של שידורי רשת ב', במסגרת תאגיד השידור החדש. אותי אישית זה החזיר 15 שנים אחורה, לאירוע הפרידה שהתקיים במערכת מקור ראשון לרגל המעבר של קלמן לעבוד בעיתון מעריב.

קלמן, אחד העיתונאים המוערכים במגזר, ובעצם בתקשורת הישראלית בכלל, התחיל את דרכו המקצועית ככתב תחקירים במקור ראשון. בעקבות פרסום תחקיריו הראשונים, על זיופים בפריימריז של מפלגת העבודה ועל רשת העמותות שסייעו לניצחונו של אהוד ברק בבחירות 1999, יצא לי כעורך העיתון להשתתף בעימות רדיופוני בערוץ 7 מול איש מעריב אמנון דנקנר. מנחי התוכנית שאלו מדוע התעלמו כלי התקשורת מסיפורי השחיתות שחשף קלמן, ודנקנר בתגובה אמר שהוא קרא את התחקירים ו"לא נפלתי מהכיסא". אך בחלוף כשנתיים-שלוש, כשדנקנר התמנה לעורך מעריב, הוא לקח אליו את קלמן לתפקיד כתב התחקירים הראשי של העיתון, אז כנראה שהכיסא בכל זאת זז קצת.

לא חייבים להסכים עם כל מה שקלמן עשה בשנות עבודתו התקשורתית האינטנסיבית כדי לקבוע שמדובר באיש מקצוע מהשורה הראשונה, שהשתלבותו בתקשורת הכללית לא הייתה כרוכה בשחיקה ערכית ואידיאולוגית. בדרכו האתית והמקצועית, תוך חשיפת עובדות לא ידועות בשילוב עם טיעונים מושחזים, קלמן נלחם על דעותיו וערכיו היהודיים והלאומיים, פעמים רבות תוך ביקורת ואף עימותים עם עמיתיו בברנז'ה, ועל אף המחיר המקצועי הכרוך בכך. קלמן לא חוסך את ביקורתו גם ביחס לאישים ואירועים בתוך המגזר פנימה, אבל לא פחות מזה מייצג את המגזר וערכיו כלפי חוץ. על פי כישוריו, ואלמלא השתייכותו המגזרית, דעותיו הלאומיות ונכונותו למתוח ביקורת מקצועית ואתית על קולגות, אין ספק שהוא היה יכול להגיע רחוק יותר ומהר יותר.

בגלי ישראל משתבחים ובצדק על כך שאצלם בתחנה קלמן גיוון את סט הכישורים שלו, והפך מתחקירן ופובליציסט בולט גם לשדרן רדיו ומראיין מצוין. באותה הזדמנות למדנו שאת האות ב' בשם משפחתו יש להגות בסגול ולא בשווא. למרות מגבלות רייטינג אופייניות לתחנה חדשה ואזורית, קלמן וצוותו הצליחו להעמיד תוכנית שהייתה מספיק טובה כדי להעדיף אותה על תוכניות דגל מקבילות של רזי ברקאי בגל"צ וקרן נויבך ברשת ב'.

בתוך שנה עוברים שני המגישים המובילים של גלי ישראל, קלמן ואראל סג"ל, להגיש תוכניות בפריים-טיים של רשת ב' וגלי צה"ל. כאב הראש של המנכ"ל ישראל פריד ועורכת התוכניות אורית זימר, שעליהם מוטל התפקיד למצוא תחליף ראוי, הוא גם הוכחה להצלחה שלהם. בכך הם ממלאים את אחד מייעודיה של התקשורת המגזרית, להיות חממה לטיפוח כישרונות וקרש קפיצה להשתלבותם בכלי תקשורת גדולים ומשפיעים יותר. לאחר שהביאו לנו את 'פתחי וזמרי בע"מ' כתחליף ראוי לאראל סג"ל, יהיה מעניין לראות איך הם יצליחו למלא את נעליו הגדולות של קלמן.

לתגובות: [email protected]