בטח ביום כזה אמא לא תיתן לו לצאת מהבית, ולא יהיה לו לאן לחמוק מהספרים ומהמחברות שמחכים לו בחדר.
אמנם את העבודה על "הגיבור שלי" צריך להגיש רק בחנוכה, ויש הרבה זמן עד אז, אבל המורה נתנה הוראות מדויקות איך לכתוב את העבודה, שצריכה לכלול לפחות 30 עמודים. כשנועם לא יודע איפה להתחיל, הוא פשוט לא פותח את הקלסר. מגרש הכדורגל קורץ הרבה יותר, וכך גם הפארק וביקור אצל חבר. אבל ביום כזה לא יהיה לו מפלט. הוא יצטרך להתמודד עם שיעורי הבית.
מחשבה מבהילה החרידה אותו. הוא בכלל לא מכיר גיבורים. הוא לעולם לא יצליח לראיין ראשי ממשלה או מפקדים בצבא, ואין אף רב גדול שגר בשכונה.
נועם דילג במהירות מהתחנה אל הבית, רק כדי לא להירטב, ולכן נכנס הביתה מוקדם מהרגיל. יותר זמן להשתעמם מול הדף הריק בניסיון למצוא גיבור שאפשר לכתוב עליו ולראיין אותו.
ריח חם של מרק קידם את פניו. הוא שמח לשכוח לרגע את החובות ולגשת למטבח. אמא עמדה שם אפופת ריחות ומוקפת סירים. "גם אסף בבית", היא אמרה לו, "ועוד מעט נאכל כולנו יחד. בינתיים לך להחליף את הבגדים הרטובים".
איזה כיף שאסף חזר מהצבא! בטח תהיה ארוחה מאוד מעניינת. נועם אהב את סיפורי הצבא של אחיו. אסף עמד בחדר הכביסה ותלה את מדיו לייבוש. "למה אתה עושה כביסה? אמא לא יכולה?" אסף הסתובב אל אחיו ושלף אטב כביסה שהחזיק בשפתיו. "אתה יודע איזו אמא מדהימה יש לנו? היא קמה בבוקר מוקדם, הכינה לך את כל מה שאתה צריך לבית הספר, נסעה ליום מלא של עבודה, הספיקה לאסוף אותי מהתחנה המרכזית, ועוד לפני שאני ניערתי את הגשם מהמעיל, היא כבר הכניסה את המדים למכונה. שמת לב שהאוכל כמעט מוכן? אני אומר לך, אמא היא הגיבורה שלי!"
הכי כיף לשבת לאכול עם כל המשפחה ביום חורף קר. ביום כזה האור והחום בבית מורגשים יותר. רז לקחה מנה נוספת של סלט. "את לא רוצה לטעום מהצ'יפס?" שאל אסף והגיש לרז את הקערה המלאה. רז חייכה, ונועם הבחין כמה רזתה. הלחיים השמנמנות שלה כבר לא היו גדולות כמו פעם. "שמע, אסף, כבר התחלתי להרגיש כבדה ומסורבלת. לא היית כאן בזמן האחרון, אבל אני בדיאטה שבנתה לי דיאטנית, ואני מרגישה עם עצמי מצוין". אסף חייך אליה חזרה, ומלמל לעצמו "אבל צ'יפס זה המאכל האהוב עלייך..." אמא הביטה באסף ואמרה לו: "זה לא המאכל היחיד שרז מוותרת עליו. היא אוכלת יפה לפי התפריט ומתמידה גם בהתעמלות. כוח הרצון שלה מדהים", אמרה אמא, ותוך שהיא מחבקת את רז אמרה לה "את הגיבורה שלי!"
אבא הביט במחזה, טפח על שכמו של אסף וחייך: "בצבא אוכלים מה שיש. אתה צריך את האנרגיה הזאת כדי לצאת למבצעים הסודיים שלך. הנחישות שלך להגן על עם ישראל בלי לפחד, מתוך אמונה בקב"ה... אתה הגיבור שלי!"
כשהארוחה נגמרה כולם מיהרו לפנות את הכלים ולגשת לעיסוקיהם, ואבא נעמד לשטוף כלים. "אולי אשטוף אני?" פנתה אליו רז, "אני יודעת כמה עוד יש לך ללמוד, ואתה תמיד נשאר ער מאוחר כדי לסיים את הדף היומי", אבא חייך אליה, אבל שלח אותה ללמוד למבחנים שלה. היא חיבקה אותו תוך שהיא אומרת "ממך למדתי להתמיד. אתה הגיבור שלי".
נועם ישב מול הקלסר הריק. הוא צריך לכתוב עבודה על גיבור. הלוואי שהיה לו על מי לכתוב.