צודק. בנימין נתניהו
צודק. בנימין נתניהוצילום: רויטרס

1. ראש הממשלה נתניהו ניסח אתמול (ראשון) את חזונו בנוגע למינויים בכירים בשירות המדינה, והבהיר כי הוא שואף לקרב את ישראל למודל האמריקני שבו עם חילופי הממשלים מתחלפת אוטומטית גם הפקידות הבכירה.

"טראמפ ממנה 4,000 איש לתפקידים בלי ועדות איתור ובלי ביורוקרטיה. בישראל אי אפשר למנות אפילו כמה מאות. צריך לשנות את השיטה", אמר נתניהו לשריו בישיבת הממשלה, על פי הדיווחים בכלי התקשורת השונים.

מייד כמובן קמה הסערה התורנית, וכדרכן של סערות מהסוג הזה היו בה הרבה קלישאות ומעט מחשבה מסודרת. רק לשם הדוגמה נביא כאן ציטוט של ח"כ מיקי רוזנטל סיעת המחנ"צ: "רבים מהמינויים של נתניהו נגמרו בחשד לפלילים. אם ניתן לו להשלים את המהלך, נקבל פקידות חלשה ומדינה מושחתת הרבה יותר". קלישאות כאלו, כאמור, נשמעו לא רק מפי רוזנטל. גם פוליטיקאים רבים ואפילו פרשנים בכירים השמיעו את אותן ה"זמירות".

2. מה המצב כיום? מי שחושב שכיום הדרג הפוליטי איננו יכול להתערב במינויים בדרג המקצועי הבכיר במשרדי הממשלה חי בסרט. נכון, המינויים מתבצעים באמצעות ועדות איתור או מכרז, אבל לשר יש השפעה בלתי מבוטלת על המינויים. לא מאמינים לי? לכו למשרדי הממשלה ותיווכחו בעצמכם.

בכל משרד ממשלתי תוכלו לשמוע על כל סמנכ"ל, מנהל מחוז או ראש אגף בכיר, מתקופתו של איזה שר הוא. זה מינוי של שר פלוני ואת זה הביא שר אלמוני. הדרג הפוליטי בוחש באופן טבעי במינוי הפקידות הבכירה, והשיוך של בעלי התפקידים לתקופות השרים איננו עניין כרונולוגי בלבד, ממש לא.

3. אז איפה הבעיה? בדיוק במקום הזה. מגיע שר פלוני למשרד, וסמנכ"ל אחד שלו מהשר הקודם, שניים מהשר שלפניו ועוד אחד מהשר שלפני כן. מנהלי האגפים גם הם ירושות מפה וירושות משם. אחרי שנה מתפנה תפקיד ראשון והוא דוחף אליו מישהו, שנה אחר כך עוד תפקיד וכן על זו הדרך. עד שהוא הצליח להשפיע במשהו על פני של הפקידות במשרד הבחירות הבאות כבר מעבר לפינה.

ולפקידים בכירים, כמה מפתיע, יש דעות. הם לא בובות, הם בני אדם שעשו בדרך כלל דבר או שניים בחייהם. הם אנשים עם השקפת עולם שנותנים אמנם את כל הכבוד לשר שלהם, אבל באופן טבעי לא באמת מסוגלים לאפסן את השקפת עולמם וסולם הערכים האישי שלהם בבוידעם. כשהמדיניות של השר לא תואמת את מה שהם מאמינים בו הם אולי לא יפעלו ישירות להכשיל אותה, ורשמית הם אפילו יקדמו אותה, אבל בפועל זה לא באמת יקרה כמו שזה צריך לקרות.

4. כאמור, זה לא שבשיטה שלנו המינויים הם "מקצועיים" ובשיטה האמריקנית הם "פוליטיים". בשתי השיטות הפוליטיקה מעורבת עמוק עמוק במינויים, ובשתיהן פוליטיקאים חכמים (ורובם הגדול חכמים) שמים בתפקידים השונים אנשים מקצועיים שיודעים את העבודה, אך כאלו שהשקפת עולמם קרובה להשקפת העולם של מי שמינה אותם. ההבדל הוא שהשיטה האמריקנית לא מרמה את עצמה ולכן היא הרבה יותר יעילה.

במקום שכל שר יבחר חלק מהפקידות הבכירה שמחליפיו בתפקיד יעבדו אתה, כל שר בוחר את כל הפקידות הבכירה שהוא יעבוד אתה. הפקידות הזו מגיעה לתפקיד למטרה אחת בלבד, לסייע לדרג הפוליטי לבצע את המדיניות שלשמה הוא נבחר ואותה הוא הבטיח לבוחריו. לא מדובר בפיונים, מדובר באנשי מקצוע שעוברים סינון מהבחינה המקצועית, אבל נאמנותם נתונה לשר שמינה אותם.

ובניגוד למיתוס, השיטה הזו לא יותר מושחתת, בדיוק ההיפך. השיטה הזו גורמת לכך שהקדנציה המקסימלית בפקידות הממשלתית הבכירה היא שמונה שנים. מי שקצת מכיר איך עובד מנגנון ממשלתי יודע שכמו שמלריה מתפתחת בביצות שבהן עומדים מים הרבה זמן, כך גם השחיתות המצויה, האפורה, נוטה להתפתח היכן שנמצאים אותם אנשים במשך שנים רבות ללא תזוזה. דווקא העובדה שהקדנציות קצובות, וכל פקיד בכיר יודע שאחריו יבוא איש הנאמן למחנה הפוליטי היריב (בארה"ב כמעט תמיד כשמתחלף נשיא המנצח הוא מהמפלגה היריבה) מפחיתה את השיחיתות, במיוחד זו האפורה הנובעת מעייפות וריקבון.

5. מכל הסיבות הללו ההצעה של נתניהו היא רעיון טוב, אפילו טוב מאוד. צריך אולי לעשות לו כמה התאמות למקרה הישראלי (יש משהו בעייתי בהתאמת השיטה לסיטואציה הישראלית שבה, למשל, הקדנציות אינן קצובות, וצריך לתת את הדעת על כך), אבל בבסיסו יש בו הרבה חכמה.

הבעיה העיקרית היא שבדומה למרבית הרעיונות הטובים של נתניהו, ונתניהו הוא איש עם הרבה רעיונות טובים, הסיכוי שהוא אכן יתגשם בעתיד הנראה לעין הוא נמוך, אפילו נמוך מאוד. חבל.