נוער עמונה בימי ההיערכות
נוער עמונה בימי ההיערכותצילום: יונתן סינדל. פלאש 90

פרשת עמונה היוותה משימה מורכבת לא רק עבור הפוליטיקאים שלנו או המתיישבים, אלא גם עבור הורים רבים ומחנכים רבים בציונות הדתית.

בני הנוער ביקשו לעלות להר ולמחות נגד כוונת ההרס בעוד בפני המחנכים נותרה השאלה אם להעריך את הרצון להקרבה והאידאליזם שפורץ מהנוער בשעות קשות שכאלה או להזהיר, להתריע משבר נפשי שיבוא אחר כך, או להציג גישה שקולה ומורכבת יותר.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר הרב מאיר אדרי, ראש ישיבת נווה הרצוג באשדוד, על ימי ההתמודדות לפני, תוך כדי, וגם כעת, אחרי האירועים.

"אני שמח שתושבי עמונה החלוצים קיבלו את מתווה נתניהו בנט ולא הכניסו אותנו, המחנכים, לעימות בין שני ערכים זהים – מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו על כל מוסדותינו וארץ ישראל נחלת אבותינו", פותח הרב אדרי.

כשהוא מתייחס על ההתמודדות בימים שקדמו לאירועי עמונה מציין הרב אדרי כי בהיות הישיבה שלו ממוקמת בפריפריה היא גם מתאפיינת בנוער שלא תמיד נחשף לעימותים ולמאבקים סביב ארץ ישראל, ומשום כך אחת המשימות היא "להכניס אותם לסיפור", כלשונו, ואחד הצעדים לכך היה הקמתו של סניף להפצת חומר על עמונה והדבר הוביל לכך שהתלמידים אכן רצו להגיע לעמונה.

"שוחחנו על כך רבות בכנס ראשי ישיבות. מצד אחד אנחנו מדברים על כיבוש הארץ ברגליים, ומצד שני לא נסכים בשום פנים למעבר על החוק. החוק זו המדינה שהיא ראשית צמיחת גאולתנו. כך אנחנו מחנכים את התלמידים שלנו, הדבר מורכב וכדרכה של מורכבות היא צריכה הסבר ובירור נוסף".

"הייתה התלבטות אם לעלות כמחנכים עם התלמידים. יש כאן חוק שלפיו משרד החינוך אוסר זאת. אסור לעלות למקומות שבהם יכולים להיות עימותים עם חיילים ושוטרים, אבל חינכנו את התלמידים שהם יכולים להיות במעגלים משניים ולא להתעמת בשום פנים עם חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. נעשתה על זה עבודה רצינית ואני שמח שבמבחן התוצאה כולם הבינו שלא נכון להיאבק מול כוחות הביטחון, וכפי שהתבטא המפכ"ל נמנע חילול ה' גדול".

על דרכי הכנסתם של התלמידים למודעות סביב ענייני ארץ ישראל מספר הרב אדרי כיצד בימי השריפות באזור חיפה ובאזור בנימין, "כדי שתלמידנו ירגישו את המשמעות לקחנו אוטובוס לכיתות י"ב שנסעו כדי לסייע לתושבי נווה צוף במשך יום שלם. הם הרוויחו, מעבר לעשיית החסד, דבר נוסף, שהם היו בישוב יהודי ביהודה ושומרון וראו את הדבר הזה. כך גם בעמונה. הייתה ההפגנה בירושלים, ובעוד המוסד לא יכול להוציא את התלמידים מועצת התלמידים ארגנה את התלמידים שיצאו לשם כדי למחות. המחאה היא לגיטמית אבל העימות עם מוסדות המדינה אסור בשום אופן".

על רצונם של תלמידים למחות באופן תקיף על פגיעה בארץ ישראל נזכר הרב אדרי בימי טרום גירוש גוש קטיף, "הרב נריה זצ"ל פרסם אז שהוא לא יאמר תפילה לשלום המדינה. התקשרתי למו"ר הרב דרוקמן ושאלתי אותו ואמרתי שחונכנו אחרת, שארץ ישראל עם ישראל ותורת ישראל חד הם וממילא מדינת ישראל ראשית צמחית גאולתנו ולכן צריך לומר את התפילה. הוא אמר לי שאין תופסים אדם בשעת צערו. אנחנו ממשיכים לומר תפילה לשלום המדינה ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. אמנם כואב לנו על כל גירוש ועל כל עקירה אבל ראו איך התפתחנו ביהודה ושומרון ובכל רחבי שיראל מאז המשברים הללו".

וכיצד יש להתמודד כעת, בימים שאחרי? הרב אדרי מוצא את הפתרון בהעמקת החינוך לאהבת הארץ. "בישיבה יש לנו מוטו בישיבה ש'העולם הבא שלך הוא הדאגה שלך לעולם הזה של חברך'. "ראשינו בעמקי אדמתה ורגלינו ברגבי אדמתה", צריך להעמיק חינוך לאהבת הארץ ולתהליכים של קמעא קמעא. כמה זמן עבר מאז שהגענו לארץ ועד מלך ראשון? 400 שנה. אנחנו רק אחרי שבעים שנה. אסור למהר בתהליכים. צריך לחנך לקמעא קמעא. אנחנו המחנכים צריכים להשקיע יותר באהבת ארץ ישראל, ומעל הכול את ארץ ישראל, ואם יש ציבור שלם שלא מבין את הקשר שלנו לארץ ישראל נצרכת העמקה אבל רק מתוך אהבה ועוד אהבה".

באשר לפרק הזמן הנצרך להפנמתם של הדברים במורכבותם, אומר הרב אדרי כי "כמחנכים אנחנו לא מספיק מדברים, כי לנו הדברים מובנים ואנחנו חיים את זה ונושמים את זה. אנחנו צריכים מדי יום לדבר על אהבת הארץ העם והתורה, גם בדיבורים וגם במעשים. לדוגמא, תקופה ארוכה נמנעו טיולים ביו"ש מטעמים ביטחוניים, אבל אם רוצים לאהיב את האזור חייבים לטייל כדי להתחבר לארץ ישראל. לכן אנחנו מטיילים בגוש עציון ובשומרון, לצאת מתורת הקניונים. החיבור הוא כפי שגדלנו אנחנו ולא להפסיק לדבר. כמה זמן זה לוקח? זה לוקח עד מאה ועשרים...".