עם פתיחת שנת הלימודים הכריז משרד החינוך על השקת התכנית 'אור ממזרח' והכנסתה לתוכנית הלימודים כחלק מיישום דו"ח ועדת ביטון. ב'אור ממזרח' ילמדו התלמידים על 28 נשים מזרחיות שהן דמויות מופת, פורצות דרך, מנהיגות ומובילות חברתיות.
את החוברת הייחודית הפיקה 'היחידה לשוויון בין המינים' במשרד החינוך. לשאלת 'בשבע' למי מיועדת החוברת, נמסר מלשכתו של שר החינוך בנט: "החוברת מיועדת גם לממלכתי וגם לחמ"ד, ללא הבדלים, בעיקר במסגרת שעת מחנך ('שעת חברה') והכנה לבת מצווה". אולם הרכב הדמויות בחוברת מעורר סימני שאלה באשר לקביעה זו.
מדונה גרציה עד עדי קיסר
בין 28 דמויות המופת מהעבר ומימינו אלה נכללה דונה גרציה נשיא, בת למשפחת אנוסי ספרד ופורטוגל שפעלה רבות למען היהודים האנוסים ולמען עליית יהודים לארץ ישראל. עוד ילמדו התלמידים על חברת הכנסת לשעבר וכלת פרס ישראל גאולה כהן. גם מייסדת המכללה החרדית וכלת פרס ישראל עדינה בר שלום נכללת ברשימת דמויות המופת.
אולם יחד עם אלו נכנסו לחוברת גם דמויות הרחוקות מהקונצנזוס הישראלי. כך ניתן למצוא בחוברת את אשת השמאל הקיצוני פרופ' אווה אילוז. תוך כדי הלחימה מול החמאס במבצע 'צוק איתן' התראיינה אילוז לעיתון 'דר שפיגל' הגרמני ואמרה: "איפה שאתה רואה בני אדם, ישראלים רואים אויבים. ישראל היא מדינה מפוצלת, סכיזופרנית". עוד טענה באותו ריאיון כי ישראל היא כוח צבאי קולוניאליסטי. לפני שנתיים וחצי טענה במאמר בעיתון 'הארץ' באנגלית כי ישראל איננה מדינת אפרטהייד אלא גרוע מכך: מעמד הפלשתינים תחת ממשלות ישראל הוא מעמד של עבדים.
בחוברת ילמדו התלמידים אף על דמות המופת של המשוררת הצעירה עדי קיסר (36). קיסר היא מייסדת חבורת המשוררים הצעירה "ערס פואטיקה", שהוקמה לפני כשלוש שנים. שיריה של קיסר מלאים ביטויים גסים שמפאת כבוד העיתון לא נצטטם. בחוברת 'אור ממזרח' מצוטט השיר שלה "ממשלת לילה", בו היא כותבת: "בשירים שלי אלוהית תברא את העולם עוד אלף פעמים. בשירים שלי בראשית בראה אלוהית את השמיים ואת הארץ ויהי אור".
התלמידים ילמדו אף על שושנה שבבו, ועל שני הרומנים שכתבה: 'מריה', אשר על פי החוברת עוסק ב"אהבה אסורה, רומן והיריון מחוץ לנישואין". וכן ילמדו על 'אהבה בצפת', אשר גם הוא עוסק ב"אהבה אסורה". כאשר החוברת עוסקת בדמותה של המשוררת אמירה הס, מובא השיר "סלחו לי באמת", הכולל ביטויים גסים.
בחוברת אף מצוטטת אמירה של רונית אלקבץ, שמהללת את זכותן של הנשים להתלבש לא צנוע: "את לא כפופה לחוק של איש, אך גם לא כפופה לחוק סימבולי שמגדיר חופש נשי מה הוא. את נהדרת בנעל ספורט, ועל עקב 20 סנטימטר. עם בגדים ובלי בגדים". לצד דברי אלקבץ, מובאת תמונתה בלבוש מינימלי ביותר.
כל אלו מעלים תהיות באשר להתאמתה של החוברת למוסדות החינוך הדתיים, שכאמור החוברת מיועדת לשימוש גם אצלם.
פנינו לד"ר אברהם ליפשיץ, ראש מינהל החמ"ד, בשאלה על התאמת החוברת לתלמידים הדתיים. "זו הפעם הראשונה שאני שומע על החוברת", השיב. "אדרוש מהשר בנט לראות את החוברת. היא לא תיכנס לבתי הספר שלנו בלי שאני והצוות שלי נאשר".
בשיחה עם 'בשבע' אומר שר החינוך ויו"ר המפד"ל לשעבר, הרב יצחק לוי, כי בחוברת הוכנסו תכנים שאינם ראויים לחמ"ד, והוסיף: "אברהם ליפשיץ צריך לכנס את מועצת החמ"ד, לבדוק את התכנים ולהחליט לפסול את החוברת. יש להם את כל הסמכות לעשות זאת".
חברות הוועדה: לא מכירות את החוברת
מדוע שולבו בחוברת דמויות מהשמאל הקיצוני? כיצד הוכנס תוכן בוטה לחוברת שאמורה הייתה להעצים את יהדות ספרד והמזרח? החוברת כאמור היא יישום המלצות ועדת המשנה למגדר של ועדת ביטון. ועדת משנה זו הורכבה משלוש נשים בלבד: פרופ' חביבה פדיה, שירה אוחיון ושולה קשת.
שירה אוחיון אומרת ל'בשבע' שהיא לא נטלה חלק בדיוני הוועדה, ועודכנה בהחלטות רק למפרע. עוד אומרת אוחיון כי לא זכורה לה החלטה אופרטיבית כלשהי בוועדת ביטון אודות החוברת 'אור ממזרח'. גם פרופ' פדיה מכחישה כל קשר לחוברת: "אני אינני דוברת של משרד החינוך ואינני אחראית על החוברת ומעולם לא ראיתי אותה", אמרה ל'בשבע'.
יצוין כי שתיים מהחברות בוועדה, פדיה וקשת, נבחרו בעצמן באופן תמוה לדמויות מופת שיילמדו בחוברת. גם חנה קלתי, סבתה של קשת, נכללת ברשימת 28 הדמויות.
שולה קשת היא מנכ"לית תנועת 'אחותי – למען נשים בישראל'. הארגון שם לו למטרה לגבש קואליציית נשים נגד "ההגמוניה האשכנזית". בחוברת 'אור ממזרח' מתוארת פעילותה של 'אחותי': "התנועה הקימה רשת של קבוצות נשים בכל רחבי הארץ - מזרחיות, פלסטיניות, אתיופיות, בדוויות, וזאת כדי לשתף פעולה במאבק נגד הדיכוי המופנה כלפיהן, נשים שאינן חלק מההגמוניה הלבנה". באתר 'אחותי' נכתב כי העמותה מקבלת מאות אלפי שקלים בשנים האחרונות מקרן רוזה לוקסמבורג. מדובר בגוף שמאל המזוהה רשמית עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית ('די לינקה'). תנועת 'אחותי' נתמכת בסכומים גדולים גם על ידי הקרן החדשה לישראל.
כאשר קשת זכתה בשנת 2014 בפרס על שם פרופ' ישעיהו ליבוביץ מטעם תנועת 'יש גבול', היא הסבירה מה מייחד את הפמיניזם המזרחי: "הפמיניזם המזרחי שם לעצמו למטרה לאחד את הקבוצות המודרות כולן (מזרחיות, פלסטיניות, יוצאות אתיופיה, דוברות רוסית, מהגרות עבודה ומבקשות מקלט) ולהתבונן בשורש הבעיה, באותו מקור שממנו ומתוקפו כולנו סובלות". מגישת הפרס, אגב, הייתה עמיתתה לוועדה, פרופ' חביבה פדיה.
מופת לתמיכה בסרבנות
קשת אף הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי של תנועת 'יש גבול' בשנת 2006, ובו הצהירה על תמיכתה בעמדת 'יש גבול', המעודדת חיילים לסרב לקחת חלק ב"כיבוש". גם נשיאת 'אחותי', השחקנית רונית אלקבץ ז"ל, זכתה להיכנס לרשימת הדמויות המזרחיות פורצות הדרך. מייסדת תנועת 'אחותי', ד"ר ויקי שירן ז"ל, היא האישה הרביעית מהארגון הקטן והלא מוכר ששובצה לתוך רשימת 28 הנשים המזרחיות פורצות הדרך.
הרב יצחק לוי מבקר את עבודת הוועדה והחוברת מכמה היבטים: "יש פה טעם לפגם. מאוד מוזר שחברות בוועדה תוכנסנה בעצמן לרשימת דמויות המופת בחוברת". הוא מבקר גם את הקונספט הכללי של החוברת: "המטרה של ועדת ביטון הייתה להכיר לעם בישראל את המורשת וההיסטוריה של יהדות ספרד והמזרח. כאשר בחוברת מוזכרות רק נשים מהדור האחרון, שאנחנו גם ככה מכירים אותן, מה זה אומר? זה אומר שהוועדה סבורה שלא היו דמויות מופת נשיות ביהדות המזרח לפני הדור הזה. הוועדה כשלה בייעוד שלה".
ההתנגדות לחוברת מגיעה גם מכיוון הפמיניזם המזרחי. מאי גולן, פעילה חברתית בולטת בשכונות דרום תל אביב, טוענת כי שולה קשת, חברת ועדת המשנה למגדר שגם נבחרה לככב בחוברת 'אור ממזרח' "היא לא דמות למופת, בטח שלא לפמיניזם המזרחי". לדבריה, המשטרה המליצה לאחרונה להגיש כתב אישום נגד קשת בגין אלימות פיזית ומילולית, אחרי שתקפה תושב דרום תל אביב במחאה שהתקיימה בשכונה.
"בתור אישה מזרחית שמחשיבה את עצמה לאישה מספיק חזקה, ומובילה בחמש השנים האחרונות מאבק עיקש למען תושביה המזרחיים של שכונות דרום תל אביב, אני יכולה להגיד לך שאישה כמו שולה קשת, שמתיימרת להיות חלק מהשכונות ולייצג אותן, היא בפועל אחת הנשים השנואות במקום. לראות את שולה קשת מייצרת חוברת בעצמה, ושם מכתירה את עצמה ואת חברותיה לדמויות מופת נשיות מזרחיות, זו הרי פארסה שאין כדוגמתה. מה שכן מפתיע אותי זה שיתוף הפעולה של משרד החינוך, שכנראה ממש לא בדק מספיק וראה מה באמת עומד מאחורי הארגון השקרי הזה שמנהלת שולה קשת בשנים האחרונות. האישה לא מייצגת מזרחיות, לא פמיניסטיות וגם לא נשים, היא מייצגת אך ורק את עצמה ואת דעותיה השמאל-רדיקליות".
החוברת חיכתה על המדף
משרד החינוך הצהיר כי החוברת 'אור ממזרח' היא יישום של ועדת ביטון. אולם מתברר שהחוברת היא זו שהמתינה לוועדה, ולא ההפך. בין עורכות החוברת נמנית יו"ר צעירי מרצ בר גיסין (27). לשאלת 'בשבע' היא אומרת שהחוברת נכתבה ביחידה לשוויון בין המינים לפני שנה. כלומר, זמן רב לפני הקמת ועדת ביטון, שסיימה את עבודתה ביולי האחרון, וכל שכן לפני פרסום המלצותיה. נראה אם כן שהחוברת העוסקת ב"פמיניזם מזרחי" עמדה על המדף כבר זמן רב. כאשר החלה ועדת ביטון את פעילותה, החליטו ביחידה לשוויון בין המינים להשתמש בוועדת ביטון כפלטפורמה כדי לקדם את האג'נדה הפמיניסטית של היחידה.
האם הן עשו זאת בתיאום עם פדיה וקשת, החברות בוועדה המשנה למגדר, בתמורה לזכות להימנות יחד עם חברותיהן בין 28 הדמויות מעוררות ההשראה של יהדות ספרד והמזרח? פרופ' פדיה מכחישה כל קשר: "במהלך הדיונים בישיבות שבהן נכחתי, לא נערך שום דיון בקביעת 28 דמויות מופת, כך שלא היה לי שום חלק בכך. לי עצמי לא ידוע מי קבע את 28 הדמויות. אני לא בחרתי את עצמי ואין לי מושג מי עשה את זה, ולמען האמת אני לא זקוקה לזה".
שולה קשת היא כנראה החברה היחידה בוועדת המשנה שמכירה את החוברת. קשת מרואיינת בחוברת עצמה על סבתה חנה קלתי, שנבחרה כאמור גם היא להיות אחת מדמויות המופת. בריאיון לרשת ב' אמרה קשת כי החוברת נכתבה למעשה על ידי המחלקה למגדר בראשות אושרה לרר, "והוועדה (ביטון) נתנה לה רוח גבית". קשת הדגישה: "לא אני בחרתי בי. לא הייתי מעורבת בבחירת שאר הנשים". אולם היא מספרת שהיא וחברותיה לוועדה נתנו המלצות לנשים מתאימות.
היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך ובר גיסין סירבו להגיב לכתבה. את תגובת שולה קשת לא היה ניתן להשיג עד פרסום הכתבה, למרות פניות חוזרות.
לאחר פרסום כתבתי ("איבדו את המזרח", בשבע, גיליון 710) על דו"ח ועדת ביטון, אמרו לי מקורביו של נפתלי בנט שהוא מסכים עם הביקורת שנמתחה בכתבה על עבודת הוועדה, וידאג שתכנים בעייתיים ולא ראויים לא ייכללו כאשר יגיע שלב יישום הדו"ח. אף בתגובתו הרשמית לכתבה הבהיר בנט כי כל המלצות הוועדה נבחנות על ידי צוות יישום מיוחד ומקצועי. נותר רק לתהות האם שילובן של נשות שמאל קיצוני כנשות מופת ותכנים לא צנועים הם חומר חינוכי ראוי לתלמידי בתי הספר הכלליים והדתיים כאחד.