מהפציעה בלבנון לרופא בשערי צדק

כבר בבית החולים, בעודי פצוע קשה, ידעתי שאני חייב להביט קדימה. החיים הוסטו ממסלולם הטבעי, אולם התקווה לא אבדה. זכיתי בחיי מחדש.

ד"ר עשהאל לובוצקי , ט"ו בכסלו תשע"ז

עשהאל לובוצקי
עשהאל לובוצקי
ללא קרדיט צילום

עשר שנים חלפו. בקיץ ההוא, במלחמת לבנון השנייה, שירתי כמפקד מחלקה בגולני בגדוד 51. לאחר שבועות של לחימה בעזה וקרבות בלבנון יצאנו להפוגה קצרה. רושם הקרבות עוד ניכר על פניהם של חיילי, ובמיוחד החלל שנפער בלב לנוכח חברינו שנפלו בקרבות.

ההפוגה לא ארכה זמן רב, נקראנו לשוב ללבנון. בעודי מכין את ציר הניווט פקדתי על חיילי להכין את הציוד למשימה. כעבור שעות ספורות כבר דהרנו פנימה ללבנון ברכבים משוריינים, לאזורי הלחימה בדרך לבינת ג'ביל. ניסיתי לשמוע את הנאמר בקשר למרות הרעש סביב. פתחתי את המדף מעלי, נעמדתי והוצאתי את ראשי החוצה כדי לסייע במציאת ציר הניווט לבינת ג'ביל.

בעודי מדבר בקשר הבחנתי לפתע בכדור אש עצום המתקדם לעברנו במהירות אדירה. פיצוץ אדיר, וגל חום. טיל נ"ט מתקדם חדר את רכב "האכזרית" ופילח את גופי. לו הייתי יושב באותם רגעים לא היה לי סיכוי לשרוד. גם חייליי נפצעו. ניסיתי לפקד על מחלקתי בקשר, אך ללא מענה.

נפגעתי מרסיסים רבים, סבלתי מכוויות ומפגיעות מרובות, רגלי הימנית נקטעה חלקית ורגלי השמאלית רוסקה. טופלתי בשטח תוך כדי הקרב בעודי מנחה את חיילי להשיב אש. לאחר שחולצתי לגבול ישראל - לבנון הובהלתי במסוק היישר לבית החולים לחדר ניתוח, מדמם אך בהכרה מלאה.

כבר בבית החולים, בעודי פצוע קשה, ידעתי שאני חייב להביט קדימה. החיים הוסטו ממסלולם הטבעי, אולם התקווה לא אבדה. זכיתי בחיי מחדש. נאלצתי לעבור כחמישה עשר ניתוחים מורכבים והייתי מאושפז במשך חודשים ארוכים. אך דווקא מתוך הקושי נבטה לה התקווה. מלחמה ופציעה מלוות בסבל ובכאב רב, אולם הן גם חוויות ייחודיות שאפשר להפיק ולגדול מהן. האתגרים הכרוכים בפציעה מחייבים אותנו להתגבר על חולשותינו, לגלות את עוצמות הטמונות בנו, ולעתים להתחבר באופן עמוק יותר לשורשי מדינתנו.

במבט לאחור, אישיותי התעצבה לא מעט במהלך תפקידי הפיקוד בצה"ל, הקרבות בעזה ובלבנון ולא פחות מכך במהלך השיקום. למדתי בבית החולים להכיר עולם חדש ומפעים, צוות רפואי העושה הכול למען מטופליו. רופאיי נטעו בי את הרצון להיכנס לעולם קסום זה ובחרתי ללמוד רפואה. כיום, כרופא, כולי תקווה כי הניסיון האישי שצברתי, יחד עם המפגש עם הצוות הרפואי המיוחד שטיפל בי, יסייעו לי לטפל במטופלי בחמלה ובאנושיות.

לעולם אינך יודע את נבכי ההיסטוריה וקשרי העבר להווה, אבל סיפור אחד המחבר אותם נגע בי במיוחד. בעודי מאושפז במחלקת השיקום בתל השומר הגיע סבי, איסר לובוצקי לבקר. הוא סיפר על ימיו כפרטיזן במלחמת העולם השניה. בעודנו יושבים בחדרי בשיקום, הצטרף לחדר ד"ר זיו-נר מנהל המחלקה. סבא סיפר כיצד אף הוא נפצע בקרב, מקליע ברגלו הימנית. הוא חולץ לאחור למחנה הפרטיזנים, הפצע הזדהם, חום גופו עלה ומצבו החמיר.

במחנה הייתה אחות יהודייה שטיפלה בסבי במסירות רבה בתחבושות מעלים ואף השיגה עבורו אנטיביוטיקה. למרות מצבו הקשה סבי החלים מהפציעה, שרד את התופת ועלה לארץ. בגמר הסיפור היישיר סבי את מבטו לרופאי ד"ר זיו-נר ואמר לו: "אימך היא האחות שטיפלה בי ביער". כלומר האחות שהצילה את חייו של סבי היא אמו של הרופא שטיפל ברגלי. משואה לתקומה.

ד"ר עשהאל לובוצקי, נפצע קשה במלחמת לבנון השניה. כיום הוא רופא המתמחה ברפואת ילדים, במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. עשהאל ישתתף באירוע המרכזי של יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה שמתקיים הערב.