בשבע מהדורה דיגיטלית

יוון זה כאן

לפעמים, כשאני מסתכלת סביב, נדמה לי שלמרות שמחת החנוכה, היוונים בעצם ניצחו

איה קרמרמן , כ"ט בכסלו תשע"ז

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

כבר כמה ימים שאנחנו שקועים עמוק בחגיגת ניסי חנוכה: אוכלים סופגניות כאילו אין כולסטרול בעולם, עומדים בכפור מחוץ לבית ומדליקים נרות, וגם מוסיפים את ברכת ״על הניסים״ בברכת המזון.

כשאני קוראת את "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתך", לרגעים אני מתרגשת מהנס. איך אפשר שלא? הרי מרגע שיצא מרחשוון, בעולם הווטסאפ מפמפמים לי על יכולתו הניסית של כסלו. ואני מאמינה בכל לבי שהימים ההם בזמן הזה אכן מסוגלים. אבל יש רגעים שאני שואלת את עצמי על מה ולמה אנחנו חוגגים.

כי בתכל'ס, די נראה לי שהיוונים שיחקו אותה. אמנם כל מה שנשאר מהאימפריה האדירה שלהם הם צזיקי וחוב חדל פירעון לגוש האירו. אבל דווקא בחלק של "להשכיחם תורתך", במה שתלוי כבר בנו, נתנו להם יד חופשית, והם באמת עשו עבודה יסודית. ואכן, שכחנו ועברנו על חוקי התורה. טוב, רובנו לפחות.

הלכות אשוח

לפני כמה שבועות קיבלתי בווטסאפ סרטון של קומיקאי יהודי אמריקאי. הקטע מתחיל בהסבר מדוע אין לו קנאת עץ אשוח. כן, זה שמכניסים הביתה לכבוד חג המולד, מקשטים ומניחים תחתיו את מתנותיו של סנטה. הוא מסביר זאת בכך שאין לו צורך בכל הבלגן והלכלוך הנלווים. ובעיקר שאם הייתה מסורת יהודית של עץ אשוח בחג, היו אלף הלכות מה מותר ומה אסור. זה היה כה מסובך שהייתה נכתבת ״מסכת עץ״ בתלמוד. הוא ממשיך במחלוקת ההיפותטית בין הלל ושמאי מתי מברכים את ה״ברוכה״ על כניסת העץ הביתה, כשרגל אחת בפתח הדלת, או שתיהן. למי מותר לכרות את העץ, איזה סוג עץ ראוי לקנות, והאם יש לשמור את השאריות לסכך. לאורך הקטע הוא מתבל את השפה עם מושגים אידישאים במבטא אשכנזי, גם כשהוא מחקה את גאוני הגמרא, ואין זה כלל משנה שהם ישבו בבבל וקצת פחות בליטא. הרי אם הם נשמעים כמו הסבים יוצאי השואה, וזה גורף צחוקים מהקהל, זה כשר. מילים כמו ״שמוץ״ - לכלוך, ״שלפ״ – לסחוב, גרפו צחוקים אדירים. תודה רבה וחגים שמחים, הוא סיכם את הקטע לקול מחיאות הכפיים.

התבוננתי בסרט ברגשות מעורבים. מצד אחד צחקתי. באמת יש לנו, היהודים, נטייה לסבך כל מה שאפשר, לדקדק בדק ולתת 70 הסברים למה נכון דבר זה ופסול האחר. תיארתי ברוחי את בניי יושבים בחברותא ורבים מי צדק. אבל מצד שני, היו לי דמעות בעיניים. מהסיבה שהילדים של אותו קומיקאי לעולם לא יישבו עם גמרא פתוחה ויתווכחו. כל מה שנשאר מהיהדות שלו זה החיקוי המוצלח של סבא, שנשמע מרחוק יותר כלגלוג, וקנאת עץ אשוח כלל לא סמויה.

החג של החגים

לפני כמה ימים פגשתי מישהו שסיפר בגאווה איך ילדיו לומדים בבית הספר על כל הדתות וחוגגים את כל החגים. בתשובה להרמת הגבה הלא רצונית שלי, הוא אמר שהוא דווקא מבסוט שהוא מגדל ילדים בעולם חופשי ומגוון. אותי מדהים שלא נדלקה לו נורה אדומה כשהילדים שלו שאלו איך קוראים למנורה של חנוכה. נחמץ לי הלב כי הבנתי שיוון השכיחה לו לא רק את חוקי רצונך, אלא לגמרי את הזהות היהודית. אוי, איזו עבודה פנימית מלכות יוון עשתה בתוכנו. ובתוכי.

גם אני הסתובבתי בעולם הקסום של ג׳ון לנון, במחשבה שכולנו אותו דבר ושאני אשת העולם הגדול. גם אני קיבלתי מתחת לפני השטח את המסר שהיהדות המסורתית פסה מן העולם ואין לנו צורך בה יותר. שניצלנו ממנה ברגע שקמה המדינה. שעכשיו כשנטענו שורשים, אנחנו יכולים לפרוח ולעוף אל על כשאר האומות. גם אני מחקתי את היהודייה שבי. וגם אני הייתי שקועה עמוק בתרבות יוון שהיללה את הגוף, את העכשיו, את הקוסמופוליטיות והפלורליזם המחשבתי. לעתים אני עדיין שקועה שם. אך מנסה בכל החזיתות לעקור את יוון מהמחשבות, מהתאוות, מהיצר הרע שלי. וכמו שכבר כתבתי לא פעם, אני מרגישה שקיבלתי מתנה, עוד נס בשרשרת הניסים הפרטית. שניצלתי, נגד כל הסיכויים.

אני כותבת זאת בלי שום מידת גאווה, כי בזכות אבות ובחסדי השם ניתנה זו המתנה, לדעת מה זה אומר להיות יהודייה. על אמת. על בשרי. בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי. אז אולי זה לא שיק להיות יהודי, ואולי אפילו המוח היהודי לא הצליח להמציא את פנטזיית סנטה קלאוס שמחלק מתנות לילדים טובים דרך הארובה, אבל אני מאחלת לכל יהודי נס חנוכה פרטי, שאור הנרות יעיר את נשמתו, שישבר את גלות יוון, יטהר את המשכן הפנימי, יחזירו לקדושתו הראשונית, ושיזכור שהוא אחד משרשרת הנורות - לא זו שעוטפת את עץ האשוח - של כל ישראל.

בומאלנס (סופגניות קטנות)

השבוע ננזפתי על ידי כמה מהקוראים שבאכילת לביבות מירקות לא יוצאים ידי חובת מצוות השמנה בחנוכה. אז הנה מתכון שקיבלתי מחברתי חיה. המתכון הוא של סבתה, שמקורה ביוצאי סלוניקי. הבצק הוא למעשה בצק רבוך שממנו מכינים גם פחזניות, רק שהפעם במקום לאפות - מטגנים אותו.

החומרים הדרושים:

1 כוס מים

1 כוס שמן

2 כוסות קמח תופח

6-5 ביצים

שמן לטיגון

אופן ההכנה:

* מחממים את המים והשמן בסיר.

* מכבים את האש, מוסיפים את הקמח ובוחשים אותו היטב פנימה.

* מקררים מעט ומוסיפים את הביצים אחת אחת, עד ליצירת מרקם חלק.

* מחממים היטב שמן לטיגון בסיר.

* בעזרת כף מעצבים את הבצק לעיגול ומכניסים לשמן.

* מטגנים היטב ומוציאים על נייר סופג (בשביל האשליה הבריאותית).

טיפים:

* הבצק שונה מבצק רגיל של סופגניות שצף על גבי השמן. כאן הוא שוקע.

* חשוב מאוד לדקור את הבצק בזמן הטיגון, כדי שהסופגניות יתבשלו מבפנים.

* במתכון המקורי אין סוכר, שכן עוטפים את הסופגנייה באבקת סוכר וממלאים אותה בריבה. אני לא מוסיפה ריבה, ולכן הוספתי במתכון שתי כפות גדושות של סוכר, יחד עם הקמח.

ayakremerman@gmail.com