בשבע מהדורה דיגיטלית

למה "מעוז צור" דווקא בחנוכה?

יוון מייצגת את כל המלכויות שבפיוט דווקא בגלל שהתרבות שלה ממשיכה להתקיים, בלבושים שונים, גם כיום

הרב ישעיה שטיינברגר , כ"ט בכסלו תשע"ז

לעומת אוריינות יוון, לנו יש אורייתא.
לעומת אוריינות יוון, לנו יש אורייתא.
צילום: Thinkstock

"מעוז צור" הוא זמר כה נפוץ ואהוב, עד שבשבת חנוכה שרים רבים גם את "לך דודי" לפי נעימתו.

השיר התפשט אצל כל העדות, ומכיוון שמחברו נחשב לאדם גדול, ראוי להתעמק בו: מדוע שרים אותו דווקא בחנוכה ולא, למשל, בליל הסדר או בפורים? הרי הוא עוסק בכל המלכויות?

כנראה שחנוכה וגלות יוון הן הפרדיגמה ל"מלכויות", שכן מצאנו בהן ממד מיוחד וכפול: לא רק שנלחמנו ב"מלכות", אלא גם במתייוונים, שהיוו "גיס חמישי". הרב הוטנר ב'פחד יצחק' לחנוכה מדגיש שיש רק "מתייוונים", אין "מתמצרים" ו"מתבבלים". מסתבר שגם אם מלכות יוון כישות מדינית נכחדה, המתייוונים, סוכני ההלניזם הכפרני והשכלתני, עדיין חיים ובועטים בלבושים שונים גם היום. הבארות שיוון הרעילה עדיין מניבות מים באושים. היוונים הם גם היחידים שמלחמתם בנו התפרשה-התפרטה בבראשית רבה: "וחושך – זה גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהייתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל".

הדיסוננס בינינו הוא ההתנגשות החריפה ביותר עם מלכות כלשהי. זאת משום ששתי התרבויות העריצו חוכמה ומוחין. כעומק הדמיון בין "בני אור", סימן לנאורות, כן עוצמת המאבק. לעומת אוריינות יוון, לנו יש אורייתא. אבל "חוכמה בגויים תאמין; תורה - אל תאמין". אורם אינו אלא כוח נגדי מסנוור. משל למכונית שנוסעת ממולנו עם אורות גבוהים שמסמאים את העיניים. יוון, שבאה עלינו בנשק שאנחנו המצאנו, הייתה מסוכנת מכל המלכויות. היא היחידה שגזירותיה פגעו באושיותינו הרוחניות. באור התורה והאמונה.

ההיסטוריון טקיטוס מציין שאף במלחמותיה יוון התנהלה ככובש נאור. המודוס אופרנדי (שיטת הפעולה) שלהם לא היה ונדליזם ברוטאלי. הם לא החריבו את המקדש, רק הציבו צלם בהיכל.

תורתנו היא חוכמה קדושה. אורם - נהנתנות וטומאה, נעדרת יראה ומעשים טובים. לכן דווקא הכוהנים החשמונאים (שהרמב"ן החשיבם ל"קדושי עליון") פתחו במרד.

מסתבר שיראת שמיים צרופה ומידות תרומיות לא תפסו מקום מרכזי בדת היוונית. עבודת האלילים שלהם הייתה ביזיון לאינטליגנציה הנפלאה של האומה שייסדה את הקדמה האנושית. אליליהם לא היו אלא "סופרמנים" מאותגרים עם חולשות של שליטים בשר ודם (ר' ש. ליברמן ב'יוונים והתיוונות' וא"א אורבך ב'אמונות ודעות חז"ל'). טקסיהם הפגאניים נועדו בעיקר להמונים. ואילו הפילוסופים דגלו בעצם במעין אתאיזם בנוסח תקופתנו, ובתפיסות מדעיות, שכלתניות ורציונליות. להכרה בישות אלוקית מופשטת אינסופית ומונותאיסטית, המעניקה תחושת חום ושייכות, משמעת ואחריות, משמעות ורוממות – הם לא הגיעו.

בין הרמב"ם לאריסטו

הרמב"ם השווה את אריסטו, ראש פילוסופי יוון, לנביאי ישראל. רק כפירתו בקדמות הבורא - היסוד הרביעי מי"ג עיקרי האמונה, הוציאתו מכללם.

מי שפרסם, לפי הרמב"ם, את קדמות ה' ועליונותו היה אברהם אבינו. בני הפלוגתא שלו, תלמידיו של אנוש, סברו בעצם כאריסטו. אלו ואלו התמקדו בסגידה לכוחות הטבע ולהגיון הרציונלי המתיימר להסבירם. וכמו אנוש כך גם היוונים השוו בין מלכות שמיים ומלכות בשר ודם.

לאמונה במופשט, אומניפוטנטי, אינסופי ועל-חושי לא הגיע אלא אברהם אבינו, שגילה את המנהיג המסובב את "הגלגל בכוח שאין לו קץ... שאין לו הפסק" (הלכות יסודי התורה א, ה וכן בהלכות עכו"ם שם). זו הייתה ההוכחה שהתניעה את המונותאיזם.

אי התייחסות לאינסוף שדעת אנוש אינה משיגה בהיגיון היא שורש הפער שבין האמונה לכפירה, שבין החשמונאים ליוונים, שבין אריסטו לרמב"ם, שבין המאמין בן ימינו ובין האתאיסט המתבולל בתרבות המערבית.

נגד כפרנות שכלתנית זו כוונה הצהרתו של הרבי מקוצק: איני יכול להאמין בבורא שניתן להבינו לאשורו. לכן המדע, מאז יוון ועד עצם ימינו, העוסק בטבע, במוחשי ובתבוני בלבד, אטום לשפת האמונה.

מי שממיר אמונה בסגידה לרציונל האנושי, אינו שונה מהותית מדורו של אנוש ומאריסטו. הציניקן, הכופר במה שאין חושיו משיגים, נוטה לגאווה ולביטחון בכוחו ובעוצם ידו, במיוחד מעת שהשכל האנושי הגיע להישגים מדהימים. על תפיסות מוטעות אלו מבוססת האג'נדה הקוסמופוליטנית של המאה האחרונה.

רק כש"מעוז צור" ישתדרג ל"שיר מזמור חנוכת המזבח", תקרוס ההתייוונות. או אז בעל הבירה יציץ עלינו שוב ויפזר את ערפל הספקנות השקרית, כנראה תולדתה ההרסנית ביותר של תרבות יוון, בת לווייתן של הסובלנות והליברליות המזויפות.

אלו הסיבות ש"מעוז צור" מעלה על נס את הגאולה מהמלכות השלישית דווקא.

הכותב הוא רב שכונות רמת שרת, רמת דניה וגבעת הולילנד וראש מכון 'זיו התורה'