נזכרתן להיות עתונאיות אחראיות?

משרד הבריאות קורא לעתונות להצניע דיווחים על אמהות רוצחות. עונת הציד על גברים, לעומת זה, נמשכת כרגיל. פרשנות.

גיל רונן , י"ג בטבת תשע"ז

לאחר רצח ארבע הבנות בירושלים
לאחר רצח ארבע הבנות בירושלים
צילום: פלאש 90

בדיון אתמול בוועדה לזכויות הילד של הכנסת, עקב רציחתם של חמישה ילדים בידי אמהותיהם בשבוע הראשון של 2017, קראה נציגה ממשלתית להצניע דיווחים עתונאיים על הורים רוצחים.

"ילדים מאבדים את האמון בהורים שלהם והורים מאבדים אמון ביכולות ההורות שלהם – בגלל סיקור תקשורתי לא ראוי", אמרה בוועדה יוכי סימן טוב, מנהלת השירות הפסיכולוגי במשרד החינוך.

"יש מספר כללים שחשוב לשים לב אליהם במקרי רצח כאלה ובמקרים אובדניים שמסקרים בתקשורת", הוסיפה. "אסור לגלות אמפתיה לעושה המעשה, אסור לפרסם את הדרכים שבהם זה נעשה ואסור לפרסם בעמודי עיתון בולטים. סיקור לא אחראי בנושא זה ובנושאי אובדנות, מגיע לאוכלוסיות בסיכון ומשפיע עליהן".

דבריה של סימן טוב "עוררו גל של הנהונים והסכמות. היה ברור שהאחריות על שכיחות התופעה היא גם בידיים שלנו – העיתונאים", כתבה שרית אביטן-כהן ב-nrg. "צריכים לזכור את האחריות העצומה שמוטלת על כתפינו, ולבצע דיווח אחראי ולא פרובוקטיבי מדי. לא צריך להרוג את כל הערכים שלנו בתמורה לעוד כותרת או חשיפה".

ואכן, בשני המקרים שאירעו בימים האחרונים, בירושלים ובעכו, העיתונות נמנעה מלפרסם את שמות הרוצחות והקורבנות, ולא פרסמה את תמונותיהם. אין לכך כל תקדים עיתונאי. מקרים שבהם הורה רצח את ילדיו תמיד מתפרסמים בהבלטה.

צביעות

אם הרוצח הוא גבר, הוא מתואר כמפלצת, והעתונאיות הפמיניסטיות חוגגות עליו. אם הרוצחת היא אישה, היא מתוארת בחמלה, והסיפור יורד מהר מהכותרות.

אבל זהותם של הרוצחת וקורבנותיה תמיד מתפרסמות, ודאי כשמדובר ברצח של יותר מילד אחד.ובצדק: לכל איש יש שם, גם לילד שנרצח. אין שום הצדקה להעלים את תמונותיהם וזהותם של הקורבנות הרכים. ויש עניין לציבור לדעת איך נראתה הרוצחת.

יותר מזה: גם כאשר גבר רוצח אישה, הפרסום מובלט באופן חריג. בעיתון השמאל הקיצוני, "הארץ", אף מוקדש מדור קבוע ומושקע לנשים שנרצחו ע"י גברים.

ארגוני הנשים סופרים את המקרים הללו בקפידה ואף מנפחים את המספרים ללא בושה, במסגרת "יום המאבק באלימות נגד נשים" מדי נובמבר, בו הם גם מגייסים תקציבים לפעילותם. העתונאיות הפמיניסטיות מפמפמות במלא הכוח ידיעות על אלימות של גברים ומאמרים עם סטטיסטיקות חסרות כל ביסוס המעידות כביכול על טבעם הנלוז של הגברים ואומללותן של הנשים תחת הטרור הגברי.

אל תדברו איתנו על אחריות עתונאית כשאתן יודעות היטב שבמקרה הבא של רצח ע"י גבר, תמונות הרוצח והילדים ימלאו את העמודים הראשיים, ויהיו אייטם פותח אצל יעל דן ויונית לוי, במשך שבוע לפחות. הנמכת הלהבות במקרים כאלה היא רעיון טוב. מקרי רצח במשפחה לא צריכים להיות כותרות ראשיות, ויכולים להיות ממוקמים בעמודים הפנימיים של העתונים. אבל זה צריך לחול על כל המקרים, ולא רק על כאלה שבהם הרוצח הוא רוצחת.