אביחי מנדלבליט
אביחי מנדלבליטצילום: תומר נאוברג. פלאש 90

ביום שלישי צפוי להתקיים בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, דיון משמעותי סביב דרכי הפעלתו של 'צו שימוש מפריע' המנוצל בידי פלשתינים ופעילי שמאל קיצוני לפינויים של מתיישבים וחקלאים יהודים ביהודה ושומרון.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס עו"ד ד"ר איתמר מירון המייצג את משק אחיה, שגם נגדו עומד צו שכזה, לסוגיה כולה ולדיון המתוכנן בלשכת היועמ"ש.

לדבריו אמנם לא ידוע מה יהיה תוכן הדיון, אך מתשובת המדינה עולה שהדיון המדובר צפוי להיות חשוב. "לפי מה שהבנו הדיון אמור לעסוק בקווים מנחים לגבי מתי ניתן להשתמש בצו שימוש מפריע", אומר עו"ד ד"ר מירון ומסביר את עיקרי הצו ומשמעותו הדרקונית כלפי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

"במדינת תל אביב", אומר עו"ד מירון בהגדרה כוללת לשאר האזורים שאינם בתוככי יהודה ושומרון, "אם יבוא פולש לקרקע, על פי חוק אם פונים למשטרה בתוך שלושים יום המשטרה חייבת לסייע לפינוי פלישה טרייה. ביהודה ושומרון בהתאם ל'צו שימוש מפריע' על המנהל האזרחי לסייע לפינוי עד בתוך חמש שנים".

על כך מוסיף מירון ומציין כי "למרבה הדרקוניות", גם אם יהודי מחזיק בקרקע שלושים שנה ובתוך חמש שנים החליט לשנות את ייעוד הקרקע הרי שהדבר מאפשר למעוניינים בכך לתבוע את פינויו מחדש. בהקשר זה, הוא מדגיש, שינוי ייעודה של הקרקע אין משמעותו מחקלאות לבניה או להיפך, אלא די בשינוי היבול שנזרע בקרקע כדי להוות סיבה לדרישה שכזו.

בדבריו מציין עו"ד מירון כי ההגדרה 'דרקוני' אותה הוא מייחס לסעיפי ההנחיות של צו שימוש מפריע אינה פרי אמירה שלו אלא הגדרה אותה קבעה ועדת הערר שבחנה את הצו.

עוד הוא מציין כי החוק הירדני קובע כי לאחר עשר שנות אחיזה בקרקע לא ניתן לפנות חקלאי מאדמתו, ואולם בצו שימוש מפריע הדבר אינו תקף וניתן לתבוע גם כעבור למעלה מעשר שנים. עו"ד מירון ער לאבסורד שבו אותו חוק ירדני שבעמונה יכול לתת תוקף לחלוקה שרירותית של קרקע לקציניו של המלך הירדני, הוא החוק הירדני ממנו מתעלמים כאשר יש בו כדי לסייע לאחיזה היהודית בקרקע.

בהקשר זה מעיר עו"ד מירון כי לא פעם עסקאות רכישה ביהודה ושומרון מתבססות על כך שהמוכר אומר שאמנם אין בידיו טאבו על הקרקע, שכן זו המציאות המשפטית ביהודה ושומרון, אך חזקתו על הקרקע מתבססת על אחיזתו בה במשך תקופה של למעלה מעשר שנים. "הדבר היה מקובל על אנשי המנהל והחוק, אבל מאז שנחקק צו שימוש מפריע זה שינה את המצב רטרואקטיבית".

עו"ד מירון נשאל כיצד הוא מתייחס לעובדה שצו שימוש מפריע החל להיות מוחל בתקופה בה כיהן היועמ"ש כפרקליט הצבאי הראשי, והאם עלולה להיות לכך השפעה על החלטותיו בדיון הצפוי ביום שלישי. "כרונולוגית עובדתית זה נכון", אומר מירון ומביע תקווה "שעמדתו תהיה כללית יותר ולא תושפע מעמדתם של קציני מטה בפיקוד איו"ש ובמינהל האזרחי".

"אני אומר דבר יותר פשוט, יכול להיות שחוקקו צו שימוש מפריע כי הייתה תחושה שצריך לסייע יותר לערביי האזור בנסיבות שונות, אבל היום כבר אין ספק שזה מנוצל לדברים אחרים לגמרי. במקרה של משק אחיה שהוא דוגמא מייצגת, קבעה ועדת הערר שהמתלונן על חלק מקרקעות משק אחיה כלל לא הוכיח שהוא הבעלים.

''הוועדה הוסיפה שאפילו אם היו המסמכים שלו מהווים הוכחה, והם לא, הם לא יכול לחול על יותר משישית מהשטח, אבל באה ועדת הערר ואמרה שהיא כבולה כי הנוסח הדרקוני של החוק גורם לכך ששאלת הבעלים לא משנה, וגם אם הוכח שהוא לא הבעלים, ובמקרה שלנו זה מה שהוכח, לא נורא, קודם נפנה ואחר כך נחשוב למי נכון לתת את הקרקע, בוודאי לא למתלונן שהוכח שאינו הבעלים. מסתבר ששאלת למי יתנו את הקרקע לא עמדה בראש מעייניהם של מי שנתנו את הצו".

"זו סוגיה שמן הדין לדון בה ויתכן שמלכתחילה לא חשבו על כך", אומר עו"ד מירון המקווה שבאותו דיון מדובר בלשכת היועמ"ש תועלה סוגיית הדרקוניות של הצו והיותו בעייתי בלא מעט פרמטרים.

באשר למשק אחיה מציין ומעיר עו"ד מירון כי במקרה זה "לכל הדעות, גם לדעת המתלונן, לא הם הפולשים אלא מישהו אחר שמכר למשק אחיה. בנסיבות האלה לטעמנו ברור שכל ההשוואה לצו פינוי פלישה המתרחש בתל אביב, ברור שאם מישהו יקנה מהפולש אחרי הרבה שנים המשטרה לא תפנה אלא תדרוש מהבעלים לגשת לבית משפט ולדרוש בירור בהליך ברור ומפורט עם ראיות לאחר הוכחת הבעלות.

''מעבר לכך בית הדין ידון בסוגיות נוספות כמו סוגית תום הלב, כמו סוגיית נוטע במקרקעי הזולת, הסוגיה שדנה במצב שבו אדם בונה בתום לב על מקרקעין של הזולת בערך גבוה יותר מערך הקרקע לא ניתן לחייב הריסה של המבנה ועוד".

עוד מוסיף מירון ומציין כי "במקרה של משק אחיה העלינו נושאים נוספים כמו - הייתה ועדה של משרד הביטחון שאמרה שתבחן וזה לא קרה, ישנו דו"ח לוי. כל אלה סוגיות נוספות שעולות בבג"צ שעתרנו. יש בנושא הזה תפקיד לנציגי הציבור, כלומר, להבנתי היה מקום לאמץ את כל דו"ח לוי אבל גם אם כתוצאה מסיבות שונות לא מאמצים אותו צריך לפחות להיות על שולחן היועמ"ש העמדה הפוליטית שאומרת שאם לא יהיו מגבלות על צו שימוש מפריע לא תהיה ברירה אלא להוציא את הדו"ח מהנפטלין ולאמץ אותו ככתבו וכלשונו, מהלך שאני תומך בו ללא קשר לאיום".