סופה של יריבות מופלאה. נתניהו ואובמה
סופה של יריבות מופלאה. נתניהו ואובמהצילום ארכיון: אבי אוחיון, לע"מ

אובמה ונתניהו כנראה כבר לא ייפגשו, כי יש גבול למה ששניהם יכולים לסבול.

מצד שני, גם כשהם נפגשו בניו יורק לפני ארבעה חודשים הם חשבו שזו הפעם האחרונה, ואז נאלצו להיפגש בלוויה של שמעון פרס בירושלים.

מי יודע אם שניהם לא ייתקלו זה בזה שוב, נגיד אם טראמפ יזמין את נתניהו לבית הלבן ואובמה בדיוק יבוא לקחת את התמונה של נשיא איראן שהוא השאיר בחדר הסגלגל. או את הדובי שהוא שכח בחדר השינה. או שהם סתם ייפגשו באקראי במסדרון של איזו ועידה כלכלית בינלאומית. או ברכבת התחתית. או במשרד של נוני מוזס. אתה אף פעם לא יכול לדעת את מי תפגוש ומתי.

אם נתניהו ואובמה ייפגשו שוב אי פעם, השיחה ביניהם מן הסתם תתנהל ככה:

אובמה: תענוג לראות אותך, ביבי. אני מתכוון, תענוג לראות אותך מסובך בחקירות.

נתניהו: גם אני שמח לפגוש אותך, אדוני הנשיא. אופס, אתה כבר לא.

אובמה: לפחות עכשיו אני חופשי. היו לי איתך שמונה שנים איומות.

נתניהו: איזה קטע! זה בדיוק מה שרציתי להגיד!

אובמה: אוקיי, די. הגיע הזמן שנשים הכול על השולחן.

נתניהו: אגב שולחן, מצאת כבר משהו לשים עליו את הרגליים בזמן שאתה מדבר איתי?

אובמה: הייתי שם אותן על הראש שלך, אבל אתה לא מגיע לקרסוליים שלי.

נתניהו: ברק יקירי, קוטני עבה ממותניך.

אובמה: מאיפה הבאת את זה?

נתניהו: מהתנ"ך, לא משהו שאתה מבין בו. תגיד, מה אתה עושה בזמנך הפנוי? מצטרף לאחים המוסלמים?

אובמה: חשבתי לכתוב מאמרי מערכת ב'הארץ'.

נתניהו: זה לא מה שעשית עד עכשיו?

אובמה: אפשר לחשוב שאתה לא בחשת נגדי מאחורי הקלעים.

נתניהו: אני לא מאמין! שוב הוצאת לי את המילים מהפה!

אובמה: אתה יודע, ביבי, יש לי וידוי. זוכר שבאתי לארץ ושנינו הורדנו את החליפות כדי להראות שאתה ואני חברים טובים? אז תדע לך שעשיתי את זה רק כדי שיראו שלך יש כרס ולי אין.

נתניהו: אתה יודע, ברק, גם לי יש וידוי. זוכר שאמרתי שאתה ידיד אמת של ישראל? אז בלב אמרתי שי"ן-קו"ף-רי"ש.

אובמה: זה לא מפתיע אותי. יש לך אף של פינוקיו.

נתניהו: לך יש אוזניים גדולות.

אובמה: יש לך אישה מעצבנת.

נתניהו: לא, כי אשתך מלאך.

אובמה: הי הי! אל תערב בנות זוג!

נתניהו: אתה התחלת!

אובמה: כי אני נשיא ארצות הברית!

נתניהו: אתה לא.

אובמה: אני כן.

נתניהו: אתה לא.

אובמה: יודע מה? אל תדבר איתי יותר בחיים!

נתניהו: יודע מה? סבבה!

אובמה: היה לי נעים לפגוש אותך, ביבי.

נתניהו: היה לי לעונג, ברק.

אובמה: תיחנק.

נתניהו: לא, אתה.

בכל דור ודור

בתזמון מושלם קם מלך חדש על אמריקה בדיוק בערב שבת לפרשת "ויקם מלך חדש על מצרים". לא ברור אם הוא יודע את יוסף, אבל לפחות הוא ביחסים טובים עם בנימין. נקווה שהוא לא יאכיל אותנו מרורים.

אמור מעתה: עברנו את אובמה, נעבור גם את זה.

מאיר לרבים

הרבה מילים נאמרו עליו השבוע. הרבה אמנים הקדישו לו שירים בהופעותיהם. הרבה אנשים סיפרו בעיניים נוצצות איך מאיר בנאי ז"ל השפיע על חייהם. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

זה היה קסמו של בנאי – תופעה נדירה של אמן צנוע, אפילו ביישן, ורגיש. רגיש באמת, לא מסוג האמנים העלק-רגישים שכותבים מלודיות נוטפות קיטש על כמה הם סובלים, עושים מזה המון כסף ורצים ללכלך על כל העולם ואשתו בעיתונות ובפייסבוק.

כמו אהובה עוזרי, שביום פטירתו של בנאי מלאו שלושים לפטירתה, גם מאיר בנאי יצר ממקום עמוק של חיפוש, של התלבטות, של ייסורים, של כיסופים. "ניכרים דברי אמת", אמרו חז"ל, והמוזיקה של מאיר בנאי נגעה ברבים כל כך בדיוק בגלל שבאה ממקום של אמת. יהי זכרו ברוך.

פינת העברית הצחה

עיתון של נוני – נוני-תון.

עיתון של אינטרסים – נון-עיתון.

*** מבצע בר מצווה ***

כשהתחלנו ללמוד את הטעמים הבנתי כמה הזמנים השתנו. כשאני התכוננתי לבר מצווה שלי, הקליטו לי את הפרשה על קלטת. היום אני מקליט לבן שלי את הפרשה בטלפון חכם שמסנכרן אותה אוטומטית עם הדואר האלקטרוני, וגם מעלה אותה על ענן כדי שנוכל להוריד משם את הטעמים מפעם לטעם.

אני בזמני הייתי מכניס את הקלטת לטייפ, מריץ אותה הלוך ושוב כדי למצוא בדיוק את המקום שבו נגמר שני ומתחיל שלישי, ומקווה שהסרט לא ייקרע באמצע. הבן שלי צריך רק לשלוף מהמחשב את הקטע שהוא רוצה ולהאזין לו באיכות של אולפן הקלטות.

אני, אם משהו לא היה ברור לי, הייתי מזייף באוזני המלמד כדי שיכריע אם קראתי נכון. הבן שלי פשוט מוצא באינטרנט המון הקלטות של הפרשה ומשווה אותן להקלטה שאני הקלטתי לו, כדי להגיד לי איפה אני צריך להשתפר.

כשאני למדתי לבר מצווה, הייתי צריך לזכור בעל פה את הטעמים, את הניקוד ואפילו את הפיסוק, כי קראתי מתוך ספר תורה שלא היו בו כל אלה. הבן שלי... בעצם אצלו זה אותו הדבר.

בעידן שבו כל ילדון יכול למצוא כל דבר בכל חיפוש קטן בגוגל, הקריאה בתורה היא עדיין הדבר הכי לא הייטקיסטי שיש. בזמנים שבהם אפשר לפתח אפליקציה שתקרא את הפרשה במקום הנער וגם תחבר לו דרשה ותזרוק סוכריות, חתן בר המצווה דווקא נדרש לקרוא לבדו ובקול רם מתוך אותיות צפופות שנכתבו על קלף באמצעות נוצה טבולה בדיו על ידי סופר בשר ודם, לא על ידי מחשב, ובלי סימני עזר. בתקופה שבה הילדים מלמדים את ההורים איך להשתמש בפלאי הטכנולוגיה, טוב לגלות שההורים עדיין יכולים ללמד אותם מושגים כמו שינון, התמדה, אחריות, למידה. בעיניי זה ממש גאוני. אולי יום אחד נעשה מזה סטארט-אפ.

לתגובות: [email protected]