כחצי מיליון נשים השתתפו בהפגנה סוערת, גסת רוח ומכוערת בוושינגטון, למחרת השבעתו של דונלד טראמפ.
ההפגנה הזו חשפה לעיני כל את העובדה שכאשר השמאל נמצא עם הגב אל הקיר, הכוח הגדול שהוא סומך עליו בכדי להוציא המונים לרחובות הוא הכוח הנשי.
למארגנות ההפגנה לא היה חשוב ש-42% מהנשים בארה"ב הצביעו עבור דונלד טראמפ, וגם לא ש-53% מהנשים הלבנות הצביעו עבורו. מבחינתן – הן ורק הן מייצגות את הנשים במלחמתן המהפכנית נגד הגברים ושלטונם הפטריארכלי. הנשים שלא מגלות נאמנות למאבק, מבחינת הפמיניסטיות, חיות ב"תודעה כוזבת"; הן שטופות מוח. רק הפמיניסטיות הרדיקליות יודעות מה חשוב לנשים, לא הנשים עצמן.
לדעתן של הפמיניסטיות המובילות, נשים רוצות בעיקר את הזכות לערוך הפלות, מתי שמתחשק להן ומכל סיבה, בלי לשאול אף אחד. ביטחון, מדיניות חוץ, הגירה, כלכלה – כל אלה לא מעניינים נשים, לדעתן. רק "הזכות על גופן", הזכות לחיות חיי הפקרות מינית מוחלטת תוך פליליזציה של המיניות הגברית, היכולת להשפיל ולשדוד את בעליהן בגירושין, והזכות למלא את חלל האוויר בזעקות שקריות לגבי פערי שכר ושאר נושאים שהמנהיגות הפמיניסטיות מפמפמות לצאן מרעיתן מזה עשרות שנים.
מתי יתעורר המחנה?
כאמור, הסוד הגדול של השמאל חשוף עתה לעיני כל. מי ישכיל לפקוח את עיניו ולראותו? הימין הדתי בישראל עסוק, עדיין, בנושאים המסורתיים שלו: ההתיישבות ביהודה ושומרון, שילוב בני ישיבות בצה"ל, תקציבי ישיבות. מלבד פעילות ברוכה לחיזוק המשפחה שנעשית במסגרת מנהלת הזהות היהודית, קשה לזהות ניסיון מאורגן להתמודד עם התעמולה הפמיניסטית והשפעותיה ההרסניות.
חלקים בעולם הדתי משתפים פעולה עם נשות השמאל הקיצוני, שותים את הרעל שלהן בלי לשאול שאלות קשות, ומאפשרים לפמיניסטיות בתשלום בתוך המחנה לעשות בו שמות ללא התנגדות של ממש.
מתי המחנה יתעורר, אם בכלל? מתי יבינו שאם מאפשרים לשמאל לגרום לנשים, באמצעות שקרים, לראות בביתיות ובמשפחתיות "דיכוי", ולשאוב אותן לתוך פעילויותיו, מוסדותיו וארגוניו, הוא יעשה בהן שימוש למטרותיו? מאז ומעולם, זו היתה הטכניקה של השמאל הקיצוני.
למעשה, סביר מאוד להניח שהשמאל תיכנן מלכתחילה לערוך צעדת נשים ענקית אחרי הבחירות – עוד כשחשב שינצח. הילארי קלינטון הפמיניסטית היתה הרי המועמדת של השמאל, והשבעתה היה אמורה להגיע כמה שבועות בלבד לפני יום השנה ה-100 לשביתת הנשים בסן פטרסבורג, שנחשבת לאירוע שחולל את "מהפכת פברואר" ב-1917.
אותה מהפכה בפברואר-מרץ הובילה, כעבור מספר חודשים, למהפכת אוקטובר שהעלתה לשלטון את משטר הדמים הבולשביקי. אין שמץ של ספק שמארגני האירוע הכביכול-ספונטני בוושינגטון היו מודעים היטב לתאריך הסימבולי הזה.
עם היוודע המפלה בבחירות בארה"ב, הפך האירוע המתוכנן להפגנה נגד השלטון החדש, במקום בעדו. אבל עובדה שהשמאל לא נשען על "הפועלים", וגם לא על השחורים וההיספנים, בכדי להפגין את כוחו – אלא על הנשים הפמיניסטיות. מעניין אם מישהו בישראל יעשה אחד ועוד אחד ויבין שאם רוצים להביס את השמאל, צריך לתקוף את מוקד כוחו, להקיא את הפמיניסטיות הרדיקליות מהמחנה ולצאת לקרב גלוי נגדן.