לא רוצה שיכתבו על אשתי והילדים בעיתונים. נתניהו
לא רוצה שיכתבו על אשתי והילדים בעיתונים. נתניהוצילום: קובי גדעון, GPO, פלאש 90

השאלה הגדולה באמת היא מי יחליף את נתניהו. זאת אומרת, ברור שהוא יצטרך להתפטר כי יגישו נגדו כתב אישום. הרי כל הכתבים כבר הגיעו למסקנה שזה מה שיהיה, אז מי זה בכלל אביחי מנדלבליט שיחליט במקומם.

בהתחלה עוד נראה היה שנתניהו ייצא מזה, שהרי לא היה כלום כי אין כלום. מה עוד שאף שר לא הסכים לומר עליו מילה טובה, סימן בדוק לכך שהם חוששים שהוא יישאר פה עוד הרבה מאוד זמן.

אבל אז קרה דבר מוזר: היריבים של נתניהו התחילו לשבח אותו. זה התחיל בנפתלי בנט ואיילת שקד, שאמרו ש"לא מחליפים ראש ממשלה בגלל סיגרים", המשיך עם אריה דרעי שהבהיר שש"ס תלך עם נתניהו יד ביד עד סוף הקדנציה או לפחות עד האביב, מה שיבוא קודם, והגיע עד השר ישראל כץ, שלפני שבוע שבר שתיקה וממש גמר עליו את ההלל. וזה אחרי שנתניהו כמעט גמר עליו לגמרי לפני חצי שנה. השיא היה כשגדעון סער אמר ממש לפני כמה ימים שהוא מאחל לנתניהו שימשיך להוביל את המדינה עוד שנים רבות וממש הצליח להתאפק ולא להתפוצץ מצחוק. שלא לדבר על כל מיני ח"כים וחברי ליכוד שמדקלמים כל היום וכל הלילה שלא היה כלום ולא יהיה כלום כי אין כלום. מה שאומר שיש דברים בגו.

גם מפכ"ל המשטרה אמר בפירוש בתחילת השבוע שיש תשתית ראייתית נגד נתניהו. זאת אומרת הוא לא אמר בפירוש, אבל אמר. כלומר לא בדיוק אמר אלא יותר רמז, יותר נכון קרץ. אולי בעצם מצמץ. לא, עפעף. בקיצור משהו נכנס לו לעין. אבל כל העיתונאים שמעו אותו אומר שהמשטרה עשתה עבודה מעולה ושהחקירה לא תימשך עוד הרבה זמן, מה שאומר שאין ספק שנתניהו צריך לעוף. עכשיו. מיד. גם בלי כתב אישום. תכל'ס, למה צריך משפט כשכולם יודעים שהבן אדם מושחת?

אז עכשיו השאלה היא מי יחליף את נתניהו. אני לא יודע, אבל אני יודע מי לא יחליף אותו.

אני.

מאיזה צד מחזיקים את הסיגר?

כן, אני יודע שכולם בטוחים שאין מתאים ממני להיות ראש הממשלה. אני כריזמטי כמו בוז'י הרצוג, רהוט כמו עמיר פרץ, עקבי כמו יאיר לפיד, צנוע כמו אהוד ברק, פופולרי כמו יובל שטייניץ, מזיז עניינים כמו משה כחלון, אמין כמו אביגדור ליברמן, מנומס כמו אראל מרגלית וסגור על עצמו כמו ציפי לבני. אני מנהיג מטבעי, לוחם ללא חת בעל עצבים של ברזל, ויש לי קשרים בחלונות הכי גבוהים מאז שניקיתי אותם פעם לפני פסח. אני גם בדיוק בגיל שבו ברק אובמה נבחר לראשונה לנשיאות ארצות הברית, כך שיש לי את כל הסיכויים לעשות נזקים לא פחות ממנו.

אבל אני לא רוצה.

לא רוצה להתעסק כל היום בתככים. לא רוצה להסתובב עם שומרי ראש. לא רוצה שהרמטכ"ל יתקשר אליי באמצע הלילה וישאל אותי איפה המפתחות של הצוללת שקנינו. לא רוצה שיגידו שקנינו את הצוללת רק כי עשיתי טובה לחבר. לא רוצה להבטיח למישהו משהו ואז להבטיח למישהו אחר את ההפך. אני בכלל מגרד באוזן באופן לא רצוני כשאני משקר. לא רוצה שטראמפ ילחץ עליי. לא רוצה שחברי מפלגה ישבחו אותי. לא רוצה לשתות שמפניה. לא יודע מאיזה צד מחזיקים סיגר. לא רוצה שיצלמו אותי מנקר בטקסים. לא רוצה שיעשו עליי תחקירים. לא רוצה שיגידו כל הזמן שהכול בגללי. לא רוצה שיכתבו על אשתי ועל הילדים בעיתונים. אני אף פעם לא כותב עליהם, אז למה שמישהו אחר יכתוב. אוף, מגרד לי באוזן.

אני בכלל לא אוהב פוליטיקה. אני כנראה חובש הכיפה היחיד בעולם שלא התמודד לפני שנתיים בבחירות המקדימות של הבית היהודי. לא רוצה שררה, לא רוצה שלטון. רוצה שקט.

אני מצטער, אבל עושה רושם שנתניהו ייאלץ להישאר עוד קצת. או שתמצאו מישהו אחר. אני הולך לעשות לביתי. וואו וואו מה אני הולך לעשות לו.

*** מבצע בר מצווה ***

אם בעל קורא כלשהו יספר שלקח לו שלוש ימים ללמוד את הקריאה, אף אחד לא יגיד כלום. אבל אם חמש דקות אחר כך הוא יקרא בפרשה "דרך שלוש ימים נלך במדבר" במקום "דרך שלושת ימים" ברור שיתקנו אותו, יצעקו עליו ובמקומות מסוימים גם יסקלו אותו וישליכו אותו אל התנינים. לפני 140 שנה טבע י"ל גורדון את האמרה המקוממת "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". היום אומרים "הקפד על העברית בקריאתך וזלזל בה בצאתך", יען כי אין באמת קשר בין עברית מדוברת לעברית של שבת, בין יהודי של היום ליהודי של תנ"ך ובין החיים עצמם לקריאת התורה.

אותי התפיסה הזאת מקוממת לא פחות מהאמירה של י"ל גורדון, לכן אני משגע את הילדים שלי ודורש מהם לדבר עברית שאינה מקולקלת. או כמו שהם מגדירים את זה – אבא לא מסכים לנו לדבר מלא מילים שהם כאילו סבבה.

השאלה הגדולה היא עד כמה להקפיד עם בני המסכן, ששפר גורלו להתכונן לקריאה דווקא איתי. מצד אחד, אם אני מקפיד על עברית של יומיום, קל וחומר שצריך להקפיד בקריאת התורה. מצד שני, לא הקפדן מלמד וכן התלמיד מתחרפן. אז ברור שצריך לתקן אותו אם הוא קורא בטעות "תַעשה" במקום "תֵעשה". אבל האם להעיר לו כשהוא קורא "וְבִּעֵר" במקום "וּבִעֵר"? "ישחְטו" במקום "ישחֲטו"? מלעיל במקום מלרע?

האמת היא שהיום כבר פחות מעירים לבעל הקורא, כי המתפללים לא רוצים להלבין פנים וממילא עסוקים בקריאת עלונים. גם ככה רק בודדים יודעים להבדיל בין חטף פתח לשווא נח, וגם הם לא מעירים לקורא אלא רק מצטנפים במקומותיהם בכאב ומבטם נע באוויר כמו שווא מרחף בכל פעם שהנ"ל מדגיש הברה סגורה והופך סגול לקמץ וחיריק לצירה. אבל זה עדיין לא אומר שזה בסדר.

אז כמה להקפיד? לא יודע. ממילא עד שעת השי"ן נשארו פחות משלוש חודשים.

לתגובות: [email protected]