בלי סגן ובלי ממלא מקום. נתניהו בכנסת
בלי סגן ובלי ממלא מקום. נתניהו בכנסתצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

קריסת המתווה

ביום שני השבוע התרחש המהלך שכל המעורבים ביצירתו ובגיבושו של מתווה עמונה חששו ממנו.

לאחר קרוב לחודש שבו נערמו עוד ועוד קשיים בדרכו של המתווה, הונף עליו הגרזן. כמה מהטוענים לבעלות על חלקים מאדמות הנפקדים באזור עמונה עתרו לבג"ץ יחד עם ראש מועצת הכפר סילוואד וארגון השמאל הקיצוני 'יש דין'. בעתירה התבקשו שופטי בג"ץ לאסור על המדינה לממש את מתווה עמונה, תוך התמקדות בהליך של פירוק-שיתוף באדמות נפקדים. העותרים טענו שמדובר בפגיעה בזכויותיהם, ולמעשה דרשו לעצור לחלוטין את יישומו של המתווה. בתוך שעות ספורות מרגע שהוגשה העתירה, ועוד טרם התבקשה כלל תגובת המדינה או תושבי עמונה, הוציא שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן צו ביניים-ארעי.

הצו, שיהיה בתוקף עד החלטה אחרת, מנוסח באופן מעט לקוני, אולם המשמעות שלו היא קריטית. "ניתן בזאת צו ביניים-ארעי המורה למשיבים (המינהל האזרחי, ש"פ) להימנע מהוצאה לפועל של פירוק השיתוף בחלקות 30-29-28 בגוש 21 באדמות הכפר סילוואד, לרבות מימוש מלא או חלקי של ההודעה על נטילת חזקה מיום 9.1.2017; וכן להימנע מבנייה בחלקות העותרים, לרבות בניית תשתיות, הכשרות שטח וכן כל פעולה אשר משנה את מצב השטח הקיים – כל זאת, עד למתן החלטה אחרת". בשביל מי שהז'רגון המשפטי זר לו, המשמעות היא שעד שתתקבל החלטה שונה, לא ניתן לקדם בשום צורה את מתווה עמונה. לא ניתן להכשיר את החלקות או להציב עליהן כל דבר, ולמעשה חלקו העיקרי של המתווה - תחילת התיישבות חלופית על ההר עוד לפני מועד הפינוי – ירד סופית מעל הפרק.

השופט ג'ובראן אמנם קבע שהדיון "יתקיים בהקדם", אולם הוא לא קבע מועד. ככל הנראה המשמעות היא שמועד הפינוי שקבע בג"ץ יגיע עוד לפני שתינתן לתושבים ולמדינה הזדמנות של ממש לשנות את ההחלטה.

עיתוי העתירה איננו מקרי. במשך כמה שבועות נקטו אנשי 'יש דין' טקטיקות השהייה שונות כדי לעכב את תחילת העבודות בשטח. מי שסייע להם בעניין, על ידי מתן הכלים הנדרשים לצורך כך, הם משפטני הפרקליטות הצבאית והמנהל האזרחי. דורון בן ברק אולי סיים את תפקידו כיועמ"ש איו"ש, אולם רוחו עדיין שורה מאוד על המחלקה שבראשה עמד. מחליפו, יועמ"ש איו"ש החדש אייל טולדנו, אימץ באופן רשמי את מתווה עמונה על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אך בשטח דאג להרוג אותו, לאט אבל בטוח. כאשר חלף מספיק זמן מצד אחד, כך שמועד הפינוי החדש שקצב בג"ץ כבר קרוב מספיק, ומאידך עלה החשש אצל אנשי 'יש דין' שהעבודות בשטח עשויות להתחיל אפילו "בקטן" - הוגשה העתירה.

כעת יעמדו תושבי עמונה בפני סיטואציה קשה מאוד. בהסכם שעליו הם חתמו מופיעה במפורש התייחסות למצב שבו "מסיבות משפטיות" לא ניתן יהיה להקים את האתר החלופי על הר עמונה. במקרה כזה קובע ההסכם כי המדינה תבנה לתושבי עמונה יישוב חדש במטה בנימין. בימים שלפני הגשת העתירה טענו אנשי עמונה שהסעיף לא רלוונטי, משום שהקשיים ביישום המתווה נובעים מחוסר רצון ומחוסר מעש מספיק מצד ראש הממשלה והשרים. כעת, כאשר צו הביניים מציב מכשול ממשי בפני יישום ההסכם, כזה שאיננו תלוי בנתניהו, יתקשו התושבים להסביר מדוע הם מסרבים למלא את חלקם בהסכם. המוצא האחרון שנשאר לכאורה פתוח הוא השבת סעיף 7 לחוק ההסדרה, אולם קשה מאוד לראות מהלך כזה קורה במציאות הפוליטית הקיימת.

2

מחכים ליורש

החקירות נגד ראש הממשלה בפרשה 1000 ובפרשה 2000 לא תימשכנה עוד זמן רב, כך הצהיר השבוע מפכ"ל המשטרה. "אנחנו בישורת האחרונה ונותנים פוש כדי לא למתוח את זה יותר מדי. אנחנו את תפקידנו נעשה מהר ככל הניתן. ברורה לנו המשמעות. תוך כמה שבועות נהיה אחרי החלק המשטרתי", אמר המפכ"ל בשיחה עם כתבי משטרה. הפרקליטות, סביר להניח, תהיה זריזה פחות מהמשטרה. שם הליך הבחינה של החומרים לוקח בדרך כלל כמה חודשים, וגם אם מתקבלת החלטה עקרונית על הגשת כתב אישום, ישנו עדיין הליך של שימוע שגם הוא נמשך זמן לא קצר. למרות זאת, סיטואציה שבה מוגש כתב אישום נגד בנימין נתניהו באחת משתי הפרשות הללו או אפילו בשתיהן במהלך השנה הקרובה, איננה בגדר מדע בדיוני.

אם אכן אפשרות זו תתממש, תעמוד מפלגת השלטון, הליכוד, ובמידה מסוימת הימין כולו, בפני משבר מנהיגות לא פשוט.

לפני כשמונה חודשים מונה יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לשר הביטחון. הדיון הציבורי עסק אז בשאלות רבות, אולם נושא אחד, הגם שהוזכר על ידי כמה מהפרשנים, לא זכה לתשומת לב מספיקה. לראשונה מזה שנים רבות נוצר מצב שבו איש משרי מפלגת השלטון פרט לראש הממשלה לא החזיק בתיק בכיר. משרד האוצר הוא של 'כולנו', משרד הביטחון בידי 'ישראל ביתנו', ומשרד החוץ אמנם בידי הליכוד, אך מוחזק על ידי ראש הממשלה. כאשר מצרפים את הנתון הזה לעובדה שמאז הבחירות הקודמות סירב נתניהו למנות לעצמו סגן וממלא מקום, נוצר מצב בעייתי מאוד. יש במפלגת השלטון כמה חברים שמסוגלים למלא את תפקיד ראש הממשלה, אולם אין בה מועמד שמסומן כיורש טבעי לנתניהו. המצב הזה נוח מאוד כל עוד ראש הממשלה מכהן בלי בעיות ובלי הפרעות. אולם אם נתניהו ייאלץ לפנות את כיסאו בהתראה קצרה, יהיה זה מתכון בטוח למלחמת הכול בכול, שעלולה לפגוע בליכוד ובמחנה הימין כולו פגיעה אנושה.

3

המגזר והאתגר

בכל פעם שמוטחת בערביי ישראל הטענה על היותם חברה שבה אין כבוד לערכי החוק, התשובה הקבועה הנשמעת מצדם היא שמדובר במחדל באכיפת החוק. טענתם היא שרשויות המדינה הזניחו במשך שנים רבות את המגזר הערבי, ולמעשה בשל ההזנחה הזאת יצרו במו ידיהם את המערב הפרוע שנוצר שם. מנהיגי המגזר הערבי אף מוסיפים את הנושא הזה לרשימת הנושאים שבהם מקופח המגזר הערבי. כדוגמה לכך הם מביאים למשל את מספרן הזעום של תחנות המשטרה שהוקמו במגזר הערבי.

מי שלקחו ברצינות את הטענות, אולי במידה רבה של תמימות, הם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, והמפכ"ל שמינה, רב ניצב רוני אלשיך. השניים החליטו לפתוח תחנות משטרה ביישובים ערביים, במטרה לשפר גם את אכיפת החוק, אך לא פחות מכך לשפר את השירות המשטרתי לאזרחים הערבים, שכיום הוא ברמה נמוכה מאוד. אלא שאז הם נתקלו בבעיה.

בדיון שנערך ביום שני השבוע בכנסת התברר שטענות מנהיגי הציבור הערבי על הזנחה באכיפה הן טענות מיתממות. כאשר ביקשה המשטרה להקים תחנות משטרה ביישובים ערביים, היא גילתה שראשי הרשויות הערביות מציבים בפניה מחסומים ביורוקרטיים בלתי עבירים.

מוביל התוכנית לפתיחת תחנות המשטרה הוא ניצב ג'מאל חכרוש, הניצב הערבי-מוסלמי הראשון בישראל. בדיון בכנסת הוא הסביר לח"כים את המצב: "יש הרבה פשעים. אבל פתאום אנשי ציבור שצעקו שהמשטרה חלשה, מתנגדים לתחנה בכפרם. כנראה המצב הקיים היה טוב להם. השאירו אותנו לבד עם החסמים... פתאום כשצריך אישורים, בלי סיבה מישהו לא חותם". אז בפעם הבאה שתשמעו את זעקות האפליה, תדעו גם אתם למי צריך להפנות את האצבע המאשימה.

***הפינה הכלכלית***

בלי חובות

השבוע הכלכלי האחרון נפתח בבשורה טובה. שיעור החוב הציבורי של מדינת ישראל ירד משמעותית בשנת 2016. את החוב מקובל למדוד יחסית לתוצר המקומי של המדינה. הסיבה לשיטת המדידה הזאת היא שהיכולת להחזיר את החוב תלויה בראש ובראשונה בהכנסותיה של המדינה. פוטנציאל ההכנסות של המדינה תלוי כמובן בתוצר שלה.

על פי מדד זה, ירד החוב הציבורי של מדינת ישראל מ-63.9 אחוזי תוצר בסוף שנת 2015 ל‑62.1 אחוזי תוצר בסוף 2016. זו השנה השביעית ברציפות שבה יורד גובה החוב של מדינת ישראל יחסית לתוצר, והוא הולך ומתקרב לשיעור החוב הנחשב רצוי בעולם המפותח. לשם השוואה, רף הכניסה לאיחוד המוניטרי האירופי עמד על 60 אחוזים, וכיום כמחצית ממדינות האיחוד החברות באיחוד המוניטרי חורגות מהיעד הזה. בגרמניה, למשל, עומד יחס החוב לתוצר על 68.2 אחוזים ובבריטניה על 89 אחוזים. בארצות הברית החוב גדול יותר מהתוצר השנתי, ועומד על 104.9 אחוזי תוצר, והממוצע במדינות המפותחות הוא עומד על 108.6 אחוזים. אם כי צריך לקחת בחשבון שהממוצע הזה מוטה כלפי מעלה בגלל יפן, שבה יחס החוב לתוצר עומד על הנתון המפלצתי של 250 אחוזים.

למה זה טוב? הסיבה העיקרית שבגללה חשוב לשמור על יחס חוב-תוצר נמוך היא "כרית הביטחון". תחשבו על שני משקי בית: הראשון שקוע בחובות ומחזיר כבר עשר הלוואות שונות. ואילו משק הבית השני מתנהל בלי אוברדרפט בחשבון ובלי הלוואות, חוץ מאשר הלוואת המשכנתא המשולמת כסדרה. כאשר יגיע מקרה חירום שבו תזדקק כל אחת מהמשפחות להלוואה מיידית של 50 אלף שקלים מהבנק, משק הבית השני יקבל את ההלוואה בתוך כמה שעות בתנאים נוחים למדי. הראשון, לעומתו, ימצא את עצמו מתחנן לקבל את ההלוואה, וגם כאשר יקבל אותה הריבית תהיה מן הסתם גבוהה.

מדינה עם יחס חוב-תוצר נמוך משולה למשק בית שמתנהל באחריות. במצב כזה גם הגדלה פתאומית של החוב עקב מלחמה או אסון טבע, לא עלינו, לא יפגעו משמעותית במצב הפיננסי של המדינה. לעומת זאת, מדינה שגם כך חובותיה גבוהים, תתקשה בעת הצורך ללוות את הכספים שיידרשו לה במקרי חירום ובמצבי משבר. וגם אם היא תצליח ללוות בסופו של דבר את הכסף הדרוש לה, היא תיאלץ לשלם ריבית שתפגע בה קשות בשנים שיבואו. לכן מדובר בבשורה טובה, שמצטרפת לשורת נתונים שמעידים שהמשק הישראלי, על כל בעיותיו, הוא משק יציב שמצבו טוב.

לתגובות: [email protected]