ד"ר חיים שיין
ד"ר חיים שייןצילום: באדיבות המצולם

חוק ההסדרה שעבר השבוע בכנסת נועד להסדיר את מצבם המשפטי של אלפי בתים שנבנו ביהודה ושומרון על קרקעות ששייכות לכאורה לפלשתינים.

כתבתי לכאורה, מכיוון שהוכחות הבעלות ומרשם הקרקעות ביו"ש בעייתיים, בלשון המעטה. החוק מציע שהבעלות תישמר לפלשתינים, ובתמורה לזכות השימוש בקרקע הבעלים יקבלו פיצוי או קרקע חלופית.

חוק זה מעורר סוגיות משפטיות מורכבות, הן במישור המשפט הבינלאומי והן במישור המשפט החוקתי הפנימי. עיקר הוויכוח נסוב סביב הטענה שאין לאשר הפקעת קרקעות בבעלות פלשתינית לצורכי התיישבות יהודית, הפקעה שאכן נראית לי לא ראויה. הדעה הרווחת בקרב משפטנים ופוליטיקאים היא שהחוק לא יעמוד במבחן בג"ץ, גם לאור עמדתו הנחרצת של היועץ המשפט לממשלה שסובר שהוא אינו חוקתי.

עם זאת, יש משפטנים בעלי שיעור קומה, כולל במשרד המשפטים, שלא משוכנעים באי-החוקתיות של החוק, בין השאר לאור הפסיקה לפיה חוקי היסוד שעל פיהם שופטי בג"ץ פוסלים חוקים אינם כוללים את המשפט הבינלאומי, שנטען כי הוא סותר את חוק ההסדרה. בנוסף לכך, הפיצוי המוגדל שניתן לבעלי הקרקעות, שממילא אינם יכולים להפיק תועלת כלשהי מהשימוש בקרקע, הוא מידתי. אלמלא חששו לחייהם מרשעות הרשות, לבטח היו שמחים לקבל את הפיצוי או קרקע חלופית, וברוח זו אף פסק השופט אליקים רובינשטיין בהחלטתו בנוגע לעיכוב ביצוע הריסת הבתים בעפרה.

הסדרת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון הכרחית וחיונית. אי אפשר עוד לעקוף ולדחות את ההתמודדות איתה. אין לי ספק שגם אם חוק ההסדרה ייפסל, יימצא פתרון אחר, ויש פתרון שהוכר על ידי החוק הבינלאומי. לא יעלה על הדעת שבית המשפט העליון יפסול כל פתרון שיוצע על ידי הרשות המחוקקת. פסילת חוק ההסדרה לא תעכב את הפתרון אלא להפך, היא תקדם אותו. ועוד לא דיברנו על ההיבט ההצהרתי שיש באישור החוק באשר לזכותנו על ארץ ישראל.

ד"ר חיים שיין

מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'