בשבע מהדורה דיגיטלית

החוק הבינלאומי? אין דבר כזה

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נחשב בכל העולם למוסד שמניותיו בירידה חדה. מוזר שדווקא בישראל ההיסטריה ממנו מזנקת לשיאים חדשים

שלמה פיוטרקובסקי , כ' בשבט תשע"ז

במהלך עשור, רק משפט אחד הסתיים בהרשעה. שר החוץ הפלשתיני בבית הדין בהאג
במהלך עשור, רק משפט אחד הסתיים בהרשעה. שר החוץ הפלשתיני בבית הדין בהאג
צילום ארכיון: רויטרס

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. חמש מילים בלבד שבכוחן, כך נדמה, להטיל אימה, פחד, רטט וזיע על מנהיגיהן של מדינות, ולהפוך פוליטיקאים נחושים ורבי עוצמה לעלים נידפים ברוח.

כך למשל עוררה חקיקת חוק ההסדרה היסטריה רבתי בקרב משפטנים ופוליטיקאים ישראלים, מחשש שמא בית הדין בהאג יחליט לעורר מרבצו את "סעיף ההתנחלות" באמנת ז'נבה, ולהפנותו נגד ישראל.

בית הדין, שנוסד מכוחה של אמנת רומא, הוא גוף צעיר יחסית בנוף היחסים הבינלאומיים. הוא החל לפעול רק בשנת 2002, וגם מאז לא הפך לגוף שידיו עמוסות לעייפה בעבודה. כדי שניכנס לפרופורציות הנכונות נסביר שבעשר השנים הראשונות לפעולתו פתח בית הדין בהליכים נגד 30 נאשמים בלבד, כולם ממדינות אפריקה. בעשור הזה רק משפט אחד ויחיד הסתיים בהרשעה, וגם עליה הוגש ערעור. רבים מההליכים שנפתחו הופסקו, וגם יכולתו של בית הדין לאכוף את פסקיו חלקית עד מאוד.

הסיבה לכך שבית הדין איננו בית משפט עסוק במיוחד נעוצה קודם כול בתפקידו. מטרתו של בית הדין הבינלאומי היא לאכוף את כללי המשפט הבינלאומי במקומות שבהן המדינות אינן עושות זאת בעצמן. לכן במדינות שבהן ישנה מערכת משפט עצמאית ומתפקדת, אין לבית הדין ולתובעת הראשית שלו מה לחפש. בנוסף לכך, ישנן מדינות לא מעטות, ובהן מעצמות משמעותיות, שלא אשררו את אמנת רומא ולכן אינן כפופות לסמכות בית הדין. הבולטת שבהן היא ארצות הברית, ואחת אחרת היא ישראל. רוסיה גם היא הודיעה בשנה שעברה לאו"ם שלא תאשרר את האמנה, וכי היא איננה רואה את עצמה כפופה לבית הדין. סין והודו, שתי המדינות המאוכלסות בעולם, לא חתמו על האמנה מלכתחילה.

כדי שבית הדין הבינלאומי יפעיל את סמכותו כלפי מדינה או אזרחי מדינה שאינה חברה באמנה, נדרשת החלטה של מועצת הביטחון, וזו לא ממהרת לקבל החלטות שכאלו. בישראל נוצר מצב משונה וייחודי, שבו ישראל אינה חברה באמנה, אך הפלשתינים התקבלו כמדינה חברה באמנה. לכן לטענת הפלשתינים בית הדין מוסמך לדון ב"פשעי המלחמה" שמבצעת ישראל ביו"ש. ישראל סבורה ההפך, ושאלה זו עדיין לא הוכרעה וספק אם תוכרע בשנים הבאות.

סיבה נוספת לאופן פעולתו האיטי והזהיר של בית הדין נעוצה באופיו של המשפט הבינלאומי. בניגוד למיתוס, אין דבר כזה חוק בינלאומי. בניגוד למדינות, שבהן יש קודקס חוקים מוכר, ברור וידוע, המשפט הבינלאומי הוא יצור מסוג אחר, שמורכב ממנהגים והסכמים. ה"מנהגים" הם הסכמות שהושגו בעבר הרחוק וזכו לתוקף מאחר שמדינות העולם נהגו לפיהן לאורך שנים רבות. ה"הסכמים" הם צירוף כל האמנות בינלאומיות שנחתמו על ידי מדינות העולם. אוסף המנהגים וההסכמים הוא בעל תוקף משתנה מאחר שלא כל המדינות חתומות על כל האמנות, ובאופן כללי מדובר במערכת סבוכה מאוד. לכל זה צריך כמובן להוסיף את העובדה שבניגוד למשפט מדינתי פנימי, המשפט הבינלאומי מושפע בצורה עמוקה מסוגיות של פוליטיקה ודיפלומטיה.

וכך, בעוד בעולם כולו נחשב בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג למוסד שמניותיו בירידה חדה, עד כדי סימן שאלה על עצם קיומו, דווקא בישראל ההיסטריה ממנו מזנקת לשיאים חדשים. ההיסטריה איננה תלושה לחלוטין מהמציאות, מאחר שלא כל דבר שארצות הברית ורוסיה הגדולות מסוגלות לעשות, ישראל הקטנה והחלשה מסוגלת גם כן. עם זאת, נדמה שיעיל יותר להפנות את המאמצים הישראליים בנושא זה לכיוון החלשתו של בית הדין, כיוון שעשוי לזכות לרוח גבית רחבה בסביבה הבינלאומית של שנת 2017, מאשר לנסות להתאים את עצמנו לסטנדרטים הבעייתיים של בית הדין. דרך זו עשויה להתברר כיעילה הרבה יותר במניעת הליכים משפטיים נגד בכירי המדינה ומערכת הביטחון.

המוצא היחיד של נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו ייאלץ ככל הנראה לוותר על תיק התקשורת.

נתניהו צפוי לעשות זאת עוד לפני שהנושא יגיע להכרעתו של בג"ץ, במטרה שלא להתבזות מול שופטי בג"ץ. הדרישה מנתניהו שלא לשמש במקביל כראש ממשלה וכשר תקשורת אינה חדשה, אולם במשך חודשים רבים התעקש נתניהו לאחוז בקרנות המזבח ולא ויתר על התיק החשוב לו כל כך. ההתעקשות הזאת נמשכה למרות קשריו הבעייתיים עם שחקנים משמעותיים בתחום כדוגמת בעל השליטה בבזק, איש העסקים שאול אלוביץ'.

הקש ששבר את נתניהו היה החקירות. מי שחשב שחקירותיו של נתניהו תסתיימנה בלא כלום צפוי להתבדות בקרוב מאוד. הוויתור של נתניהו על תיק התקשורת הוא מהלך משמעותי מאוד, במיוחד כשרואים כמה מאמץ הוא עשה כדי לאחוז בתיק בכל הכוח. לראש הממשלה היה דחוף כל כך לאחוז בתיק בשליטה מלאה, שהוא הכניס להסכם הקואליציוני סעיף מיוחד שעוסק בנושא התקשורת. גם האובססיה שלו סביב תאגיד השידור הישראלי והניסיונות הבלתי פוסקים לפרקו, מעידים שבשביל נתניהו התקשורת איננה תחביב. אולם הפלונטר המשפטי שיצרו החקירות לנתניהו הפך את ההחזקה בתיק התקשורת לבלתי אפשרית.

נתניהו נכנס לדרך ללא מוצא סביב יחסיו עם איש העסקים היהודי-אמריקני ארנון מילצ'ן. אם יטען שהם לא חברים קרובים, המתנות שקיבל הזוג נתניהו ממילצ'ן עלולות להפוך לעניין פלילי. אם יטען שהם חברים קרובים אישית, נתניהו ייאלץ למשוך את ידו מכל עיסוק בערוץ 10, ובפועל לא יוכל לעסוק כלל בענייניה של הרשות השנייה. כאשר הפלונטר הזה מצטרף לטענות שכבר נשמעו בעבר בנוגע לקשריו עם בעל השליטה בבזק, הופכת ההחזקה בתיק התקשורת לפארסה, ונתניהו ייאלץ להיפרד ממנה בצער גדול.

בימין רק מדברים

68 שנים מלאו בט"ו בשבט לכינונה של הכנסת הראשונה. כמדי שנה, גם השנה נערך בכנסת יום חגיגי לציון המאורע. ביום שלישי התארחו במשכן בני נוער לישיבת כנסת צעירה, ולאחר עוד כמה אירועים התכנסה המליאה לישיבה חגיגית. בין המכובדים שהשתתפו היו נשיא המדינה שגם נאם, נשיאת בית המשפט העליון שישבה ביציע עם בעלה, ומבקר המדינה. הישיבה התחילה בטונים חגיגיים, אולם נאומו של השר יריב לוין, שנאם כמחליפו של ראש הממשלה, קטע את החגיגה.

לוין הקדיש את נאומו למתקפה חריפה על בית המשפט העליון, ובמיוחד על התערבותו בחקיקה של הכנסת, ותרשו לי לצטט כמה משפטים: "אין אח ורע בעולם למצב בו בית המשפט נוטל לעצמו, בלי הסדר חוקי שלם וברור, את הסמכות לבוא בנעלי הריבון ולפסול חוקים של הפרלמנט. הדבר חמור במיוחד כאשר מהרכב בית המשפט העליון ממודרים זה שנים ציבורים רחבים, תוך שמינוי שופטים נעשה בחדרי חדרים ללא דיון ציבורי, ללא שקיפות ובאופן שמשמר את שליטתה של קבוצה מצומצמת על המערכת כולה".

למען האמת, לוין איננו הראשון שמדבר ברוח זו. לפני שנים אחדות היה דווקא ראובן ריבלין, היום נשיא המדינה ואז יו"ר הכנסת, שניצל את הנאום ביום זה למתקפה על הסמכות שנטלו לעצמם שופטי בית המשפט העליון. גם שרת המשפטים הנוכחית, איילת שקד, התבטאה לא פעם ברוח זו, ואפילו מראש הממשלה אפשר היה לשמוע דברים דומים לאחר פסילת מתווה הגז. כולם, ולא רק הם, מבינים שלנגד עינינו נוצרה כאן מפלצת שלטונית שהופכת את המערכת הפוליטית לבדיחה. אלא שדווקא העובדה שישנה הסכמה על אופי הבעיה מחדדת יותר את אוזלת היד. כל כך הרבה שנים מדבר הימין הפוליטי על הצורך הדחוף לעשות שינוי, ושום שינוי לא מתרחש.

***הפינה הכלכלית***

לא כל התארים שווים

מה רוצה כל אמא יהודייה? בן משכיל. מדינת ישראל נחשבת למדינה עם שיעור בעלי השכלה גבוהה גבוה מאוד, והסיבות לכך מגוונות. חלק מהסיבות נעוץ בטעמים סוציולוגיים, חלק אחר נעוץ בתמריצים כלכליים, ולחלק יש סיבות היסטוריות. לשם השוואה, גם אחינו שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, יהודי ארצות הברית, הם חברה משכילה, שהאקדמיזציה בה עמוקה עוד יותר מאשר בישראל.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה השבוע נתונים מעניינים אודות השפעתה של ההשכלה הגבוהה על ההשתכרות בעתיד. הנתונים מתייחסים לישראל, אולם מדובר בחלק מפרויקט רחב יותר המשווה את השפעת ההשכלה על ההשתכרות בין המדינות המפותחות, מדינות OECD.

הנתון המרכזי, שהוא גם בנאלי להחריד, הוא קיומו של קשר בין רמת ההשכלה לרמת ההשתכרות. בוגרי תואר שני מרוויחים בממוצע יותר מבוגרי תואר ראשון, ובוגרי תואר ראשון מרוויחים בממוצע יותר ממי שסיימו 12 שנות לימוד בלבד. כדי לסבר את האוזן, בעלי תואר שני בישראל מרוויחים פי שניים בממוצע ממסיימי 12 שנות לימוד.

חשוב לציין שהמחקר איננו מציין האם מדובר בקשר סיבתי או במתאם בלבד. האם התארים הם אלו שיוצרים את העלייה בכושר ההשתכרות, או שמא אלו שמסוגלים, אינטלקטואלית וכלכלית, להוציא תארים אקדמיים, הם אלו שכישוריהם מאפשרים להם להשתכר טוב יותר? סביר להניח שהתשובה לשאלה הזאת נמצאת היכן שהוא באמצע, או במילים אחרות: גם וגם. אבל זו, כאמור, רק הערכה.

אלא שהמחקר לא הסתפק בבחינת הקשר בין השתכרות לתארים באופן כללי, ובחן גם את השאלה באילו תחומים התואר השני באמת מביא לעלייה משמעותית בשכר. כאן מתברר שהפער בין התועלת של תואר שני במקצועות שונים עצום. בקצה העליון ניתן למצוא את בוגרי התואר השני שעובדים בתחום טכנולוגיית המידע והתקשורת. שכרם של אלו גבוה ב‑136 אחוזים לעומת בוגרי 12 שנות לימוד. בוגרי תואר שני בהנדסה, אדריכלות ובנייה מרוויחים 120 אחוזים יותר ממקביליהם בעלי 12 שנות לימוד. במשפטים הפער עומד על 112 אחוזים ובמנהל עסקים על 103 אחוזים.

ישנם כמובן גם מקצועות שבהם האפקט של תואר שני משמעותי הרבה פחות. המחזיקים בתואר שני במדעי הטבע מרוויחים 78 אחוזים יותר מבעלי 12 שנות לימוד. בעלי תואר שני בחינוך מרוויחים 64 אחוזים יותר ממסיימי 12 שנות לימוד. ומי בסוף הטבלה? קשה להאמין שתופתעו לדעת שמסיימי תואר שני באמנות הם אלו שהשכלתם היא בעלת הערך הכלכלי הזניח ביותר, 27 אחוזים בלבד. אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם את המשפט המקובל "לא משנה במה, העיקר שיש לכם תואר", דעו לכם שהוא טועה. מאוד משנה באיזה מקצוע התואר שעשיתם.

לתגובות: pyuter@gmail.com