כמעט שכחנו את משמעות הביטוי שעות פנאי. כשיש לנו כמה שעות פנויות אנחנו מסתכלים ברשימת המטלות שלנו ובודקים מה אפשר להספיק, לסמן וי ולמחוק מהרשימה.
בין אם זה סידור הבית, טיפול באוטו או תשומת לב לילד, אנחנו מרגישים את המחויבות וממלאים את המשימה. לפי המילון שעות פנאי הן שעות חופשיות, שעות שבהן אפשר לנוח ולשחק. אולם מטלות אלו שממלאות את זמננו הפנוי, כולל בילוי עם הילדים, בעצם מחסלות את שעות הפנאי, כי אנחנו עדיין בעבודה.
גם שכחנו את המשמעות של משחק. משחק, כמו ספורט או משחק קופסה, הופך להיות עבודה כשמישהו לחוץ לצבור נקודות או להיות הראשון ולנצח. במשחקים כאלה אנחנו דואגים לתוצאות במקום ליהנות מהפעולה עצמה, עובדים כדי להשיג מטרה מסוימת. וכשאת עובדת, את לא משחקת. מערכת אחרת, מערכת של עבודה, פועלת במוח.
בקרת איכות
בחיינו העמוסים והטרודים, כאשר זמן פנוי הוא לעתים קרובות יקר המציאות, ניסיון להקצות או לתכנן את שעות הפנאי כדי לבלות עם הילדים עשוי להיראות כרעיון מצוין, מלבד שני דברים.
אחד, האם הראש שלך באמת פנוי, למרות שהשעה פנויה? האם קיימת פניות רגשית בכלל? לפעמים בשעות הפנאי חסרה להורה הסבלנות הנדרשת לפעילות עצמה או להתנהגות של הילדים. אימא צריכה להתאמץ ולהראות לילדים שהיא נהנית איתם, אלא שבאמת היא הייתה מעדיפה לנוח ולבלות כמה שעות עם עצמה או עם חברה טובה שלא ראתה כבר זמן רב.
דבר שני, האם הילד פנוי ופתוח לתכניות שלנו? לפעמים הילדים לא מעריכים ולא מתלהבים מהתכניות של הוריהם. לפעמים ההורים מצטערים על מאמציהם לשמח את הילדים בגלל ההתנהגות הילדותית שלהם. "אני לא יודעת מה אני עוד יכולה לעשות איתם! אני תשושה מהניסיון לשמח אותם!"
במקום לנסות להגדיל את שעות הפנאי, כמות זמן האיכות המתוכנן עם הילד, אני מציעה משהו הרבה יותר בסיסי ופשוט: שפרי את איכותם של רגעים פשוטים בכל יום בכך שתאטי את הקצב ותנסי להתחבר לילדים.
הורות איננה מה שאת עושה עם הילד, אלא מי שאת בשבילו. עונג, הנאה וחום במסגרת יחסי ההיקשרות בין הורה לילד הם מה שנחוץ ביותר לילדינו. באילו דרכים אני מבטאת עונג עם ילדיי, את הנאתי מהם ואת החום שאני חשה כשאני איתם? אלו שאלות חיוניות שאני עוצרת ושואלת את עצמי מדי פעם בפעם, במיוחד כשאני לחוצה או כשחיי אינם מאוזנים. אלו בדיוק האיכויות שאני משתדלת להכניס לביתי וליחסיי עם בני המשפחה.
על פני כל היום
כשאת מקפלת כביסה, הפסיקי לכמה רגעים והעניקי תשומת לב מלאה לילדייך; חייכי אליהם או חבקי אותם באופן ספונטני כשאת מכינה ארוחת ערב; שבי איתם וגלי עניין כשהם מכינים את שיעורי הבית שלהם; הצטרפי אליהם כשהם מציירים או צובעים, או כשהם מתאימים את חלקי הפאזל; שאלי אותם על הדברים שמעניינים אותם; נגעי בהם בעדינות כשאת עוברת לידם כדי להעביר להם את החום שאת מרגישה כלפיהם; הגבירי את נגינת הרדיו ורקדי איתם כמה דקות; כשאת עובדת על משהו תני להם מטלה כדי לעזור לך; שחקי איתם משחקים קצרים; צאי איתם לטיול סביב הבית; התגפפי איתם קצת על הספה; הצטרפי אליהם למשחק; הכיני להם ספל שוקו חם; עזרי להם להשלים מטלות שהם דחו כל היום; הפכי את ארוחת הצהריים לפיקניק; הדליקי כמה נרות בארוחת הערב; צפי איתם בסרט; גחכי וצחקי איתם. הרשימה אינסופית.
במקום להתאמץ ללא הרף להקצות שעות פנאי, השקיעי את מרצך בפיזור רגעים חשובים במשך היום כולו, ובכך פשוט תתחברי אל ילדייך.
פורסם בפנימה