כמה חשוב המשחק עם הילד. כמה חשוב שילדים ישחקו בכלל. ראשית, זה יוצר שקט, נותן לילד תעסוקה, מפתח מיומנויות של מוטוריקה עדינה ומוטוריקה גסה ועוד. המשחקים המגוונים מפתחים תפיסה חזותית, שמיעתית, תקשורת בין-אישית ומיומנויות זיכרון שונות.
ובצד הרגשי, המשחק מעניק לילד יכולת איפוק, סף תסכול, דחיית סיפוקים ועוד ועוד. ואף על פי כן, ולמרות הכול, גילוי נאות: אני לא שיחקתי עם ילדיי. למה? כי אני לא אוהבת משחקים ולא מתחברת אליהם. כן, אני יודעת שזה חשוב, אבל זה ממש לא מתאים לי.
לא חובה
לפני שנים, כשהילדים היו קטנים, עברנו דירה ליישוב מסוים. מישהי מנשות היישוב קיבלה את פניי ואמרה: "רק בשביל הגננת המיוחדת טוב וכדאי לגור כאן". ימים ספורים לאחר מכן הייתה אסיפת הורים בגן. הגננת המדופלמת דיברה לא רק על חשיבות המשחק, כי זה כבר ידוע ומפורסם, אלא על חשיבות המשחק של הילד עם האבא. היא הסבירה כמה זה חשוב לקשר ובכלל. חזרתי הביתה די מתוסכלת. בעלי לא שיחק אף הוא עם ילדינו (המסכנים?) ופתאום נזכרתי שגם אבי מעולם לא שיחק איתי. ובעצם, מי אמר שחייבים?
איני מזלזלת בערך היקר של המשחק בכלל ושל המשחק עם ההורה בפרט, אבל חשוב לי להבהיר – לא חייבים. ברגע שאני עובדת לפי הוראות או לפי מחויבות זה כבר לא משחק. מהות המשחק היא הכיפיות, הזרימה, הספונטניות. להפך, יש בחיים הרבה חובות שאם נהפוך אותן למשחק - נבצע אותן יותר בשמחה.
בלי דף הוראות
יש מקום לקבלת עצמי עם חסרונותיי ויתרונותיי, בלי רגשות אשם ובלי "מה צריך" ומה אחרים עושים. אין לי ספק שלכל הורה ישנם כישורים ודרכים משלו ליצור קשר עם הילד, ואולי חלקנו נגלה אותם רק אם נשתחרר מייסורי המצפון של דף ההוראות להורה.
בשבילי, למשל, לשיר ולנגן עם הילדים בכיף ובזרימה היה כיף גדול. חוויה משמעותית מאוד. אני רואה ופוגשת הורים שמרוב מחויבות חיצונית, כבר לא מאמינם בעצמם ולא מאתרים נקודות טבעיות שבהן הם יכולים ליצור קשר עם ילדיהם.
אגב, זה לא עובר עם הזמן והגיל, כי כן, גם כסבתא אני ממש לא מתעניינת במשחקים. השבוע בתי שאלה אותי, אחרי שביקשתי ממנה שתיקנה בשבילי משחק לכבוד החלאקה של הנכד: "מה, אימא, באמת לא מרגש ומעניין אותך להיות בחנות המשחקים?", והתשובה שלי הייתה לא. אני לא מבינה שם כלום, ולא מתעניינת יותר מדי.
אני ממש שמחה מתענגת ומתעניינת לראות שהילד נהנה ממשחק, אבל מכאן ועד ללשחק ולהעמיק איתו? זה לא בשבילי. מתנצלת, אבל זו אני. נעים להכיר. וזה לא הפריע לי לגדל באהבה ובנעימות את ילדיי האהובים. והדבר נכון לא רק בנושא המשחקים, אלא בסוגיות רבות ומגוונות בהורות. כל הורה וכל ילד ואופיו האישי, אין מתכון מוכן מראש.
פורסם ב''פנימה''