מוסלמים בתפילה. ארכיון
מוסלמים בתפילה. ארכיוןצילום: סולימאן קאדר. פלאש 90

ביקורת על תרומת האיסלאם לעולם המודרני מוטחת באופן ישיר ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, על ידי בעל הטור אוסאמה ר'ריב, הקובע כי "תרומת הערבים למודרנה נפסקה לפני יותר מאלף שנים".

במאמר שאת עיקריו מתרגמים חוקרי מכון ממר"י קובע ר'ריב כי "בכל מאות השנים האלה היינו מעמסה על מה שגילו והמציאו אחרים. הם חושבים, מתאמצים וממציאים, ואנו יושבים בחוסר מעש".

"יש לשאול, מה היינו עושים אילו אנחנו היינו בעלי ההישגים החדשניים והיינו ממציאים את הטלפון, המכונית, הרכבת, המטוס, המקרר, מכונת הכביסה, תנור החימום, הרדיו, הטלוויזיה, הטלפון הנייד, המחשב, הרובה, הפצצה, הטיל והתותח?. קרוב לוודאי שהיינו שומרים אותם לעצמנו ולא היינו מאפשרים לאחרים ליהנות מהם בעסקאות חליפין או בייצוא. זאת, מתוך מחשבה שהאחרים כופרים ואין זה נכון לשתפם בתמצית הגותנו ולאפשר להם ליהנות ממה שאנו נהנים, או להשתמש במה שאנו משתמשים, כדי לחסוך זמן ומאמץ ולהקל את פעולותיהם", כותב ר'ריב.

"המערב מכונה בפינו 'המערב הצלבני' כסימן לכך שהוא האויב שיש להתעמת אתו ולא לשתף פעולה עמו. האם אני מגזים בתארי אותנו כמי שהיו שוללים מהמערב את המצאותינו ושומרים אותן לעצמנו בלבד אפילו אם יצוא שלהן היה מסייע לנו להניע את מפעלינו, להעסיק עובדים ולהזרים כסף לקופתנו? לדעתי אינני מגזים משום שאנו, המוסלמים, היינו מוציאים פסקי הלכה האוסרים סחר חליפין, משום שגם אם מדובר בכסף רב, איננו זקוקים לו. היינו טוענים כי יחסי הגומלין עם האנשים האלה במערב מכעיסים את אללה ואת נביאו וכי אין ברכה בכסף הנובע מהמסחר עמם ואנו עלולים להפסיד אם פרנסתנו תהיה תלויה בשיתוף הפעולה עם הכופרים".

ממשיך ר'ריב בביקורתו החריפה ומבקש לרדת אל קרקע המציאות ולבחון את מאזן ההמצאות והתרומה של המערב מול אלה של האיסלאם לאנושות: "אם נרד ממרומי הדמיון ונשוב אל המציאות, נמצא שהמערב הוא זה שהמציא את כל מה שמועיל לבני האדם וקיים על הקרקע, ואילו אנו רק צופים המריעים במשחק... אולי נבחין כי הממציאים היו נדיבים והומניסטים יותר מאתנו בכך ששיתפונו בכל מה שהמציאו ולא שמרו זאת רק לעצמם".

עוד כותב ר'ריב: "אני יודע שאחד מגסי הרוח יטען שהם לא העניקו לנו את תוצרתם מתוך הומניות, אלא ממניעים עסקיים כדי שנהיה שוק לקליטת תוצרתם לתועלתם, היות שאז ייווצרו הזדמנויות תעסוקה, רווח ומימוש עצמי. זו עובדה שאין להתכחש לה, אך יש היבט אחר: אילו הם היו רואים אותנו כפי שאנו רואים אותם, כלומר ככופרים שלא נכון לקיים עמם קשרי גומלין, הם לא היו מוכרים לנו או מרוויחים מאתנו. אלא שראייתם – גם אם היא תועלתנית – היא רחבה יותר, הומאנית, מכירה באנושיות של האחר ובחשיבותו ומבינה שחיוני לתת לזולת מידה מסוימת מן הקדמה כדי שהעולם לא יתחלק למחנה של התרבותיים ולמחנה של הברברים".