גילה גמליאל
גילה גמליאלPhoto by Marc Israel Sellem/POOL/FLASH90

פרס ראש הממשלה לעידוד והעצמת חקר קהילות יוצאי ארצות ערב ואיראן יוענק ביום שני הקרוב לשלושה - מרכז דהאן מאוניברסיטת בר אילן, ד"ר משה גברא החוקר את יהדות את תימן ולבנה זמיר העומדת בראש מרכז הארגונים של ארצות ערב ואיראן שמחקריה עוסקים ביהדות מצרים.

על הפרס, בגובה 150 אלף שקלים, שוחחנו עם מי שהגתה את הענקתו, השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, המסבירה כי הפרס "נועד לעודד ולהעצים את חקר יהדות המזרח, מה שיש בו חסך גדול ודרמטי של ידע. אנחנו רואים שהגרסה היחידה של תולדות היהודים היא של יהודי אירופה וחסר הצד של יהדות המזרח. הבנו שהנושא לא נלמד כי הוא לא נכתב באופן משמעותי, ואנחנו רוצים לחשוף את סיפורן של הקהילות בכל אותן מדינות - איך התמודדו, איך שמרו את היהדות, מי היו הרבנים והמנהיגים שם, איך הסתדרו עם השכנים, איזה פרעות עברו, מה גרם לעלייתם לארץ, האם גורשו וכו'. הסיפור הזה צריך להיות מסופר לכל עם ישראל. גם בזירה הבינלאומית חשוב לספר את הסיפור הזה שהשאיר את ארצות ערב כמעט ריקות מיהודים".

"ראיתי לנכון שכאשר יהיה פרס מטעם ראש הממשלה לחקר יהדות המזרח, נוקיר בכך את העשייה גם בפרס כספי. הנושא עולה לתודעה כעת גם בהיבט ממשלתי ולא רק בתנועות כאלה ואחרות. הממסד עצמו הוא שמבקש את המחקרים הללו כדי להכיר את ההתמודדות של היהודים בארצות הללו".

השרה גמליאל מביעה תקווה שחיזוק המחקר סביב מורשת קהילות יהדות המזרח יניב גם תנופה לימודית בבתי הספר ומוסדות החינוך השונים. "אני רוצה שיהיה מרחב גדול של אפשרויות להצעות לתכניות לימוד, שלא יהיה חסר המידע, ולכן אני פועלת גם בנושא התיעוד של יהודי ארצות המזרח, גם במחקר וגם באופן אישי. הקצנו משאבים לכך לתיעוד יהודים שמספרים את סיפורם ממקור ראשון".

באשר לשאלה מדוע הושתק סיפורה של יהדות המזרח מעדיפה גמליאל שלא להיכנס למסכת האשמות. "אני לא מחפשת אשמים. זה לא יסייע בהעלאת הנושא לתודעה. מדובר בחסך שקיים ויש להשלים אותו. פרק חסר מתוך סיפור שלם. העיקר הוא שעדיין לא מאוחר. יש עוד אנשים בחיים שניתן להנציח דרכם את הסיפור".

ואולי, נשאלה השרה, יש המעדיפים להשתיק את סיפור המזרח כדי שלא לשמר את האיבה והטינה למדינות שעימם יש המקווים להחיל הסכמי שלום? "שמעתי גם על שכנות טובה שהשתנתה עם הקמת מדינת ישראל ועליית הלאומיות", משיבה גמליאל. "חשוב להכיר את הדברים. צריך לדעת על הפרעות בעיראק, עדן ומקומות נוספים. הסיפור היהודי השלם הוא שצריך ללמוד ממנו, ולשמוע זאת מקור ראשון".

עוד היא מוסיפה ומציינת כי דרוש גם אומדן הרכוש האבוד של יהודים שנותר בארצות ערב כדי שאולי בעתיד ייעשה משהו עם אומדן זה.

השר גמליאל נשאלה בשיחה עמה אם הענקת הפרסים והאותות והדגשים סביב יהדות המזרח אינה מתייגת את יהדות המזרח כזקוקה לאפליה מתקנת ולחיזוקים, כלומר שוב כאוכלוסייה חלשה. גמליאל אינה סבורה כך וקובעת כי "אנחנו כבר לא במקום של חולשה. יש הרבה מעדות המזרח במקומות כמו הכנסת והממשלה. ראוי לשים לב לכך שאת החוק לציון היום הזה חוקקו שני חברי כנסת מעדות המזרח, ד"ר אוחיון וניסים זאב". לטעמה זכות גדולה היא לפעול למען השלמת הפער והחסר שנוצר בתודעה הישראלית סביב מורשת יהדות המזרח. "מסקר שראיתי מתברר שמרבית עדות אשכנז מעוניינים לקבל את החומרים והנתונים על יהדות המזרח. זה אינטרס לאומי כללי".

בעקבות איזכור שמו של ד"ר אוחיון כמוביל החוק לקביעת יום מורשת יהדות המזרח, היום בו יוענק הפרס, נשאלה גמליאל אם אין היא רואה בעייתיות כלשהי במתן פרס למרכז בראשו עומד אוחיון עצמו. גמליאל מציינת שהיא עצמה כמובן לא הייתה חברה בוועדת הפרס, אך ידוע לה על המחקרים הרבים שביצעו זוכי הפרס והם אלה שהובילו אותם למעמד הזכייה, וגם אם יש מועמדים נוספים הראויים לפרס זה, ויש רבים שכאלה, הרי שבשנים הבאות גם הם ייכללו ברשימה מכובדת זו.

לקראת תום הדברים התבקשה השרה גמליאל לחוות את דעתה על הביקורת המוטחת בימים האחרונים בועדת פרש ישראל על שלא מצאה ולו מזרחי אחד שיהיה ראוי לפרס השנה. "למיטב הבנתי מתגובת משרד החינוך עדיין לא פורסמו כל הזוכים, ולכן נחכה בסבלנות תוך תקווה לשוויון כשמעניקים פרסים ממלכתיים תוך התחשבות בכלל הפסיפס החברתי ישראלי".

ומשרדה של השרה גמליאל מספרים על כל אחד ואחד מזוכי הפרס ועל נימוקי הענקת הפרס:

מרכז דהאן באוניברסיטת בר אילן: "מרכז דהאן לתרבות, חברה וחינוך במורשת יהדות ספרד והמזרח ע"ש אהרון ורחל דהאן הוקם באוניברסיטת בר אילן למטרת טיפוח ושימור מורשת ישראל תוך הגברת המודעות לעושר התרבותי של קהילות ספרד והמזרח. " המרכז מקבל פרס על פעילות חקר מתמשכת ביחס למחקרים "התחדשות ומסורת", "אישה במזרח", "בני תימן", "תרשיש", "קהילה ומורשת", "יהדות סוריה", "פאס וערים אחרות במרוקו – אלף שנות יצירה", "יהודים ומוסלמים בעולם האסלאם".

ועדת הפרס מצאה כי קיים קשר הדוק בין המחקר למושא הפרס. בשמונת הכרכים שהועברו מטעם מרכז דהאן מופיעים שורה של מחקרים, יצירות תרבות וסקירות היסטוריות, המפנים זרקור נרחב על התרבות, ההגות, ההיסטוריה והתמורות שחלו במעמדם היהודים בארצות צפון-אפריקה. מגוון המאמרים המופיע באוגדני המחקר פורשים יריעה רחבה ומאירת עיניים על חיי הקהילות בצפון-אפריקה, בהן תימן, תוניסיה, אלג'יריה, לוב סוריה ומרוקו. כל זאת, בהתבסס על מאגר עשיר, ייחודי ומגוון של מקורות, כראיונות, תעודות, ארכיונים וסקרים. סך-כל המחקרים יוצרים פסיפס עשיר של חיי קהילות יהדות צפון-אפריקה, המשלב היבטים שונים, שטרם הובאו לידיעת הציבור, ואשר תורם רבות להרחבת הידע והמודעות הציבורית באשר למורשתם.

ד"ר משה גברא: בעל תואר ראשון שני ושלישי מאוניברסיטת בר אילן, המחלקה לתלמוד. עוסק זה עשרות שנים במפעל חקר יהדות תימן. משנת 2008 בדרגת מרצה בכיר במכללת אשקלון. דר' גברא מקבל את הפרס על מחקרו "העלייה הגדולה מתימן".

ועדת הפרס מצאה כי קיים קשר הדוק בין המחקר למושא הפרס. ספרו של ד"ר גברא סוקר את מצבה של הקהילה היהודית בתימן ערב עלייתה לארץ במבצע "כנפי נשרים", תוך פירוט כלל הישובים מהם עלו. הספר מתבסס על מגוון מקורות ייחודיים כמסמכים, כתבי יד, עדויות, ראיונות ומקורות נוספים המתארים את חייהם. כמו כן, מציג מסמכים, המעידים, כי השלטונות בתימן העמידו מכשולים כלכליים רבים בפני היהודים שרצו לעזוב את תימן - כמיסוי רב ותשלומי מכסים גבוהים - המהווים למעשה עדות לכך שהשלטון גזל את רכושם של היהודים ערב עלייתם ארצה. בכך, תורם רבות להרחבת הידע בהקשר היסטורי ובעל משקל זה – אשר טרם נחקר באופן מקיף, כפי שמופיע בספר זה.

לבנה זמיר: ילידת מצריים. משנת 2015 יו"ר מרכז הארגונים של יהודי ארצות ערב והאיסלאם, יו"ר האגודה לידידות ישראל-מצריים. עוסקת זה שנים רבות בכתיבת מאמרים ומחקרים אודות יהדות מצריים בעת החדשה. הגב' זמיר מקבלת את הפרס על מחקרה "תור הזהב של יהודי מצרים בעת החדשה – והאופציה הים-תיכונית לאיחוד בין עמי האזור".

ועדת הפרס מצאה כי המחקר סוקר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית במצרים מהמאה ה- 19 ולאורך המאה ה-20. המחקר מפרט באופן ייחודי וחדשני את השתלבותם של היהודים בחברה ובכלכלה המצרית - הודות לביטול ההגבלות שהוטלו על היהודים בתקופת השלטון העותמא'ני. בכך מרחיב את היריעה על נושא זה, השזור בהיסטוריה החברתית-תרבותית של החברה בישראל ואשר טרם נחקר באופן מקיף ונרחב כפי שמובא בספר זה. בכך, הספר תורם רבות להרחבת התודעה הציבורית בנושא.