בני גל
בני גלצילום: אביטל מעריב

אינני יודע מי הדליק את מדורת איקאה המעשנת והמיותרת.

בעולם הפרסום זה לא יותר מ"אופס, תקלה". מאז הולדת הפרסום החרדי הקפדנו על גדרי צניעות בסיסיים ולמדנו לפתח קריאייטיב אפקטיבי, בלי נשים. לא חלילה כי אנחנו מזלזלים בהן, להפך. מצד כבודן איננו מפרסמים אותן כדוגמניות, וזאת אפילו כאשר מדובר במוצרים נשיים כגון תמרוקים, בשמים או תכשיטים.

נכון, קשה למכור רהיטים וכלי בית כאילו נועדו רק לגברים ולצלם חדרים מרוהטים, מטבחים וחדרי שינה בלי יושביהם הטבעיים, בהם גם נשים. ולכן אני מתפלא על מנהל השיווק של איקאה שלא ציין במפורש בבריף לפרסומאים: "נא למצוא לי פתרון הולם לעניין הרגישות לצילומי נשים ולא לכלול נשים בפרסום". אינני מכיר אותו אישית, אבל הוא אחראי ל"אופס".

גם אותך הפרסומאי אינני מכיר, אתה אחראי לתקלה. מה חשבת, שתפיק קטלוג לבית החרדי ותמלא אותו בצילומי רווקים מחויטים ואיש לא יקפוץ ולא יגיב? כי אחרת, איך אפשר להבין את הקונספט המוזר הזה שפרסמת? אינך יודע שבישראל התעצם השיח על הדרת נשים, ונדרשת תבונה ואחריות כלפי הצרכנים וכלפי ערכי המותג שאתה משווק? יכול להיות שבנסיבות אחרות היה הפרסום שלך עובר מתחת לרדאר בלי להצית מדורות, אבל לעשות את זה לאיקאה - חברה עולמית עם 375 חנויות ב‑47 מדינות, עם אתיקה ותרבות ניהול ושיווק שמתאימה את עצמה לכל תרבות, מסורת והרגלי צריכה בארצות פעילותה? ידוע שכל חברה רב-לאומית נזהרת כמו מאש מלגעת בעצבים הרגישים של עדות ותרבויות שהיא משרתת.

תחום הפרסום איננו מעבדה לבדיקת גבולות הצניעות והטעם הטוב. חלפו השנים של התגרות והתחכמות עם ערכים. ענף הפרסום התבגר ונעשה שירותי ומדיד. פרסומאים, אנא אל תיכנסו לאיקאה עם לפיד אש בוער, הכול שם עץ ובד.

בני גל הוא שותף בפרסום גל-אורן, מאמן, סופר ומרצה, מחבר הספר 'איש חוצה ישראל'