סניף בני עקיבא לזכר שלומית קריגמן

לפני שנה נרצחה שלומית קריגמן הי"ד ביישוב בית חורון על ידי מחבלים ערבים אך זכרה ממשיך לחיות בקרב חבריה ומכריה.

ביום חמישי האחרון התקיים ביישוב שדמות מחולה בבקעת הירדן בו גדלה שלומית טקס הנחת אבן פינה לסניף בני עקיבא שיקרא על שמה.

בטקס השתתפו שרת המשפטים איילת שקד, מזכ"לי בני עקיבא בעבר ובהווה - ד"ר אברהם ליפשיץ, דני הירשברג ויאיר שחל, ראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני וחברים ובני משפחתה.

השרה שקד סיפרה על חזונה של שלומית להקים ספרייה חברתית ועל מאבקה שלה עם ילדיה שיקראו יותר ספרים "העובדה שאתם בחרתם בחיי מעשה ובבניה ובהקמת פרויקטים זה דבר שמאוד מחזק, גם אותי. אני חושבת שחלק מהעיסוק הזה וחלק מפעולות ההנצחה מצליחים להביא לידיד ביטוי את האופי המיוחד של שלומית. משפחתכם היא דוגמה לדרך בה, באמצעות אופייה הייחודי של שלומית, מביאים לידי ביטוי את הערכים בהם האמינה לאורך חייה", אמרה שקד.

לדבריה, "חלומה של שלומית היה להקים מעין ספריה חברתית, בלי בניין ספריה ובלי ספרנית, שיהיה נגיש לכל אחד בכל שעה. אני חושבת שזה סמלי שהיום חזרתי מהעבודה לקחתי את הבת שלי מהבית ספר לספריה העירונית ואמרתי לה למה אורי, שזה הבן שלי, כל היום בתוך המסך".

"שלומית לא רק דיברה, היא גם ביצעה. פרויקט הגמר שלה, עסק ממש בנושא זה. השרה שקד קראה דברים שכתבה שלומית בפרויקט הגמר שלה: בחרתי בפרויקט הזה משום שאני רואה בו חשיבות עצומה בעידן של טלפונים ניידים וניכור בין אנשים במרחב הציבורי, מדובר על פרויקט בעל פוטנציאל לחבר בין אנשים וגורם לאינטראקציה ותקשורת בין אישית. הפרויקט הופך את הסביבה האורבנית ליותר חמה וביתית, ופחות קרה ומנוכרת.

"אני חושבת שאי אפשר שלא לשים לב לאופייה המיוחד של שלומית המשתקף ממילים אלו", אמרה שקד: "בעולם הטכנולוגי העמוס לעייפה, בימים בהם אי אפשר שלא לשים לב הכיצד עיניהם של כל הילדים, ובו נודה על האמת, גם שלנו, דבוקים אל המסכים, וממלאים את עולמם בתכנים רדודים, קולה השפוי של שלומית הוא בבחינת צפירת הרגעה, צפירה שבה היא אומרת לכולנו, שניתן עדיין שהספרים ימלאו את עולמם של ילדינו, שעוד יש להם מקום בחינוך העתידי שלהם".

אביה של שלומית סיפר על אהבתה הגדולה של שלומית לספרים ועל הספרים והכתבים שגילו במחשבה אחרי הרצח: "שלומית נרצחה מאושרת, היה לה טוב במקום שבו היא גרה, הייתה לה אהבה גדולה ואמיתית ובמקום שבו עבדה הייתה מוקפת בספרים. מרגע ששלומית ידעה לקרוא תמיד היו ספרים בקרבתה היא קראה הכל".

"שלומית כתבה וכתבה הרבה במחשב שלה מצאנו המון קטעים, מצחיקים מרגשים מעוררי מחשבה ומעוררי התפעלות הכל בשנינות ושפה קולחת ומצאנו גם שלושה ספרים ששלומית כתבה וספר נוסף שעוד לא הספיקה לסיים חשבנו שלהוציא את ספריה לאור זו הדרך המתאימה ביותר לצרור את שלומית בצרור החיים".

הקשר של שלומית הי"ד לבני עקיבא היה קשר עמוק שהתחיל עוד כשהייתה חניכה ואחר כך מדריכה בסניף שדמות מחולה והמשיך כאשר בשנה השנייה של השרות לאומי בחרה להיות קומונרית בסניף בית חורון, סניף הכולל חניכים דתיים וחילונים.