כ-70 נשים וילדיהן המטופלים על ידי הצוות המקצועי של עמותת יד לאחים, השתתפו בשבת האחרונה בשבת "יד לאחים" שעמדה בסימן – "היעד בידייך" ושהתקיימה בכפר חב"ד.
את היומיים הגדושים בפעילות להן ולילדיהן, התחילו הנשים בהפרשת חלה שנערכה בערב שבת. לאחר תפילת ערבית, קיימו עשרות הנשים סדנת היכרות בין האחת לשנייה על מנת שיכירו טוב יותר את המשתתפות האחרות בשבת.
"הבנות נשארו ערות עד השעות הקטנות של הלילה עם הצוות הגדול של העמותה שהתלווה לשבת, ערכו דיונים ושאלו הרבה שאלות שהטרידו אותן", סיפרו ביד לאחים.
את השבת ליוו צוות גננות ומדריכות מקצועיות שבנו לקראתה תכנית מיוחדת עבור הילדים. "מעבר למתן מרחב ושקט נפשי לאמהות, מטרת הפעילות הייתה העמקת הזהות היהודית והקניית מושגים ביהדות", אומרת שורי קוסטליץ, שריכזה את עבודת ההכנה על השבת. "מדהים היה לראות במוצ"ש ילד בן 6 שלא ויתר לשמוע הבדלה פעמיים גם אצל האמהות וגם אצל הילדים. זו הייתה פעם ראשונה בחייו שנחשף לדבר הזה".
לנערות הדור השני, שנולדו לאב ערבי, נערכו סדנאות בנפרד כשהנושא המרכזי היה הזהות היהודית שלהן. כך סיפרה ש', בת 45, שנולדה לאב ערבי ואמא יהודיה, ושחולצה מכפר ערבי לפני כחצי שנה, במבטא ערבי כבד: "אמא שלי התחתנה עם ערבי ונפטרה בגיל 52 ממחלה קשה, כשמספר ימים לפני מותה, אמרה לי כי החלום שלה הוא שאחת הבנות שלה תעזוב את הכפר ותחזור בתשובה".
ש', עם דמעות בעיניים אמרה למשתתפים כי היא מרגישה שהיא עומדת להגשים את חלומה של אמה והחליטה לאחר השבת להתחיל לשמור שבת מעתה ואילך.
בחורה נוספת שדיברה בפני הנוכחות היא ר', שחולצה באזור החגים האחרונים. היא סיפרה שבעלה הערבי היה אדם אמיד ומשפחתו משפחה מכובדת. אבל עם כל הטוב, היא הרגישה שהיא לא היא. "כשאת עם ערבי, את ערביה".
לבושה כמו ערביה, מדברת כמו ערביה, מנהלת את הבית כמו ערביה ואפילו אוכלת כמו ערביה", סיפרה ר' והמשיכה, "את לא את! זה מה שהפריע לי". היא סיפרה שהסתירה ממשפחתה שלה, על הקשר עם בעלה, ושהייתה מבקשת ממנו לא לדבר בקול ברחוב כשהיו בתוך ישראל כדי שלא ישמעו את המבטא. "זה מתחיל בכמה דקות של כיף והנאה ומתגלגל מהר מדי עד שיוצא משליטה", סיכמה ר' מול הנוכחות.