מבצע צוק איתן
מבצע צוק איתןצילום: רויטרס

פרופ' בועז גנור, מנכ"ל ומייסד המכון למדיניות נגד טרור (ICT) ודיקן בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה בבינתחומי הרצליה, פרסם בשיאו של מבצע "צוק איתן" מאמר המנתח את המדיניות הישראלית, יעדיה ואלטרנטיבות לפעולה.

לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה היום מובאים כאן תקציר המאמר (למאמר המלא לחצו כאן)

האם יכלה ישראל לנהל את מבצע "צוק איתן" באופן שבו הייתה משיגה הרתעה תוך זמן קצר יותר? מסתמן שהתשובה לכך חיובית.

לו היו מבינים הקברניטים הישראלים את אופייה של הלחימה כבר בימיה הראשונים, לו הייתה מציגה ההנהגה בפני צה"ל יעד ברור של הבסת חמאס, ולו הייתה מאמצת ישראל מדינית תוקפנית יותר שבה צה"ל יותר פרואקטיבי ופחות ריאקציונרי, ניתן להניח כי אפשר היה להשיג תוצאות מהירות וטובות יותר עבור ישראל.

תבוסה צבאית מוחלטת של חמאס לאו דווקא מחייבת כיבוש מלא של רצועת עזה, ובטח שאינה מחייבת נוכחות ארוכת-טווח של צה"ל ברצועה תוך שהוא נאלץ לנהל את חיי התושבים הפלסטינים.

תבוסה שכזו גם לא הייתה בהכרח מובילה לאנרכיה או יוצרת וואקום שהיה מתמלא בידי גורמים קיצוניים כגון דאע"ש, כפי שרבים בישראל חששו שיקרה.

במקרה של תבוסת חמאס, ייתכן ואפשר היה להביא אפילו להחלפת המשטר ברצועת עזה, משטר הנתמך בידי גורמים שונים, ביניהם: הרשות הפלסטינית, מצרים, ערב הסעודית, מדינות אירופה או ארה"ב.

בכל מקרה, גם מרגע שבו הממשלה נמנעת מלקבוע את הבסת חמאס כיעד אסטרטגי, ניהול אופרטיבי שונה עשוי היה להביא לתוצאה דומה של הרתעה.

במילים אחרות, במקום לקבוע כללים מרוסנים לפתיחה באש עם דגש על הימנעות מנזק היקפי, יכלה ישראל להוציא לפועל מתקפות ממוקדות כנגד ההנהגה הצבאית של חמאס כבר בתחילת המבצע תוך שהיא פועלת לפי מדיניות חופשית יותר לפתיחה באש והפעלת כוח (כאלה שעדיין מתכתבות עם המשפט ההומניטרי הבינלאומי).

במקרה שכזה, הנזק ההיקפי של אזרחים פלסטינים שסירבו לפעול על פי פקודות צה"ל ולהתפנות ממוקדי עימות אולי היה גבוה יותר, אך הנזק האסטרטגי שהיה נגרם לחמאס בשלבים מוקדמים של המבצע היה מרתיע את מנהיגי הארגון מהמשך הלחימה, מקצר את אורכו של המבצע וכך, אף אולי מסתיים במחיר נמוך יותר של חיי אדם פלסטינים לאורך התמשכות המבצע.