לאחר בדיקה מעמיקה של הנתונים שמסרה משטרת ישראל לכנסת לפני כחודשיים וחצי לגבי תופעת הטרור המיני של ערבים נגד יהודיות, קבעה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) כי המשטרה שיקרה לבית המחוקקים.
השב"כ, מצידו, מתעלם מהתופעה, האשימה.
"צר לי שמשטרת ישראל עיוותה וסילפה את הנתונים כשטענה שחלה ירידה בהיקף התופעה", אמרה מלינובסקי. "מהנתונים שהמשטרה בעצמה מסרה בהמשך מתברר כי הדבר פשוט אינו נכון. כמו כן, מוזרה בעיניי העובדה שהשב"כ אינו מכיר כלל בתופעה ואין לו שום נתונים בנושא".
במענה למכתב ששלחה חברת הכנסת לראש השב"כ בבקשה לקבל נתונים על היקף הפשיעה המינית על רקע לאומני, נמסר מהאגף לפניות ציבור של משרד ראש הממשלה כי השב"כ "לא מכיר תופעה" של "טרור מיני".
ח"כ מלינובסקי מתכוונת לזמן בקרוב דיון נוסף בנושא בוועדת הפנים, וכאמור, היא משוכנעת כעת כי במשטרה ובשב"כ מתעלמים מהתופעה בכוונה ומכחישים אותה ביודעין.
נתונים מעורפלים בכוונה
מלינובסקי אינה אומרת נואש, עם זאת, ובימים האחרונים שיגרה מכתבים למפקדי מחוזות המשטרה ברחבי הארץ ולממונה על חופש המידע במשטרת ישראל, בבקשה לקבל נתונים מפורטים אודות היקף הפשיעה המינית של לא־יהודים כלפי נשים יהודיות ולא־יהודיות.
במהלך הדיון שהתקיים בוועדה לקידום מעמד האישה ב-13 בדצמבר אמרה נציגת המשטרה, סנ"צ איילת אורנשטיין, כי תופעת התקיפות המיניות ע"י ערבים נמצאת במגמת ירידה, אולם היא לא היתה מסוגלת לספק נתונים כלשהם בכדי לתמוך בטענתה.
אתר "מידה" עיין בנתונים שנמסרו לידי ח"כ מלינובסקי מלשכת השר לביטחון פנים בשבועות שמאז הדיון ההוא, והגיע למסקנה כי "המשטרה עושה שימוש מניפולטיבי בנתונים, מכבסת הגדרות ומונחים ואף שוגה בחישובים מתמטיים פשוטים, במה שנראה כניסיון עיקש שלא להגיע לחקר האמת בסוגיית האלימות המינית על רקע לאומני".
"משיחות עם גורמים במשטרת ישראל מתברר כי הנתונים המעורפלים בנוגע לפשיעה מינית על רקע לאומני הם ככל הנראה תוצר של מדיניות מכוונת", האשים האתר. "גורם במשטרה אמר לנו כי בארגון נמנעים במודע מפילוח של עברות מין לפי זהות אתנית של תוקף לא־יהודי (פלסטיני, מסתנן וכו'), על מנת 'שלא לתייג אוכלוסיות'".
עיוות המספרים לרעת היהודים
מנתוני המשטרה עולה כי בחתך ארצי, סך עבירות המין של לא־יהודים כלפי יהודיות נותר יציב בשבע השנים האחרונות, וכי לא קיימת מגמה של ירידה בתופעה. לפי הנתונים, בשנת 2010 התרחשו בישראל 492 עבירות מין של לא־יהודים כלפי יהודיות, בעוד שבשנת 2016 אירעו 491 מקרים שכאלו.
"מידה" קבע כי המשטרה אמנם פילחה את הנתונים לפי זהות התוקף ("יהודי" / "לא יהודי"), אך לא לפי זהות הקורבן (אישה יהודייה / לא יהודייה). הנתונים החלקיים אינם מאפשרים להתחקות אחר היקף הפשיעה המינית כלפי נשים יהודיות מצד גברים לא־יהודים בערים המעורבות.
בנוסף, ציין הכותב גלעד צווייק, החליטה המשטרה לסווג את תל אביב־יפו כ"עיר מעורבת", ולצרפה לרשימת שש הערים המעורבות שעליהן נסב הדיון בכנסת – חיפה, ירושלים, עכו, נצרת־עילית, רמלה ולוד. מכיוון ששיעור הלא־יהודים בתל אביב (כולל יפו) עמד על 4.2 אחוז בלבד, הכללת נתוני הפשיעה המינית בתל אביב בסטטיסטיקה של כלל עברות המין ב"ערים המעורבות" מעוותת תמונת הנתונים הכללית לרעת האוכלוסייה היהודית.