בין אלינסקי ללוינשטיין

הרב יגאל לוינשטיין הוא הקורבן הנוכחי של הטקטיקות של מהפכן השמאל, שאול אלינסקי. כדאי לשנן את "13 העיקרים" של השמאל הרדיקלי. דעה.

גיל רונן , כ"א באדר תשע"ז

הרב יגאל לוינשטיין
הרב יגאל לוינשטיין
צילום: מיוטיוב

אחד המנהיגים הרוחניים של תנועת השמאל בארה"ב בשנות ה-60 היה יהודי בשם סול (שאול) אלינסקי. אלינסקי כתב ספר הקרוי "כללים עבור רדיקלים" (Rules for Radicals) שמתמצת את עצותיו הטקטיות לניהול המאבק המהפכני.

החוקים נוסחו בתמצית כ"13 עיקרים", המוכרים היטב לכל איש שמאל רציני בארה"ב מאז ועד היום. בשנים האחרונות התעורר גם הימין לקיומן, וברשת "פוקס ניוז" מוזכרות לא פעם "טקטיקות אלינסקי".

עוד סיבה להתעניינות במשנתו של המהפכן היא העובדה שהילארי קלינטון עשתה את עבודת הגמר שלה במכללת וולסלי על כתביו. לצורך כך היא אף ראיינה את אלינסקי מספר פעמים.

ניתן לראות את השיטות של אלינסקי בפעולה, גם בימינו ובארצנו – והאופן בו תוקף השמאל את הרב יגאל לוינשטיין הוא הדוגמה האחרונה לכך.

הנה, בתרגום חופשי, 13 העיקרים של אלינסקי:

  • כוח הוא לא רק מה שיש לך, אלא מה שהאויב חושב שיש לך. כוח נגזר משני מקורות עיקריים – כסף ואנשים. חסרי האמצעים נאלצים לבנות את הכוח שלהם מבשר ודם.
  • אף פעם אל תחרוג מתחום המומחיות של האנשים שלך. זה יוצר בלבול ופחד ומוביל לנסיגה. תחושת ביטחון מחזקת את עמוד השדרה של כל אדם ואדם.
  • במידת האפשר, חרוג מגבולות המומחיות של האויב. חפש דרכים להעצים חוסר ביטחון, חרדה ואי-ודאות.
  • אלץ את האויב לעמוד בספר הכללים של עצמו. אם, לדוגמה, הכלל הוא שכל מכתב יקבל מענה, שלח 30,000 מכתבים. אתה יכול להרוג אותם עם זה, כי אף אחד לא יכול לציית לכל החוקים של עצמו.
  • הלעג הוא הנשק האימתני ביותר של האדם. אין נגדו הגנה. זה אי-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ המאלצת את האויב להציע ויתורים.
  • טקטיקה טובה היא כזו שאנשיך נהנים ממנה. הם ימשיכו לעשות את זה בלי שתצטרך לדרבן אותם, והם אף יחזרו אליך מיוזמתם, בכדי לעשות את זה שוב. הם עושים את מה שבא להם בטבעיות; הם אפילו יציעו לך רעיונות יותר טובים.
  • טקטיקה שנמשכת זמן רב מדי הופכת לנטל. אל תהיה חדשות ישנות.
  • המשך להפעיל לחץ, אל תרפה. נסה כל העת דברים חדשים בכדי שמתנגדיך לא יצליחו לשוב לשיווי המשקל שלהם. בזמן שמתנגדיך עוד לומדים איך להתמודד עם הטקטיקה הראשונה, הכה אותם מהאגף עם משהו חדש.
  • האיום בדרך כלל יותר מבעית מהדבר עצמו. הדמיון והאגו יכולים לדַמות בחלומותיהם הרבה יותר תוצאות מכל מה שפעיל יכול ליזום.
  • התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מִבצעים שישָמרו את הלחץ על היריב. הלחץ הבלתי פוסק הזה הוא שיגרום לאותן תגובות של היריב שהן חיוניות להצלחת הקרב.
  • אם תדחוף מסר שלילי מספיק חזק, הוא יבקיע ויהפוך לחיובי. אלימות מהצד השני יכולה לגרום לדעת הקהל לנטות לכיוונך, כי הציבור אוהד את מי שנמצא בעמדת נחיתות.
  • המחיר של תקיפה מוצלחת הוא חלופה בונה. לעולם אל תיתן לאויב להרוויח נקודות כי נתפסְת ללא חלופה.
  • בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה. חתוך את רשת התמיכה ובודד את המטרה מכל אהדה. רדוף אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות.

מי שקורא את 13 העיקרים של אלינסקי יזהה מייד את המציאות הפוליטית של מדינת ישראל בשנים האחרונות. השמאל רואה בימין אויב של ממש. הוא עולה למגרש בכדי לנצח, להביס, להשפיל ולחסל את היריב, לא בשביל להתגונן או להרוויח זמן לקראת עתיד של פיוס והרמוניה.

שימו לב במיוחד לעקרונות מספר 5, 8, 10 ו-13: הלעג הוא נשק אימתני, הוא גורם לצד השני להציע ויתורים. המתקפה חייבת להיות אישית, והיא צריכה לגרום כאב, ולבודד את נשוא הלעג מרשת התמיכה שלו. צריך להמשיך ללחוץ ולא להרפות, עד שהיריב יציע ויתורים.

זה בדיוק מה שהשמאל עושה עם הרב לוינשטיין: לועג, מכאיב, תוקף אישית, גורם לסביבתו להתכחש לו – ומאלץ אותו ואת מחנהו להתנצל ולהציע ויתורים.

כעת, משאנו רואים את שיטת המשחק של היריב, מה נעשה אנחנו? האם נשחק לפי הכללים הישנים שלנו, או שנלמד מהמקצוענים? להזכירכם, השמאל, שכלל תמיד מרכיב יהודי מוביל, משחק במגרש הפנים-מדינתי מאז 1848. הימין היהודי, רק מאז 1948.

נדמה שהתשובה ברורה: אם הימין רוצה לנצח, עליו לאמץ את השיטות שהוכיחו את עצמן, גם אם לא מתחשק בהתחלה, וזה מרגיש "מלוכלך". יש לעבור למתקפה, אישית וכואבת. לדחוף מסר שלילי עד שיהפוך לחיובי. כי בתחבולות תעשה לך מלחמה.

עם זאת, לעולם אין לנקוט אלימות; להיפך. אם הלחץ יופעל בצורה נכונה, הצד השני הוא זה שיאבד שליטה, והוא זה שייראה לא טוב בעיני הציבור.