בדיון שנערך הבוקר (רביעי) בבית הדין הארצי לעבודה, קבעה השופטת לאה גליקסמן כי החתמת שעון נוכחות ביומטרי בעבודה, כלומר ע"י טביעת אצבע, עלולה להוות פגיעה חמורה בפרטיות העובד.
הדיון עסק בערעור של עובדות במחלקת החינוך בעיר קלנסואה שאולצו לספק את טביעת האצבע שלהן עבור שעון נוכחות ביומטרי, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה דחה את עתירתן כנגד מהלך זה.
בית הדין הארצי קיבל את טענות העובדות ופסק כי "כפיית עובדות החינוך על ידי העירייה למסור טביעת אצבע לשם שימוש בשעון הביומטרי, תוך איום לשלול את שכרן אם לא יעשו כן, מגלמת בתוכה פגיעה שלא כדין בזכותן לפרטיות ובזכותן לאוטונומיה על גופן".
עו"ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות מסר בתגובה כי: "בית הדין שם סוף לשנים של מחלוקת משפטית וקבע כי עובד שמגיע למקום עבודה לא נותן 'הסכמה' חופשית ומרצון לתת את טביעת האצבע שלו, ולכן אסור להכריחו. החשיבות ההיסטורית בפסק הדין היא לא רק בכך שמעתה מקומות עבודה יאלצו להפסיק לחייב עובדים לתת את טביעת האצבע. יותר חשובה הרוח הגבית שבית הדין נותן להתנגדות כנגד המאגר הביומטרי, כאשר הוא מסביר כמה משפילה היא פעילות נטילת טביעת האצבע מאדם (כמו חשוד) וכאשר הוא מסביר שדרוש אינטרס לגיטימי חזק במיוחד על מנת לאפשר את הפגיעה בפרטיות".
עוד ציין קלינגר כי "זהו אינו המקרה הראשון בו מנסה רשות מוניציפאלית לכפות על עובדיה שימוש בשעון נוכחות ביומטרי – בשנת 2012 אולצו עובדות סוציאליות בשדרות לספק את טביעות האצבע שלהן עבור שעון נוכחות ומשסירבו לעשות כן, הולן שכרן במשך כחצי שנה. בסופו של דבר נאלצו העובדות להתפטר אך בתביעה שהוגשה ע"י עורך קלינגר פסק להן בית המשפט את מלוא השכר ופיצויים".