עידן עמדי
עידן עמדיצילום: אביב לוסקי

התחלה: א' באדר תשמ"ח, "כיוונו לי מלמעלה שאני צריך לשמוח". האב פנסיונר של אגד שנפצע במילואים והיה לנכה צה"ל, האם מנהלת לשכה במשרד הפנים. יש לו אח אחד גדול ממנו שעובד בהיי-טק. "הוא פסנתרן וזמר, והוא זה שהביא את המוזיקה הביתה". בסופו של דבר הצעיר הפך למוזיקאי הרשמי, "ככה גנבתי לו את הבכורה".

ירושלמי בדם: "סבי ואחָיו עלו מכורדיסטאן ועיראק לישראל עוד לפני קום המדינה". הסב נמנה עם בוני ירושלים, והוא עצמו "ירושלמי הארד-קור. ילדות באגריפס ושוק מחנה-יודה".

לימודים: המשפחה עברה לפסגת זאב והוא למד בבית הספר המקומי. "רוב החוויות שלי הן מהרחוב. כדורגל, שטויות והצקה לשכנים מבוגרים". לקראת הלימודים בתיכון ע"ש טדי קולק החלה התעניינות בטקוואנדו: "אבי עשה איתי עסק. הוא יממן לי את החוג אם אשתפר באנגלית ומתמטיקה". זה עבד, וגם הטקוואנדו השתלם - "יש לי חגורה שחורה".

חגורה שחורה: "המון שנים הייתי סביב הדבר הזה, בהתחלה כמו ילד שמתלהב מתרגילים שראינו בסרטים, ובהמשך גם בפילוסופיה של זה". אחד העיקרים שמלווים עד היום הוא רוטינה של בוקר, "משהו פיזי שדומה למדיטציה. זה מאוד מרגיע את הגוף ומכניס לפרופורציה. במקצוע כמו שלי זה חשוב". היום הוא עוסק במגוון אמנויות לחימה, "זה הכישרון האמיתי שלי".

צבא: רק חמישה-שישה חבר'ה מהשכבה התגייסו לקרבי, אבל המסלול שלו כיוון חזק לשם. "בגלל אבא שלי ומה שהוא חווה, ובגלל שהיו לי שני בני משפחה בהנדסה קרבית". לגיוס הגיע מוכן. "הטירונות הקרבית הייתה קלה משציפיתי". אחרי שמונה חודשים התקבל למחס"ר.

מחס"ר: מחלקת סיור, "צוות קטן בתוך כל גדוד שמבצע את הפעולות היותר איכותיות". שם ההכשרה הייתה קשה יותר. "פתאום המשפט 'הכול בראש' הפך לרלוונטי". גם הפעילות המבצעית עלתה רמה. "זו התקופה שהכי שינתה אותי. קודם חשבתי שצבא זה רמבו ואחוות לוחמים והכול נוצץ, וגיליתי שיש אחווה אבל יש גם חוויות שהייתי שמח לוותר עליהן".

להרגיש: "זו הפעם הראשונה שלמדתי שמה שלא טוב לנפש צריך לזרוק, וגם פעם ראשונה שהרגשתי שהלב והמוח עובדים. הם לא היו אדישים לכל מיני מראות וחוויות". הוא אפילו יצא לקורס קצינים, אבל מבצע עופרת יצוקה קטע את התוכניות, ולאחר מכן חתם על שירות קבע שנקטע בגלל המוזיקה.

מוזיקה: לקראת סוף השירות הצבאי התקבל לצוות חייל שהוא נגן פלמנקו, "אז החלטתי שאקדיש זמן ללימוד אקורדים על גיטרה. כך זה בעצם התחיל". מאז ועד היום צבר ידע בנגינה גם על פסנתר, מפוחיות ובוזוקי. "כנראה בגלל ההמתנה והגיל המאוחר היה תיאבון גדול".

כוכב נולד: חיילת ששירתה בבסיס הכירה בכישוריו המוזיקליים. "היא כל הזמן שאלה למה אני לא מנסה לפנות לאחת מתוכניות הריאליטי המוזיקליות, וכל הזמן נפנפתי אותה". עד שהיא עצמה רשמה אותו. "קיבלתי טלפון מההפקה. אמרתי 'לא', 'לא', ואז 'כן'".

תוכניות ריאליטי: "בעשור האחרון הכול השתנה". זה מתחיל ממוזיקה יותר פּוֹפִּית, מועמדים שיותר מודעים למעמד, "וגם המפיקים והבמאים יודעים איך לסחוט יותר דמעות. הכול יותר עשוי, אסתטי ומלוהק נכון". אין טענה שיש כאן זיוף, "כי אנשים עדיין שמים את הלב שלהם על השולחן". ובכל זאת בעבר זה היה אחרת, "אז היה מקום לשפץ ולשפר דברים. זה היה הקסם".

מקום שני: ההתמודדות בתחרות התקיימה כשעשה את צעדיו הראשונים בנגינה. "מי שישים לב יראה שבשיר 'כאב של לוחמים' יש שלושה אקורדים בלבד". ההשתתפות מבחינתו היא "אחת החוויות הטבות שהייתה לי". אחרי תקופת שירות אינטנסיבית זו הייתה חוויה משחררת. וכל זה נלקח בפרופורציה "גם בעקבות דבריה של ענבל מטדי הפקות".

הדברים: "אחרי שכולם אמרו לנו 'אתם תהיו כוכבים וכולם יראו אתכם', היא אמרה: 'תזכרו שיש רגע אחרי. המצלמות יכבו, אנשים ימשיכו הלאה והם לא יתעכבו עליכם". יש הסכמה שתוכניות הריאליטי נותנות למשתתפיהן רושם מוטעה של הצלחה וכוכבות. "לחלוטין".

דיסק בהפתעה: אחרי השחרור מצה"ל עבד בחברת הגברה, "סחבתי רמקולים". המחשבה הייתה להוציא שיר ועוד אחד, ואולי יהיה מזה דיסק. "בטדי הפקות הציעו לי לעשות דיסק עם סקיצות, ובפעם הראשונה שנכנסתי איתו לטמירה ירדני (המפיקה הראשית של כוכב נולדת ומנהלת טדי הפקות – ע"ל), היא אמרה: 'אני יודעת שאתה חושב שלא, אבל יש פה אלבום'". היום ההוא זכור כמאוד מרגש, ובעקבותיו "עברנו שנה מדהימה".

שיר השנה: השיר הראשון שהוציא, 'כאב של לוחמים', זכה בתואר שיר השנה. "זה הישג שרק היום אני מבין אותו". גם לדיסק הראשון הייתה הצלחה גדולה והוא הגיע למעמד אלבום של זהב. "במובן הזה הכול הלך ב"ה חלק".

פוביית האלבום השני: לא הייתה. המוטו היה "הלך לנו טוב אז בואו נמשיך". אולי זה קרה כי "למרות ההצלחה הגדולה עדיין הרגשתי שאני מתחת לרדאר. רק עכשיו, באלבום הרביעי, אני מרגיש שאנשים רואים אותי. בגלל זה הצלחתי לעשות דברים שלאמנים אחרים קשה לעשות".

חלק מהזמן: העבודה על האלבום הרביעי, שיצא לאור לפני חודש וחצי, התחילה אחרת משלושת קודמיו. "לראשונה אמרתי שאני צריך חופש". הוא נסע לטייל בכמה מקומות בעולם, ואחרי חצי שנה בלי שיר חדש הציעו לו להקליט רק שיר אחד עם הבטחה שלא להציק עוד. אחרי השיר ההוא, הוא נשלח למפיק המוזיקלי פטריק סבג.

פטריק סבג: "ישבנו שעה על קפה שבמהלכה רק הסברתי לו כמה אני לא רוצה להקליט עכשיו אלבום". סבג ביקש מעמדי שישמיע לו כמה שירים, ואת 'חלק מהזמן' ביקש להקליט. "למחרת הגעתי, שמעתי את כל הדברים שהוא הרכיב על השיר והבנתי שהחופש שלי נגמר".

החוויה: האלבום הזה "נכתב תוך כדי תנועה. למדתי איך לעשות מוזיקה מכלים אלקטרוניים וגם למדתי המון מפטריק, שהאמין בי ככותב שירים ולא ויתר לי על שום דבר. זה הוציא מהכתיבה שלי משהו אחר". יש אמונה ש"זה ילווה אותי עוד שנים קדימה".

טענות על גלגל"צ: "לא מסכים איתן". גם הוא לא תמיד נכנס לפלייליסט. "כמובן שאתה רוצה שיפרגנו לך. אבל אנחנו כאמנים לא עושים מוזיקה בשביל אף אחד אלא רק בשביל עצמנו, כדי לפרוק. לפעמים האמנים נופלים על גלגל"צ מכל מיני סיבות". הוא דווקא מרגיש שרשת ג' וגלגל"צ הן היחידות שמשמיעות מוזיקה לא פופית ולא מזרחית, "ובשנתיים האחרונות עושים בתחנה עבודה מעניינת וטובה בלהוציא אמנים חדשים לאור".

מוזיקאי ימני: "יש מקומות שבהם מיד מרימים גבה כששומעים את הדעה שלך. אתה נראה לאנשים הזוי ובור, למרות שיש סוגיות שבהן אתה מבין יותר מהם". ובכל זאת, מאמין היא שאסור לוותר. "אנחנו צריכים להתבטא. זה חילול השם לא לומר את הדעה שלנו. אנחנו מתראיינים כדי שיקראו ויגידו 'מסכים' או 'לא מסכים'".

הדרת אמנים ימנים: יכול להיות שכבר היו לו נזקים אישיים בעקבות העמדות הפוליטיות. "אני חושב שאם אני אומר את הדעות שלי בצורה עובדתית ונכונה, אני ישר עם אלוקים, ומפה אני רוצה להאמין שהוא ישמור עליי". חוץ מזה יש לו תקווה וראיית מציאות לפיה "דברים מתחילים להשתנות ומותר לדבר ולחשוב אחרת".

אם זה לא היה המסלול: "הייתי עוסק בעבודת כפיים, נגרות או משהו", או אולי "בעלים של מכון לאמנויות לחימה". בעצם, "לאחרונה התחלתי ללמוד כלכלה". בקיצור "מתלבט".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: הבוקר דווקא לא מתחיל בקימת אמנים מאוחרת אלא "באזור שש וחצי בערך", ואם הייתה הופעה אז בין שבע לשמונה. הדבר הראשון שמתבצע הוא האכלת הכלב כדי "שיפסיק לנבוח", מקלחת, אימון וגם הנחת תפילין.

מוזיקה: יש אהבה גדולה וארוכת שנים לאהוד בנאי, ברי סחרוף, חיים משה, דקלון וכמובן לאונרד כהן. היום יש גם התעניינות בכל מיני להקות פופ מחו"ל.

שבת: "אני שומר שבת". לגבי הפסד הממון הכרוך באי הופעות בליל שבת: "זה אחד הדברים הפשוטים שעשיתי בחיים. ברגע שאתה מצטמצם מבחינה כלכלית למה שאתה צריך ולא למה שאתה רוצה, הכול יותר פשוט". את השבת הוא עושה בירושלים, והיא כוללת קידוש, קריאה והרבה חברים.

אוכל: תשובה מיידית: "הקובה של אמא".

פנאי: לצד אמנויות הלחימה הוא לומד ערבית, "שפה שהרבה שנים מעניינת אותי והחלטתי ללמוד אותה בצורה מסודרת". יש הרבה טיולים "בארץ, ובחו"ל פעם בכמה חודשים", וגם הפתעה: "אני חולה על TED". לאחרונה צפה בכמה סרטונים על חקר המוח, "מעניין בטירוף".

מפחיד: "להזדקן לבד". ויש לזה הסבר: "אני סוליסט, במקצוע שלי אנחנו עוסקים בלבדל את עצמנו. מצד שני מפחיד שהחיים ייגמרו כך".

דמות מופת: מנחם בגין, "כי הייתה לו יכולת ורבלית מדהימה שהיא לא מנותקת מהלב. אף פעם לא חשדת שהוא מחרטט אותך". ז'ק פרסקו, "קורא אותו הרבה שנים", ולאחרונה מתעניין גם בדיפאק צ'ופרה, סופר ומרפא אלטרנטיבי המחבר בין הגוף לנפש.

משאלה: "שהמשפחה תהיה מאושרת".

כשתהיה גדול: "שימשיך ככה. אני בסדר וטוב לי עם זה". לכבוד יום הולדתו שחל רק לפני כמה ימים כתב לו אמיר אלייב שמנגן איתו: "שנזכה בעזרת ה' לשמח את עם ישראל". "אמרתי לו שאני חותם על זה".

[email protected]