השליח האמריקני לא הביע התנגדות להקמת יישוב למפוני עמונה. פגישת נתניהו-גרינבלט
השליח האמריקני לא הביע התנגדות להקמת יישוב למפוני עמונה. פגישת נתניהו-גרינבלטצילום: מתי שטרן, שגרירות ארצות הברית, תל אביב

ג'ייסון גרינבלט, שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למזרח התיכון, בא לכאן השבוע בעיקר כדי לשמוע ופחות כדי להשמיע.

הוא נועד במשך שעות ארוכות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולמחרת גם עם יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן.

המסרים שבישראל קלטו מגרינבלט הם שהממשל נחוש לחדש את המגעים, אבל קשוב מאוד לצרכים הישראליים. בניגוד לקולות שנשמעו בעבר, נראה הממשל האמריקני רוצה מאוד להיות מעורב במשא ומתן בין ישראל לפלשתינים, תהליך שנמצא בהקפאה עמוקה כבר תקופה ארוכה. כמו שנתניהו מסמן מטרות, טראמפ מסמן מטרות משלו. הוא אוהב אתגרים בלתי פתירים, וכבר יותר מפעם אחת הוא התייחס לסכסוך הישראלי-ערבי כעסקה מהסוג שאף אחד חוץ ממנו לא יכול לעשות.

בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, בירושלים לא מתרגשים מהעובדה שאבו-מאזן זומן לבית הלבן בדיוק בשבוע שבו גרינבלט ביקר כאן. ההסבר הוא פשוט - הפגישה עם עבאס התרחשה כמה וכמה שבועות אחרי שנתניהו היה בוושינגטון, וכשבין לבין גם התקיימה שיחת טלפון נוספת בין ראש הממשלה לנשיא האמריקני, בזמן שאבו-מאזן והפלשתינים יובשו על ידי ארצות הברית.

במקביל, גרינבלט לא הביע התנגדות יתרה להצהרה של ראש הממשלה בפגישה, לפיה הוא נחוש להקים יישוב למפוני עמונה – ובסביבתו של נתניהו דאגו שהדבר יצא פומבית. דווקא הכותרת החיובית יצרה דיסוננס מסוים, לנוכח העובדה שרק בשבוע שעבר שמענו מסביבת נתניהו עד כמה יש בעיה עם היישוב למפוני עמונה. מטרתו של נתניהו הייתה לחסום את ניסיונות האיגוף מימין שהחלו, אולם התוצאה תהיה שבקרוב מאוד יתחילו להפעיל עליו לחצים משמעותיים יותר, הן מראשי ההתיישבות והן מהפוליטיקאים.

אחד מחברי הכנסת של הליכוד אמר לי השבוע: "כולנו רוצים לראות יישוב למפוני עמונה. אני בטוח שנתניהו יעמוד בהבטחתו, אבל כמו המפונים – גם אני מחכה לראות מעשים בשטח".

אוהב לא להיות בבית

לונדון, ארצות הברית, אוסטרליה, סינגפור, מוסקבה. אלה התחנות שבהן הספיק נתניהו לעבור במהלך החודש וחצי האחרונים בלבד. אם זה לא מספיק, הרי שביום ראשון הקרוב ראש הממשלה יצא לארבעה ימים בסין, ובנוסף לכך קיים סיכוי קלוש שבשבוע הבא יצא לארצות הברית לוועידת השדולה האמריקנית היהודית אייפאק.

אחת השאלות ששואלים את עצמם אזרחי ישראל ומתקשים לקבל עליה תשובה, היא מדוע דווקא עכשיו? למה ריכזו אנשי נתניהו כמעט את כל הביקורים המדיניים ודחסו אותם לחודשיים? לשם השוואה, בשנה שעברה יצא נתניהו לביקורים כאלה, אבל בתדירות נמוכה משמעותית.

יהיו מי שיאמרו שלנתניהו הרבה יותר נוח בתקופה הזאת, שבה שמו נקשר בשלל פרשיות אלף ואלפיים להיפגש עם מנהיגים בינלאומיים, לייצר מדיניות, לפגוש את יהודי העולם ובעיקר לא להזדקק לפרסם שוב ושוב את התגובה "לא היה כלום ולא יהיה כלום, כי אין כלום".

טענות אחרות שנשמעות לאחרונה הן שהנסיעות המרובות של נתניהו לחו"ל נועדו לעכב את החקירות. הבעיה בטענה הזאת היא שראש הממשלה לא רק שלא התנגד להיחקר, אלא בכל פעם שמבקשים לתאם עמו חקירה הוא ניאות באופן מיידי.

מן העבר השני, כשניגשים לנתח את הביקורים עצמם מצטיירת דווקא תמונה מאוד עניינית. הביקור בלונדון היה חיוני מאוד. תרזה מיי, ראשת הממשלה החדשה בלונדון, נועדה עם הנשיא טראמפ לפני ראש הממשלה נתניהו. המפגש איתה היה חשוב גם כדי להבין את הלך הרוחות הנושבות מהאנשים החדשים שמאיישים את המשרות הבכירות בוושינגטון, וגם כדי להבין האם מיי הולכת לשנות את הגישה של בריטניה, שגרמה בשנים האחרונות מורת רוח רבה למערכת המדינית בירושלים. תחת שלטונה של מיי, בריטניה הייתה אחת המדינות היחידות שהתנגדה לאימוץ מסקנות נגד ישראל בוועידת פריז, ובכך בעצם הוציאה את כל העוקץ מהוועידה. נתניהו הגיע לבריטניה כמה ימים אחרי המהלך הזה, ושמע גם שם קולות שונים ממה שהורגל להם מהצד הבריטי. זו הייתה פגישה משמעותית, ללא ספק.

על הביקור בארצות הברית אין טעם להכביר במילים וחשיבותו ברורה לכול, וכך גם הנסיעה למוסקבה שהייתה דחופה מהאספקט הביטחוני ביחס למתרחש בגולן הסורי. נותרנו עם הביקורים בסינגפור ובאוסטרליה ועם היציאה הצפויה לסין. היחסים עם המדינות הללו חשובים מאוד לנתניהו, כשסין מסומנת כמעצמה שחשוב להתחבר אליה.

אז מצד אחד אפשר לצקצק בלשון ולהגיד שנתניהו מעדיף להיות בחו"ל על פני מה שקורה בארץ. אבל ניתן לפרש זאת גם אחרת – נתניהו שם לעצמו למשימה להדק יחסים דיפלומטיים עם מדינות שהוזנחו. בשביל נתניהו זו אחת ממטרותיו המרכזיות, ובלא מעט הזדמנויות הוא אף מתגאה בהידוק היחסים עם מדינות רבות.

לנסיעות הרבות של נתניהו יש בהחלט שני צדדים, וביקורת על ההחלטה שלו להשקיע כל כך הרבה באפיק הזה היא לגיטימית. עם זאת, מיותר לפתח תיאוריות קונספירציה שאין להן קשר עם המציאות.

ציר פוליטי חדש

שימו לב להתקרבות בין ראש הממשלה לשר האוצר כחלון. לא מדובר באהבה גדולה ברמה הבינאישית, אבל בהחלט נוצרת כאן ברית אסטרטגית חזקה ומעניינת, שנכון לעכשיו מניבה פירות לשני הצדדים.

את הסימנים הראשונים היה ניתן לראות באותו ביקור לפני כחודש בחומוסייה בירושלים. מעטים המקרים שנתניהו יוצא למקום כזה כדי להצטלם, ולא במקרה הוא בחר להזמין לארוחה המדוברת את משה כחלון. האיש שבמו ידיו ועקשנותו הציל את תאגיד השידור הציבורי, זוכה להערכה רבה מנתניהו. המאבקים של מפלגת כולנו, הן בנושא הדיור והן בנושאים אחרים, גרמו ליועציו של ראש הממשלה להמליץ על חיבור הדוק יותר לשר האוצר.

בינתיים זה עובד היטב. השבוע שחררו השניים הודעה משותפת על כך שהם בוחנים את האפשרות להקל על אזרחי ישראל באמצעות הפחתת מיסים. כלכלית אמנם הפרשנויות למהלך שנויות במחלוקת, אבל פוליטית הברית הזאת טובה מאוד לשני הצדדים.

על רקע הפרסומים שנפתלי בנט מכוון את עצמו לעבר הליכוד, נתניהו מחפש בריתות אסטרטגיות ורוצה לאותת שהוא מעוניין ליצור שוב מפלגה גדולה. מי שנמצא על הכוונת באופן טבעי הוא כחלון, שלא נראה כמי שמתרומם בסקרים, בוודאי לא אם הבחירות יתרגשו עלינו בטווח הזמן הקרוב.

ספק אמנם אם בפועל תרצה מפלגת כולנו להתאחד עם הליכוד בעתיד. כרגע זה גם לא על הפרק, אבל זו הדרך של נתניהו לאותת ולהצהיר על כוונות.

קורא תיגר על בנט

יונתן ברנסקי מצהיר על עצמו שהוא "רץ למרחקים ארוכים". האיש שקורא תיגר על מנהיגותו של נפתלי בנט במפלגת הבית היהודי, מספר שהוא מתכוון ליצור שינוי, עם הרבה אורך רוח.

"יש לי הרבה דברים טובים להגיד על נפתלי בנט. הוא בא כרוח רעננה וזקף את הקומה של הציבור ושל המפלגה. הבעיה היא שבסופו של דבר התברר שלא רק שהוא לא מחובר לשטח, אלא באופן כמעט מודע ויזום הוא מתנתק מהשטח ומהערכים הקלאסיים של הציונות הדתית. בנט משתמש במפלגה כדי לקדם את עצמו באופן אישי לעמדת השפעה גדולה יותר, לראשות הממשלה. לכשעצמו אין לי בעיה עם זה, אבל איך זה מתקשר לציונות הדתית?".

בשיחו איתו אומר ברנסקי שכפי שהוא מנתח את המצב, הבית היהודי נמצאת כיום על פרשת דרכים. "ברור לאיזה כיוון בנט רוצה להוביל את המפלגה. הוא גם יוצא בהצהרות שלא נכיר את מפלגת הבית היהודי בבחירות הבאות. אני לא אתפלא אם חיבור עם הליכוד יהיה שפן שיישלף מהכובע – ואני חושש מאוד מהדבר הזה".

וזה מה שהוביל אותך להתמודד?

"אני באמת מאמין שיש מקום למפלגה דתית-לאומית שלא מנסה לטשטש ולהסתיר את הערכים שלה. בתוך המפלגה יש כיום הרבה אנשים איכותיים וטובים, חברי כנסת שמחוברים, איכותיים, תורניים ואנשי מעשה. אבל אם תשאל אותם בשקט והם יענו בכנות – הם לא יכולים לעשות כמעט כלום כי הקו של בנט הוא זה שמנחה. לא כך בונים מפלגה שבאמת יכולה לשרת את הציבור שלה ולהביא לידי ביטוי את ערכי הציונות הדתית".

יכול להיות שאתה רץ כדי להיכנס לתודעה? הרי לפחות כרגע, נראה שהסיכויים לא לטובתך.

"מאוד קשה לנצח יו"ר מכהן ושר בממשלה. זה לא פשוט ואני יודע שאנשים חושבים שזה הזוי לנצח אותו. אבל אני מסתובב בשטח כבר חצי שנה, פוגש הרבה מאוד אנשים ושומע מה אומר השטח. מי שבוחר את היו"ר זה המתפקדים. זה לא רק הציבור הדתי-לאומי. אלו אנשים שיש להם שיג ושיח עם המפלגה".

"האכזבה שיש מהנטישה ומההתעלמות מהשטח היא חוצת גוונים בציונות הדתית. המילים שאני שומע הכי הרבה הן 'הוא לא סופר אותנו', ואנשים שלא מוכנים ליישר עם זה קו. גם דתיים רגילים, לא חרד"לים, אומרים שיש כאן בעיה, שקיים נתק לא הגיוני מהערכים ומהדרך הפשוטה של תורה ועבודה שכולנו גדלנו על ברכיה. המיינסטרים של הציבור הדתי-לאומי הוא כזה שהתורה חשובה להם – והם מרגישים שגנבו להם את המפלגה".

ברנסקי מאמין בסיכויים שלו לנצח, אבל מבהיר שגם אם ייכשל הוא מתכוון להתמודד על מקום ברשימת המפלגה לכנסת הבאה. אם יצליח או לא, ימים יגידו. את הרעש שנשמע לעתים מתחת לפני השטח נגד ראשי המפלגה הוא הצליח לעורר בעת האחרונה, ללא ספק.

לתגובות: [email protected]