"עד היום, במשך 40 שנה, אף אחד לא הצליח להצביע על עובדה אחת לא נכונה שאמרתי". עו"ד שפטל
"עד היום, במשך 40 שנה, אף אחד לא הצליח להצביע על עובדה אחת לא נכונה שאמרתי". עו"ד שפטלצילום: שלומי יוסף

שעות הבוקר המאוחרות של יום שישי בצהריים. הרחובות בקיסריה כמעט שוממים, למעט כמה קבוצות של רוכבי אופניים.

בתוך הבית של עו"ד יורם שפטל מאוד שקט ושלו, ושפטל מגיש לשולחן כמה חתיכות גבינה צהובה שאותן הוא אוכל בזמן הריאיון. מוקדם יותר הבוקר פורסמה ב'ידיעות אחרונות' ("הפשקוויל ידיעות", כפי ששפטל מכנה אותו בשיחה) כתבה נרחבת שבה, זמן קצר אחרי שהתפטרו מהייצוג של אלאור אזריה, תוקפים עורכי הדין אילן כץ ואייל בסרגליק את שפטל ואת קו ההגנה שהוא מוביל בערעור. שפטל לא נראה נסער במיוחד, אבל כהרגלו הוא לא נשאר חייב.

"משפחת אזריה מזועזעת לחלוטין מהריאיון הפלצתי הזה שעורכי הדין נתנו", מספר שפטל. "האבא שלח לי בהודעה את הריאיון עם כיתוב של 'מה אתה אומר על החוצפנים האלה?'. לדעתי זו חרפה, פשוט חרפה. הם ממש ברחו מהמערכה דקה לפני שהיא החלה, וכמעט גרמו למצב שאלאור היה הולך לבית הסוהר ביום ראשון לפני שבועיים. הם אפילו לא הצליחו להשיג דחייה של מועד הכניסה לבית הסוהר לצורך הגשת ערעור, מה שגרם לכך שהייתי צריך להגיש את הערעור שמונה ימים בלבד אחרי הכרעת הדין.

"תבין, התיק של אלאור כולל אלפיים עמודי פרוטוקול, מאות עמודים של מוצגים, סיכומי צדדים של מאות עמודים נוספים, ועוד הכרעת דין שמצד עצמה עומדת על מאה עמודים. להרכיב מכל זה את הודעת הערעור שעוסקת בעיקר הטיעונים, זה דבר שלא פשוט לעשות גם ב-15 יום, אבל בשמונה ימים זה באמת כמעט בלתי אפשרי. ואז, ביום שני, כשהם אמורים להכין חלקים מסוימים מהערעור בעצמם, הם מודיעים שהם מסתלקים מהמערכה".

לשפטל חשוב להבהיר שבניגוד לדבריהם של כץ ובסרגליק, ההחלטה על הערעור לא הייתה התעקשות יחידנית שלו. "הם מספרים שאחרי גזר הדין הם בכלל לא רצו להגיש ערעור. והלוא אחרי גזר הדין אנחנו במשותף רק העצמנו את העבודה שלנו, ושום הרהור ושום פקפוק לא נשמע מפיהם בכיוון הזה. כל הטענה שכביכול בניגוד לדעתם אני שכנעתי את המשפחה להגיש ערעור, זו פשוט רמייה שנועדה להצדיק אותם מול הציבור, שרואה אותם כצמד מוגי לב, פחדנים, שברחו מהמערכה דקה לפני שהיא החלה".

אצל שפטל, כפי שיודע כל מי שמכיר אותו, הטונים בשיחה כמעט ולא עולים. מה שהולך ומתחדד הוא המקצב, חיתוך הדיבור, ובעיקר הלשון הבוטה והחריפה. "איזו חוצפה יש להם לומר, כדי להאדיר באופן שקרי את שמם, שאלאור היה צפוי לעשר שנות מאסר. הלוא אחרי שהוא הורשע התובע ביקש בין שלוש לחמש שנים, כשהוא בעצמו מודה שזה צריך להיות ברף היותר נמוך בטווח הזה. אני לא זוכר אמירה כל כך נמוכה ושקרית של עורכי דין כמו זו לאורך עשרות בשנים. זה שיא העליבות שעורכי דין יכולים להגיע אליה".

ועדיין, בציבור הייתה הפתעה מאוד גדולה מכך שאחרי הכרעת הדין הכל כך מחמירה של השופטת הלר, גזר הדין היה קל יחסית.

"ההפתעה נבעה מכך שהתקשורת, ברובה המכריע, שטפה את המוח של הציבור במשך הימים שבין מתן הכרעת הדין לבין גזר הדין, וגרמה לו לחשוב שצפוי מאסר ארוך ולא קצר. בפועל, הואיל ובתי המשפט ובתי הדין הם הגופים הממסדיים שמושפעים מהתקשורת יותר מכל ממסד אחר, הסלידה של הציבור מהקטילה המוחלטת של השופטת הלר כלפי אלאור ומהכרעת הדין, חלחלה יפה מאוד לבית הדין, ולכן גזר הדין היה הרבה יותר מרוכך".

העובדה שבית הדין גזר רק שנה וחצי היא לא הישג מרשים של כץ ובסרגליק?

"אחרי ההרשעה, הפרקליטות הצבאית פנתה והציעה שתמורת הודאה של אלאור הם יסתפקו בשנה וחצי. העובדה שהפרקליטות הציעה עונש כזה בהסדר אחרי ההרשעה מוכיחה עד כמה שקרית, הזויה ומרושעת האמירה שהוא היה צפוי לעשר שנים.

"אבל יתרה מכך, כשהם מתפארים כבר עכשיו בעונש של שנה וחצי, הם עושים נזק בלתי הפיך לערעור של אלאור, משום שהערעור שלנו הוא בשני מישורים: אנחנו בראש ובראשונה תוקפים את עצם ההרשעה, ואומרים שאלאור לא היה צריך להיות מורשע בשום פנים ואופן. אבל לחלופין, הטענה היא שאפילו בנסיבות שבית הדין מתאר בגזר הדין שלו, העונש היה צריך להיות קצר לפחות בחצי. ברגע שהם אומרים ששנה וחצי זה הישג חסר תקדים, הם ממש תוקעים סכין בגב של אלאור בכל הנוגע לערעור שלו על חומרת העונש".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "אין בדעתנו להתייחס לאמירות מטעות שנמסרו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על משא ומתן בין עורכי דין".

תיק בשכר סמלי

בהתנצחות הזאת שבין עורכי הדין, התחושה הציבורית היא שאלאור ומשפחתו הולכים לאיבוד בין גורמים שונים שמנסים לעשות סיבוב תקשורתי על חשבון החייל ומשפחתו.

איך משפחת אזריה מרגישה בכל העסק? איך אלאור מתמודד עם זה?

"ההתפטרות של עורכי הדין השפיעה עליהם וגם על אלאור בצורה איומה ונוראה. ביום שני, שזה יומיים לפני התאריך שהגשתי את הערעור, הם כמעט התפרקו מהתפנית הזאת של 180 מעלות מצד עורכי הדין, שלא היה לה שום סימן ורמז קודם לכן. בדיעבד אני יודע שכץ ובסרגליק הלכו ביום ראשון בערב להיפגש עם הפצ"ר, כשאחר הצהריים עוד שוחחנו על ההיערכות לערעור, וכמובן שהם לא אמרו לי שהם הולכים להיפגש עם הפצ"ר.

"באותו יום שני בערב ישבתי שלוש שעות בבית משפחת אזריה. נפגשתי שם עם האבא, האמא, האח והאחות, ואלאור היה בשיחת ועידה איתנו בטלפון כדי שישמע הכול ברמקול. לשמחתי הרבה הצלחתי לאושש אותם ולהחזיר להם את הביטחון, כמובן מבלי להבטיח להם דבר. אמרתי להם שאעשה כל שביכולתי, אך בלי שום הבטחה לגבי התוצאה. למרות שכולנו היינו ערים לכך שקיים סיכוי גבוה מאוד שבעקבות הערעור שלנו הפצ"ר יממש את האיום שלו להגיש ערעור גם מצידו, היום הם שוב חזקים ובטוחים בעצמם לחלוטין בעניין הערעור".

ההחלטות שם מתקבלות בפורום המשפחתי, או שיש מישהו חיצוני שמייעץ להם?

"כרגע האבא מצלצל אליי לגבי כל דבר שהוא רוצה לעשות שקשור למשפט. מי שתפקד באופן מופלא בפרשה הזאת זה שרון גל. אין שום בסיס לביקורת על כך שהוא הלך ל'אח הגדול', כי הוא הלך כשאני כבר הייתי בתוך התיק ואני הייתי אמור להוביל אותו. לשרון היה ביטחון מלא שהכול בסדר, ולא עלה על דעתו משהו כמו התרחיש המבחיל שקרה עם עורכי הדין. כמובן שכרגע הוא לא יודע על כך שום דבר".

העבודה שלך נעשית בהתנדבות או בתשלום מלא?

"אני מקבל שכר סמלי. אמרתי בעבר שחייל צה"ל שיועמד לדין על הרג של מחבל, כשבשעת הירי היה ביד של המחבל נשק קר או חם – אני אגן עליו בחינם, אבל זה לא המקרה אצל אזריה. מצד שני, שכר הטרחה שלי כאן הוא כעשירית ממה שאני גובה על תיקים בהיקף הזה".

ביחס לטענות שנשמעות נגדו על התמקדותו בהופעות התקשורתיות, שפטל מבהיר שהוא שוקד ברצינות רבה ביותר על הפן המשפטי של הערעור. "אנחנו מגישים בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור – 17 מקרים של ירי, רובם המוחלט בכלל לא כלפי מחבלים, עם נסיבות שהן לכאורה חמורות הרבה יותר מאלו של אלאור, ובאף אחד מהמקרים האלה לא הייתה בכלל העמדה לדין. יתרה מכך – בחלק לא מבוטל מהמקרים לא נפתחה חקירה בכלל.

"הדוגמה הכי בולטת התרחשה שבועיים לפני המקרה של אלאור, כשאחרי מעשה רצח – אני שונא את המילה 'פיגוע' – של ערבי כלפי תייר ביפו, התנהל מרדף של שוטר ושוטר מתנדב אחר המחבל. בסופו של דבר הם ירו במחבל סמוך לגן צ'רלס קלור, והוא נותר חי, שרוע על הדשא, כששניהם עומדים בסמוך אליו עם נשק שלוף לכיוונו, מחכים לתגבורת. לאט לאט התחיל להתאסף קהל מסביב, שקרא לשוטרים 'תירו בו!', עד שלבסוף השוטר ירה בו והרג אותו, ולדעתי עשה טוב. הנקודה המעניינת היא שאותו שוטר קיבל צל"ש, ובצדק. הטענה שלנו היא שלא ייתכן ממסד משפטי שבו תוך שבועיים יכולים להיות שני הפכים כאלה".

שפטל: "ערעור לא ענייני אלא מעשה נקם"

מה לדעתך הוביל להבדל ביחס של המערכת כלפי שני המקרים?

"אני אמרתי שגורלו של אלאור נחרץ לא ביום של הכרעת הדין וגזר הדין, אלא ביום שבוגי יעלון התבהם ואמר שאלאור פעל כרוצח שסרח. רב-הבהמות הכי גדול בפרשה הזאת עד עכשיו, זה מי שברוך השם הוא שר הביטחון לשעבר, ושאני בטוח שאחת הסיבות לכך שהוא שר הביטחון לשעבר זו ההתבהמות הנמשכת והבלתי פוסקת שלו בפרשה הזו. הוא אמנם אומר שהוא מתמודד על הנהגת המדינה, אבל הסיכוי שלו לעבור את אחוז החסימה נמוך מזה של אלי ישי.

מלשכת יעלון נמסר בתגובה: ״הסגנון, הלקסיקון וגיבוב השטויות מעידים על אומרם ואינם ראויים להתייחסות. יעלון לא האשים מעולם את החיל ברצח! גם לא הרמטכ״ל. אין אלא להצטער שאלאור ומשפחתו שמים באיש הזה את מבטחם״.

שפטל תוקף גם את השופטים : "בערעור שלי אני תוקף קשות את זה ששלושת השופטים קודמו כולם במהלך המשפט, בדיוק כמו שלושת העדים המרכזיים מהקצונה, שקודמו אף הם. הטענות האלה זכו לכיסוי תקשורתי לא רע, ואנחנו מיד רואים את התוצאה – ההרכב החדש שמוּנה לערעור מורכב מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, אבל ארבעת השופטים האחרים שלצידו הם שופטים חיצוניים שהם לא חלק מהמערכת".

"הופעותיי בתקשורת – שירות לאומי"

ביטוי כמו "רב-הבהמות", ומונחים בוטים אחרים שבהם שפטל משתמש באופן חופשי, ושרבים מהם לא שרדו את הדרך אל הדפוס, לא מפתיעים אף אחד שאי פעם שמע את האיש. מצד שני, קשה להתעלם מכך שלא מדובר באיש תקשורת שבנה את הקריירה שלו על פה גדול, אלא גם בעו"ד פלילי די מבוקש, שהשיג לא מעט זיכויים.

אתה כבר רואה את עצמך חצי איש תקשורת וחצי עו"ד?

"לא. אם כבר, הייתי אומר 90 אחוז עו"ד ועשרה אחוזים בתקשורת, מה גם שלמרות שאני מגיש תכנית קבועה ברדיו 103 FM, 'החיים על פי שפטל', וחבר צוות קבוע בתכנית 'הפטריוטים' של ערוץ 20, אני לא לוקח על זה שקל. אני רואה את כל ההופעות התקשורתיות שלי כשירות לאומי, ועל דבר כזה לא לוקחים כסף".

מצד שני, ההופעות התקשורתיות האלה מביאות לך פרסום שבוודאי מועיל לך.

"בגדול, השילוב של שני הדברים הללו בהחלט מועיל לשניהם. זה לא משהו דרמטי, אבל מספר הפניות של אנשים אליי בוודאי התגבר עוד יותר עקב תכנית הרדיו, בעיקר".

גם השופטים מושפעים מזה?

"יש מספר קטן של שופטים שכשאני מופיע אצלם הם מדברים איתי על זה. למשל, ממש לא מזמן שאלו אותי על איזה נושאים אני הולך לדבר בתכנית הבאה. מנגד, יש שופטים שמשביעים אותי שלא אספר לאף אחד שהם מאזינים לתכנית שלי. הדבר הזה מלמד משהו על הממסד המשפטי – המקום שבו מטיפים לסובלנות ופתיחות, ומרוב הפתיחות הזו, מי שמאזין לתוכנית של אדם כמוני מפחד שהחברים שלו ידעו מזה".

אני מנסה להבין את הפער הזה שבין העבודה המקצועית והעניינית שלך כעו"ד לבין השפה שלך, בוודאי בתקשורת, שיהיו מי שיאמרו שהיא קצת רחובית.

"היא לגמרי לא רחובית", מזדרז שפטל למחות. "אני חושב שכל מה שאמרתי עד עכשיו הוא בעברית תקינה ויפה, ואפילו – ואני לא רוצה להחמיא לעצמי – גבוהה למדי. נכון, היא גם בוטה, אבל אפשר להיות מאוד בוטה ולא לגלוש חלילה לשפת רחוב ולקללות, וזה בדיוק מה שאני עושה".

הסגנון הבוטה הוא מבחינתך אמצעי לנחול הישגים בצד המשפטי? אחת הטענות שנשמעו כשהצטרפת לצוות של אלאור הייתה שזה צעד שהוא יותר יחצ"ני מאשר משפטי.

"טענה על ידי מי? על ידי האספסוף של המחבלים התקשורתיים?", תוקף שפטל. "אני מאוד גאה בכך שבמסגרת תכנית הרדיו שלי חידשתי מונחים בשיח הציבורי, ואחד מהם זה להגדיר את כנופיות העיתונאים השמאלניות הקיצוניות שמשרתות את האויב הערבי. אגב, זה קרה גם בפרשה הזאת, כשהלכו עם המצלמות לבית של המחבל כדי להביא משם בשידור חי את תגובתם לגזר הדין".

ובכל זאת, מה לגבי עצם הטענה?

"אני לא הולך להתחיל למנות את ההצלחות שלי, אבל ידוע בציבור שהיו לי אי אלו הצלחות בלא מעט משפטים, ואני כל ימיי מדבר באותו סגנון. הסגנון הכי בוטה שדיברתי בו אי פעם, כולל באולם בית המשפט, היה בפרשת דמיאניוק. במשפט הזה, שאני אהיה גאה בו כל ימיי, הנחלתי לממסד המשפטי, שאני ממש לא אוהב, את התבוסה הכי גדולה, הכי כואבת והכי משפילה שהוא נחל, וכנראה ינחל אי פעם בתולדותיו. זה קרה חרף, ואולי בגלל, הלשון הבוטה שלי, שהיא באותה מידה גבוהה, ובעיקר נכונה. אפשר לא להסכים איתי, אבל עובדתית עד היום, במשך 40 שנה, אף אחד לא הצליח להצביע על עובדה אחת לא נכונה שאמרתי".

היה משפט דיבה אחד שכן הפסדת בו.

"היו לי שני משפטי דיבה מרכזיים. פעם אחת אני תבעתי את נתן זהבי על כך שהוא קרא לי פעם בשידור 'אדולף' – וזכיתי. אחר כך באמת תבעו אותי פעם אחת בעקבות סדרה של התבטאויות בוטות, אך בשום פנים ואופן לא קללות. התביעה הזאת של אותו איש מרצ נדחתה בבית משפט השלום, אבל התהפכה לזכותו בבית המשפט המחוזי. אז אני מקבל את התיקון – בכמעט חמישים שנה שאני מתבטא בציבור, הוגשה נגדי תביעה אחת שזכו בה. אני חושב שזה מאזן לא רע".

משפט דמיאניוק ששפטל מזכיר היה נקודת הפריצה שלו אל התודעה הציבורית, אם כי לא ממש לטובה. שפטל שימש אז, מסוף שנות ה-80 ועד ראשית שנות ה-90, כסנגורו של ג'ון דמיאניוק, שהועמד לדין באשמה שהוא פושע מלחמה בשם "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה. דמיאניוק הורשע בבית המשפט המחוזי, אך זוכה מחמת הספק בידי בית המשפט העליון, דבר שהפך את שפטל לאחד האנשים הפחות האהודים בישראל.

"באותה תקופה הייתי האדם הכי שנוא במדינה, אפילו יותר מאשר דמיאניוק, שכולם ראו אותו כאיוואן האיום. זו התקופה היחידה בימי חיי שבמשך שלוש שנים הייתי הולך בשבת לבית הכנסת רק בחו"ל. למרות זאת אין לי שום טרוניה על הציבור, אלא רק על ההשתוללות של התקשורת שהובילה לשנאה הזאת".

שפטל בטוח עד היום שכף רגלו של דמיאניוק כלל לא דרכה במחנה טרבלינקה. "דמיאניוק יצא זכאי מחמת הספק, אך למעשה הוא היה צריך לצאת ללא אשמה, כי לא היה נגדו כלום. במשפט עצמו חמישה ניצולי שואה בלבד זיהו אותו כאיוואן האיום, בעוד 63 ניצולים אחרים לא זו בלבד שלא זיהו אותו כאיוואן האיום, אלא בכלל לא זיהו אותו כמישהו שמוכר להם מטרבלינקה. במקביל, במסגרת אותם מסדרי זיהוי, היו המון ניצולי שואה שזיהו אנשים אחרים כאיוואן האיום, כך שגם הזיהוי שכן היה הוא בעייתי".

עכשיו, כשאתה מייצג את אלאור, אתה מרגיש שהציבור שכח לך את פרשת דמיאניוק?

"אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני עוסק בתיק שבו גלי האהדה זורמים אליי מכל שכבות הציבור. זה משהו שקשה לתאר: כשאני נוסע באוטו אני מקבל צפירות עידוד מנהגים אחרים, אני לא יכול לעבור ברחוב בלי שאנשים יעשו איתי צילום-עצמי, מברכים אותי בכל הברכות שקיימות בעולם. פשוט לא ייאמן".

בתיק משפטי אחר שימשת כפרקליט של אחד הנאשמים בפרשת הרצח בדומא, אבל לבסוף עזבת. מדוע?

"אני לא יכול לייצג נאשם אם אני לא יכול לשבת ולדבר איתו באופן חופשי, והמערכת לא אפשרה את זה, כי הוא כביכול מואשם בטרור. אבוי לנו אם מערכת המשפט שלנו גוזרת גזירה שווה בין החמאס ובין נוער הגבעות, ובגלל שאנחנו מונעים ממרצחי החמאס אפשרות לשוחח פנים אל פנים עם עו"ד, צריך למנוע את זה ממישהו מנוער הגבעות שנאשם באופן פיקטיבי בארגון טרור. אני לא מוכן לשחק במשחק הזה, וכשהתברר שהמערכת מתעקשת, אמרתי להם שאני לא מוכן בשום אופן לשמש עלה תאנה סניגוריאלי".

דור שישי לרבי נחמן

מבט אחד בקירות ביתו של שפטל מבהיר לכל מי שנכנס שבעל הבית הוא אישיות צבעונית ומיוחדת מאוד, אם למישהו היה בכלל ספק. הפורשה והב-מ-וו עם הגג הנפתח שחונות מחוץ לבית צמוד הקרקע בקיסריה, משלימות את התמונה ומעידות שפרנסה, ברוך השם, לא חסרה.

בתוך הבית הקירות מלאים בציורי אמנות שונים ומגוונים. דיוקנו של הרב אברהם יצחק קוק נמצא מעל הדלת, אזור פינת הישיבה מוקף בציורים יהודיים, וסמוך לפינת האוכל תלויה יצירה ענקית ובה דמותו של לא אחר מאשר לנין, משחק שחמט בקרמלין. ספריות קטנות עם מגוון ספרים אקלקטי ממלאות את חלקי הקיר הפנויים. גם את הרצפה אי אפשר ממש לראות בין עשרות השטיחים שמונחים עליה בקומות השונות, והריהוט העתיק שעליהם. בין לבין מונחים פסלונים בכמה סגנונות, וכמובן אוסף דגמי אוניות מפרש, שעליו גאוותו.

"אני אוהב מאוד אוניות מפרש של המאה ה-17 וה-18. יש לי פה את ה'אנדוור' – שזאת האוניה שג'יימס קוק גילה איתה את אוסטרליה, פה בצד נמצאת ה'דה וייזן' – ספינת הדגל של הצי ההולנדי, והקטנה יותר זו ה'באונטי', שעליה היה גם הסרט 'המרד על הבאונטי'. כל האוניות האלה הן בדיוק אחד לאחד מהדגמים המקוריים שמהם נבנו האוניות האלה".

התמונה של הרב קוק והדמויות היהודיות זה משהו שחשוב לך שיהיה בבית?

"על פי המסורת המשפחתית, אני צאצא ישיר של רבי נחמן, ומכאן גם של הבעל שם טוב. בשנת תק"ץ 1880, יהודי בשם גרשון גרינוולד התחתן עם אחת הנכדות של רבי נחמן, ואמא שלי היא דור חמישי ישיר ממנו, ומכאן שאני הדור השישי. לכן זה משהו שמדבר אליי באופן טבעי לגמרי. אני חושב שכשאתה נכנס לבית, אתה מיד צריך לדעת שזה בית של יהודי. אבל כמובן שהבחירה הספציפית של התמונות נעשתה כי הן יפות מבחינה אסתטית, בעיניי לפחות".

אמרת קודם שאתה הולך מדי שבת לבית הכנסת, למרות שכמדומני אינך אדם דתי.

"המון אנשים רואים פרדוקס בלתי ניתן להסבר בעובדה שאני אתאיסט גמור מצד אחד, ומצד שני הנחתי הבוקר תפילין ואמרתי קריאת שמע. אני אישית לא מרגיש שום סתירה, כי לדעתי מי שמתייחס ברצינות ליהדות שלו אינו יכול להתעלם מכך שאורח חיים מסוים התקדש ביהדות במשך מינימום 2,500 שנה, מאז ראשית בית שני. זה מה שמאפיין ומבדיל את היהודים מכל העמים האחרים. לכן, חרף היותי אתאיסט, אני בהחלט לא רואה את עצמי כמי שרשאי להתעלם מאורח החיים הזה ולא לקחת בו חלק. לכן אני הולך לבית הכנסת, לומד תורה, אוכל כשר, ומאז המקרה של 'היפר כשר' בפריז, כף רגלי לא דורכת באירופה בלי שיש לי כיפה על הראש".

==============================================================

תגובת עורכי הדין אייל בסרגליק ואילן כץ:

1. אנו הצלחנו להשיג עיכוב ביצוע ל-12 ימים, ולו היינו ממשיכים לנהל את התיק, גם היינו משיגים עיכוב ביצוע, אשר עו"ד שפטל בעצמו אמר שאינו הישג שלו. לא היה כל קושי להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום חמישי, ולקבל עיכוב ביצוע עד לקיום הדיון בערעור, ובכך אולי לא לאפשר לתביעה את השהות הרבה בלשקול את האפשרות לערער ואף לעודדה לכך, כפי שהתבטא עו"ד שפטל.

2 ההודעה לעו"ד שפטל שאיננו ממשיכים בערעור נמסרה עוד קודם, ולא רק לו, אלא גם למשפחה. בהמשך גם נשלח אליו מייל. נתבקשנו להכין את מרבית הערעור, וכך גם עשינו, והוסבר לו כל פרט ופרט.

3. אמרנו בצורה מפורשת שיש בסיס מוצק לערעור, וגם הכנו ערעור. אמרנו גם שלדעתנו אלאור חף מפשע. אולם אמרנו שמטעמים פרקטיים, של טובתו של אלאור בלבד, נכון יהיה בשלב זה, לאור הענישה, ללכת בנתיבים אחרים אפקטייבים יותר, כדי להביא את אלאור, שיקר לנו מאוד, הכי מהר הביתה, כולל סוגיית הרישום הפלילי.

לאחר שהודענו לעו"ד שפטל על כך שאין בכוונתנו להמשיך, עו"ד שפטל אמר כי בכוונתו לשכנע את המשפחה להגיש ערעור. תמהנו כיצד הוא יכול לשכנע את המשפחה להגיש ערעור, שעה שבאותה עת, ושבוע לאחר הגשת הערעור, לא משך את חומרי החקירה. תמיהה זו עודנה עומדת בעינה ומעוררת חשש כבד שטובת החייל אינה לנגד עיניו.

4. אין כל שחר לטענות שהפרקליטות הציעה שנה וחצי בתמורה להודאה. בפגישה שקיימנו, בהסכמת המשפחה ובידיעתה המוחלטת, הוצע לאחר גזר הדין כי בתמורה לכך שלא יוגש ערעור, לא יוגש ערעור נגדי של התביעה.

5. אנו סבורים שדברי הדיבה על כך שדברינו פוגעים באלאור ומהווים "תקיעת סכין בגב" חורגים מכל כלל אתי אפשרי ומהווים לשון הרע. מי שבחר להפוך ויכוח מקצועי בין עורכי דין להשתלחות חסרת רסן כלפי עוה"ד שייצגו את החייל נאמנה משך שנה, לאורך אלפי שעות, ולא בחרו להתייצב בבית הדין כדי להתראיין, הוא עו"ד שפטל. אנו לא נוריד את עצמנו להגיב על האמירות חסרות השחר האלו, כאשר אין כל ספק כי אנו נמשיך לשמור ולשרת את אלאור הלקוח, בניגוד לעו"ד שפטל, אשר אין כל ספק כי אמירותיו, כולל התבטאויותיו כלפינו, וההשתלחות חסרת הרסן בסניגורים הקודמים ובתביעה הצבאית ובגורמים אחרים, לעניות דעתנו, גורמת נזק בלתי הפיך לאלאור ולערעור.

[email protected]