הרב ד"ר חיים שיין
הרב ד"ר חיים שייןצילום: עצמי

במדינת ישראל מתקיים חופש אמנות ויצירה רחב ביותר.

בשם חופש האמנות סטודנטים מציגים בתערוכה פוסטר שבו חבל תלייה מונח סביב ראש הממשלה, משוררים נותנים דרור לביטויים חריפים ברוח השטירמר, ומחזאים מציגים את חיילי צה"ל כקלגסים.

הסובלנות כלפי היצירה מצויה בליבת הדמוקרטיה הישראלית, גם אם יש ספק בהיותה אמנותית.

שנים רבות, עוד מימי ראשית המדינה, מפא"י ההיסטורית שלטה ללא מצרים בתרבות, בתקשורת ובאקדמיה. במסגרת שליטה זו חילקו "החברים" ביניהם את פרסי התרבות והיצירה ואת הקידום המקצועי באקדמיה, ופירכסו אלה את אלה בתקשורת. הימין, המזרחים והדתיים הודרו מהממסד התרבותי לצערי, הימין קיבל בהכנעה את ההדרה ושוכנע על ידי מתווכי התרבות והידע כי אין להם זכות כניסה למתחם שבין הבימה, היכל התרבות והקאמרי. מתחם שהיה שמור ליפי נפש, לליברלים מתקדמים וליוצרים ממגוון דעות אחיד.

יאיר גרבוז הוא צייר וסופר חשוב. יצירותיו בהשפעת הפופ־ארט האמריקני והקולאז'ים שיש בהם ביקורת חברתית נוקבת ראויים להערכה. במהלך חייו האמנותיים קיבל פרסים מחבריו האמנים שהתחברו אל תפיסותיו התרבותיות והחברתיות. כראש מדרשה להכשרת מורים לאמנות וכיו"ר ועדת רפרטואר בתחום האמנות הפלסטית בסל התרבות הארצי, הוא הצליח להשפיע רבות על חינוך דור העתיד של אמני ישראל ועל יצירות התרבות שייחשפו במדינה.

כשמדובר בהענקת פרס ישראל ליאיר גרבוז, חובה להגיד "עד כאן". יש גבול גם למה שהממסד התרבותי יכול לעשות כאוות נפשו. פרס ישראל אינו פרס סקטוריאלי, פוליטי או מגזרי. הפרס ניתן בשמם של כל האזרחים, לאלה שתרמו תרומה משמעותית לקידום המחקר, המדע, החברה, הרוח והתרבות. זוכה הפרס נקבע על ידי ועדה, אולם הוא מוענק על ידי החברה הישראלית כולה. לא עולה על הדעת שאדם בדעותיו של גרבוז, כפי שנתן להן ביטוי במערכת הבחירות בשנת 2015, יקבל הכרה והערכה בשם אזרחים שלעג להם וביזה אותם בפומבי, לצרכים פוליטיים קטנוניים.

בתולדות התרבות האנושית נוצרו יצירות מופת קלאסיות על ידי אמנים, סופרים ומשוררים שדעותיהם והתנהלותם כבני אדם היו עלובות. נכון שיש ויכוח באשר להפרדה בין היוצר ליצירתו, סוגיה שלעולם לא תוכרע. אולם כאשר מדובר בפרס שמעניקה המדינה בשם אזרחיה, חובה להקפיד על כבוד הכלל.

גרבוז בעצרת בחירות רבת משתתפים דיבר בבוז על "מנשקי המזוזות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים". כל בר דעת הבין למי הוא מתכוון, כפי שכולם ידעו היטב מיהם הצ'חצ'חים בנאומו המפורסם של היוצר והשחקן דודו טופז. אני שייך למנשקי המזוזות, שגרבוז לעג להם, ואין אני מוכן ומסכים, בטוחני כמו רבים אחרים, שבשמי ובתשלום המסים שלי יעניקו פרס למי שמבזה ומגנה את אמונתי, השקפתי ואורחות חיי.

לא שר החינוך הוא שמנע את מתן הפרס, ואין להאשים אותו בפגיעה בחופש האמנות והיצירה, גם לא להעניק לו קרדיט שלא שייך לו. שלילת הפרס נעשתה על פי תקנון הפרס, בהיעדר הסכמה פה אחד. איני יודע מי מחברי הוועדה התנגד, אולם ללא ספק מגיע גם לו פרס על הצלת כבודם של רבים מאזרחי ישראל.

באדיבות "ישראל היום"