חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' קרא לרבנים שימליצו בפני תלמידיהם לדחות את הגיוס לצבא עד שתשונה פקודת השרות המשותף.
הצעתו נועדה ליצור לחץ על ראשי הצבא שכעת אינם מתחשבים בבקשות הרבות לשינוי הפקודה.
לכאורה אמירה זו אינה מתיישבת עם מורשתה של הציונות הדתית אשר חרטה על דגלה להשתלב במערכות המדינה ולהשפיע מבפנים, בייחוד שמדובר על צבא שהוא גוף הכרחי ואי אפשר בלעדיו.
להבנתי, זו הצעה נכונה ובריאה, יש בה הרבה עומק וקריאת כיוון. עלינו לחזור על הראשונות ולהיזכר מהיכן יצאנו.
המקור הוא מימוש חזון הנביאים והחזרת השכינה לציון. זו התורה שאיתה הולכים תלמידנו לצבא ומכוחה הם מוסרים את נפשם. הפועל היוצא מכך הוא שלשותפות המבורכת עם מדינת ישראל ומוסדותיה ישנה מטרת על ובהכרח ישנם גם קוים אדומים.
לא חתמנו על צ'ק פתוח האומר באש ובמים אנו בפנים, ובהחלט יש אפשרות לחשב מסלול מחדש בבחינת 'ביטולה זה הוא קיומה'. יכול להיות מצב שבו ישנו צורך להימנע מגיוס לצבא הכופה על חייליו חילון ופריצות. זמנית, תדחה המצווה לשרת בצבא מפני לימוד התורה ותעשה על ידי אחרים (מלבד מלחמה).
ובאשר לדאגה למילוי השורות זו אינה מוטלת עלינו אלא על ראשי הצבא ובעזרת ה' ימצאו לכך פתרונות כולל צבא שכירים. כמובן שזה לא הפתרון הראשון ויש למצות את דרך ההדברות וההבנה ההדדית.
אולם אם מנהיגי הציבור יודיעו שדרך זו לא צלחה, בבחינת דיבורים לחוד ומעשים לחוד, והרכבת דוהרת למקום לא טוב, אזי בהחלט ניתן ליצור לחץ על ידי התפרדות זמנית מהצבא לצורך שיקומו.
בגמרא במסכת סנהדרין (קב) מובאת בקורת על אחיה השלוני שהיה מגדולי הדור והרב של דוד המלך. הוא נעתר לבקשת ירבעם לחתום על כך שהוא מקבל על עצמו את מלכותו.
לאחר מכן, המלך השתמש בכך והראה לציבור הרחב שיש לו הכשר מאחיה להקים עגלי זהב והסיט את העם מעליה לרגל לירושלים. מבואר שם במפרשים, שהטעות של אחיה הייתה בכך שהוא לא סייג את נאמנותו למלך. הוא לא נזהר מלתת צ'ק פתוח לירבעם אשר השתמש בכך להחטיא את העם.
לפיכך עם כל אהבתנו לצבא ולמדינה עלינו להיזהר מחזרה על טעותו של אחיה השלוני ולדייק בכתיבת שטר הנאמנות למדינת ישראל.