נתניהו
נתניהוצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1. באחת הסצנות המפורסמות ביותר בקולנוע העולמי, הלקוחה מהסרט "הטוב, הרע והמכוער", מלגלג טוקו על האקדוחן שמגיע אליו באקדח שלוף, אך מדבר ומדבר במקום לירות.

"When you have to shoot...Shoot! Don't talk" (ובתרגום חופשי: כשאתה צריך לירות...תירה! אל תדבר"), אומר טוקו בלגלוג לאחר שירה באקדוחן שעמד מולו.

במידה רבה מאוד מזכיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתנהלותו במשבר הנוכחי את אותו אקדוחן. עומד באקדח שלוף, מדבר ומדבר, אך מסרב לירות, באופן שמעלה את החשד בלב כל יריביו שהאקדח שאתו הוא מאיים ריק מכדורים.

2. נתניהו, צריך להזכיר, יודע היטב לנהל משברים, וכשבאקדח שהוא מחזיק יש כדורים הוא לא מהסס לשלוף ולירות.

משבר דומה, אותו הצית נתניהו בראשית חודש דצמבר 2014, הסתיים בתוך יומיים-שלושה בפירוק הממשלה והקדמת הבחירות לכנסת.

אז, נזכיר, העמיד ראש הממשלה נתניהו אולטימטום בפני שר האוצר דאז יאיר לפיד ובו דרש מלפיד לוותר על תוכנית מע''מ 0 לדירות לזוגות צעירים. לאחר שלפיד סירב להיענות לאולטימטום פיטר נתניהו את לפיד ולבני ובכך למעשה פירק את הממשלה במו ידיו.

במשבר הנוכחי לעומת זאת כל התנהלותו של נתניהו משדרת "אני לא באמת מתכוון לאיום שאני משמיע". ההתנהלות שלו הססנית, נמרחת, ובעיקר מייגעת את הציבור שלא מבין איך בשנת 2017 שבה כל דבר נמדד בשניות משבר פוליטי נמרח כבר יותר משבוע וחצי. ההתנהלות של נתניהו מגומגמת במידה רבה כל כך, שחברים בכירים בליכוד, אחת המפלגות הממושמעות בימים כתיקונם, יוצאים נגד נתניהו בפומבי.

3. כלל ידוע בניהול משברים קובע שהדבר הכי בעייתי בניהול משבר הוא השמעת איום שאינך עומד מאחוריו. צורת ניהול המשבר הנוכחית מלמדת ככל הנראה שראש הממשלה, שמכיר היטב את הכלל הזה, מתקשה לעמוד מאחוריו בזמן אמת.

תפקודו של נתניהו במשבר התאגיד מעלה הרהור נוסף ולא חדש בנוגע לשאלה האם ראש הממשלה נתניהו הוא עדיין, גם היום, המנהיג הטוב ביותר עבור מדינת ישראל.

יש יותר מדי סיבות לחשוב שנתניהו, אחד המוכשרים והטובים בראשי הממשלות שהיו כאן, מתחיל קצת לאבד את זה. משבר התאגיד איננו הסיבה היחידה לחשוב שכך הוא המצב. מאחר שבמבנה הנוכחי של המערכת הפוליטית ראש ממשלה ימני יבוא רק מהליכוד, השאלה מי הוא האיש הנכון ביותר להנהיג כרגע את מדינת ישראל מונחת לפתחם של אנשי הליכוד.

4. לפני סיום, הערה על כחלון, תקשורת, תאגיד וחופש העיתונות. אצל כמה עיתונאים היתה פנטזיה מטעם עצמם שכחלון יהפוך בן לילה למלאך השומר של מה שבעיניהם הוא "חופש העיתונות".

אותם עיתונאים פנו לכחלון באופן פומבי וטענו כי אם יעמוד על שלו ויסרב הן לסגירת התאגיד והן לחקיקת חוק הפיקוח גם יעשה את המעשה הנכון וגם יחזיר לעצמו את המנדטים שאבדו לו.

כחלון חכם יותר מהם והוא יודע שני דברים: הראשון הוא שהציבור אמנם מאס ברשות השידור, אבל ממש לא מעניין אותו איך ממנים את המועצה שמפקחת על התאגיד. כחלון גם יודע שמה שבאמת מעניין את הבוחרים שלו ומה שיקבע את גורלו בבחירות הבאות הם מחירי הדיור ולא גורל התאגיד, ולכן הוא ממש לא ממהר להכריז בעניין הכרזות מפוצצות.

מעבר לזה צריך להעיר משהו על תפיסת "חופש העיתונות" של אותם עיתונאים. חופש העיתונות נמדד במידת הפיקוח שיש למדינה על התנהלותם של כלי תקשורת בבעלות פרטית, לא במידת הפיקוח על כלי תקשורת שבבעלות הציבור.

המצב שבו כל גוף שהוא מקבל תקציבי עתק מהציבור אך לא נתון לפיקוח על ידי מי שהציבור בחר בו על מנת לנהל את כספו, נבחרי הציבור, הוא לא חופש אלא הפקרות. לכן טוב עשה כחלון שהבהיר שמבחינתו ניתן לחוקק את "חוק הפיקוח", וטוב יעשה ראש הממשלה אם ישים את כל כובד משקלו על חקיקת "חוק הפיקוח" ולא על שאלת פירוק התאגיד.