בתחילת מאי 2014 הצביעה ממשלת ישראל על הקמת התאגיד הציבורי. אם מישהו האמין לטענת נתניהו לפיה "התאגיד חמק לי מתחת לרדאר בצוק איתן", הוא מוזמן פשוט לבדוק את התאריכים. שלושת הנערים נחטפו ונרצחו רק באמצע יוני. העימות מול עזה התחיל רק ביולי.
באותה ישיבת ממשלה נתניהו ממש לא נשאר מתחת לרדאר. מרגע שנדלקו מצלמות הטלוויזיה הוא לקח את ההובלה. "חיכינו לרפורמה החשובה הזו זמן רב," אמר לכתבים בהתלהבות, תוך שהוא מפרט את מעלותיה ומבהיר לכולם שהוא אחד מיוזמיה. האמת, זה נכון. נתניהו היה בסוד הרפורמה מהרגע הראשון.
שנתיים וחצי מאוחר יותר, יש תאגיד. זה אולי הפרט שנשמט מעיני הציבור. נתניהו לא מנע בשבועיים האחרונים את הקמת התאגיד, הוא סוגר תאגיד שכבר קם. זה עלה 700 מיליון שקל, אבל יש תאגיד. יש אולפנים, יש מאות עובדים, יש מחלקות, יש תוכניות בהפקה, יש מחלקת חדשות מצויינת עם כמה מטובי העתונאים.
ביקרתי בו לא מזמן כדי לבחון את פעילותו. כל הדחיות היו מיותרות לגמרי. הוא יכול לעלות לשידור מחר, והוא יהפוך מיד לאחד מגופי התקשורת המשובחים בישראל.
החלק הכי משונה בהתנהלות של "הממשלה הכי ימנית בתולדות המדינה", הוא שהדבר האחרון שאפשר לומר על מחלקת החדשות של התאגיד הוא שהיא שמאלנית. למעשה הימין החמיץ הזדמנות היסטורית: שידור ציבורי עם קולות כמו קלמן ליבסקנד, אולי התחקירן הימני הבולט בישראל, אמילי עמרוסי, דוברת מועצת יש"ע לשעבר, ד"ר יועז הנדל, שגדל באלקנה, רועי שרון, בוגר הישיבה בקרני שומרון, ועוד רבים אחרים.
בנוסף לכך היתה בתאגיד גם נוכחות מרשימה של חרדים כמו יעקב אייכלר, אחיו של ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה, נתי טוקר, מלך זילברשלג והתחקירן יאיר גוטפריד, בוגר ישיבת פוניבז'. אלה האנשים שאותה כינה דוד ביטן "צפונבונים". השמאל הקיצוני אולי היטיב להסתיר את אנחת הרווחה שלו כשנסגר התאגיד, אבל אין ספק שהוקל לו.
כל האנשים האלה, ועוד רבים רבים אחרים, יפוטרו עכשיו. מדינת ישראל קראה להם, אמרה להם שמקימים משהו חדש, שיש הזדמנות לעשות עתונות איכותית, שהם יוכלו להשפיע, לשנות, להוביל. והם האמינו. ככה לימדו אותם, שאם המדינה מבטיחה משהו, אז צריך להאמין.
אז הם התפטרו ממקומות העבודה שלהם, סגרו תוכניות פנסיה, הפסידו קידומים, רבו עם הבוסים הקודמים שלהם שאמרו להם "אם אתה הולך עכשיו אין לך לאן לחזור", והלכו בכל זאת. ועכשיו באמת אין להם לאן לחזור, כי לקחו במקומם בוגר של החוג לתקשורת מהבינתחומי שמוכן להרוויח ששת אלפים שקל ברוטו כדי לקבל הזדמנות. וכל זה קורה כי ממשלת ישראל לא עוסקת יותר בישראל.
היא איבדה עניין במדינה. במקום זה היא עוסקת רק במשחקים פוליטיים, רק ב"מי כופף את מי", רק בשאלה מי יתפוס את הכותרת הבאה. הפוליטיקאים היושבים בה עסוקים למעשה רק בדבר אחד: בעצמם. מרגע שהיה חשש שאולי יום אחד, מתישהו, עוד שנתיים או שלוש, מישהו יגיד במהדורת החדשות של התאגיד משהו לא נחמד עליהם, בעצם הסיפור נגמר.
לפני הרבה מאוד שנים איימה ממשלת מפא"י לסגור את עתונה של תנועת החירות. מנחם בגין ז"ל כתב אז מכתב חריף לשר הפנים שפירא:
"מאמרינו נקבע אנחנו, ורק אנחנו", כתב בגין, "לא יכתיבם לנו איש; לא אדון בן-גוריון ולא שר הפנים ולא שר המשפטים ולא שר המשטרה. אנשים חפשיים אנחנו; מי שבא לאיים עלינו, משיג את ההיפך ממבוקשו.
"הממשלה אשר אדון בן-גוריון הוא ראשה ואתה חברה, תהא חייבת ללמוד – ללמוד אחת ולתמיד – כי אין היא 'שופט' בישראל ואין הוא 'בעליה' של מדינתנו. בסמכותו של אזרח חפשי הריני, איפוא, להזהיר את הממשלה מפני מעשי שרירות רודניים, הפוגעים בזכויות היסוד ובחופש הביטוי, אם תעשו צעד נוסף בדרך לגלוי אופיו האמיתי הטוטליטארי של המשטר; אם תנסו, עלי ידי הפסקת הופעת עתוננו, לסתום לנו את הפה – הריני להבטיחך, אדוני שר הפנים, כי מצוא נמצא דרכים חוקיות נאותות, כדי להביא את דבר האמת לידיעת הציבור ואת דבר אמונתנו אל לב העם.
כי לימיננו הצדק, ומאחורינו – נסיון.
בכבוד רב,
מנחם בגין, יו"ר מרכז תנועת החרות."