מה קורה לצרפת?
מה קורה לצרפת?צילום: סרג' אטאל. פלאש 90

הבחירות בצרפת מתקרבות ונדמה, לפחות מהזווית הישראלית, ששני עניינים נמצאים שם במרכז סדר היום – היחס למהגרים המוסלמים ולמיעוט המוסלמי והיחס לאנטישמיות.

בראיון ליומן ערוץ 7 אומר ד"ר דב מימון, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי והאחראי על דסק אירופה במכון, מומחה ליחסי יהודים ומוסלמים בצרפת, לסוגיה.

בראשית הדברים מציין ד"ר מימון כי הפניה לקטבים בימין ובשמאל הצרפתי נובעת ממשבר כלכלי בו מצויה צרפת, משבר שמניעיו מתפרשים לכיוונים שונים וממילא מובילים למסקנות הפוכות. "המצב בצרפת הוא די קטסטרופה. המעמד הבינוני מרגיש שהאופק סתום עבורו, והצעירים לא רואים עתיד ולכן אנשים מוכנים ללכת לפתרון קיצוני. לכן גם השמאל הקיצוני וגם הימין הקיצוני תופסים תאוצה. אנשים מחפשים משהו אחר מהמדיניות העכשווית של ניסיון לאזן, מדיניות שלא הובילה לכלום".

"ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שיש משבר בצרפת מתעוררת שנאת זרים ואנטישמיות, חוזרים לזהויות החזקות שבהן אין מקום לזרים וליהודים", אומר ד"ר מימון ומסביר: "הם סבורים שאיבדו את הזהות שלהם וצריך לחזור לעצמנו מהגלובליזציה התרבותית והכלכלית שבאיחוד האירופי, ולכן הם אומרים 'בוו נחזור לעצמנו', ומשום כך הם נגד האיסלאם שהוא האיום הגדול על הזהות. היהודים הם משהו אגבי. אם אלה היו רק היהודים הסיפור לא היה כל כך קשה, אבל בגלל שמנסים למנוע מהאיסלאם להשתלט על המרחב הציבורי הם חייבים לאסור גם את הכיפה".

לדבריו לא מדובר רק בתחושת חובה להתנגד לכלל המיעוטים בגישה שוויונית ובשל כך לתקוף את היהודים והמוסלמים כאחד, אלא בחילוניות לוחמנית שאומצה מחדש כדי להיות נגד האיסלאם. "האיסלאם מאיים. כשהיינו קטנים לא היינו הולכים לבית הספר בשבת, כשלא יכולנו להיבחן בחגים איפשרו את זה, לא הייתה בעיה ללכת עם כיפה, כי לא היינו אויב שמאיים על צרפת, אבל כשנלחמים על הזהות של צרפת מול 10-15 אחוזים של מוסלמים, מספר שמשנה את המפה, אז גם היהודים נכנסים לתמונה, למרות שכאשר הם היו לבדם הם לא היו איום על זהותה של צרפת".

"יש לנו מהצד השמאלי קיצוני של המפה יש אנטי ישראליות ואנטי ציונות בעקבות הקול הערבי שיקבע מי יהיה נשיא בצרפת ולכן השמאל מאוד תומך בהקמת מדינה פלשתינית והשמאל הקיצוני תומך בחמאס, ומנגד יש גם אנטישמיות תורשתית בימין הקיצוני", אומר מימון המסביר את הגישה הימנית בצרפת ולפיה אין מקום לדת ולכן אין לגיטימציה למדינה יהודית. כמו כן מבקשים שם לתקן את הקולוניאליזם של צרפת ולכן תוקפים את הציונות כפרויקט קולוניאליסטי.

תוצאות הבחירות המתקרבות עשויות בהחלט להשפיע על אופיה של הקהילה היהודית בצרפת, וד"ר מימון מסביר: "הימין הקיצוני נגד חבישת כיפה, שחיטה, ברית מילה והעברת כספים למוסדות יהודיים בהם גם בתי הספר. תהינה לזה השלכות קיצוניות על החיים הציבוריים, אבל בחיים הפרטיים - אם יורידו פרופיל יהודי וינתקו קשר עם היהדות ועם ישראל הם יוכלו לחיות בשלום.

"אם הימין הקיצוני יעלה לשלטון, עכשיו או בעוד חמש שנים, ברור שהחיים הקהילתיים היהודיים ייפגעו מאוד מאוד, ייאמרו דברים יותר ויותר קשים וחלק מהיהודים ייכנסו בתוך גטאות, חלק יעלימו זהות יהודית וחלק יעלו לישראל אם ישראל תיערך לקליטתם מבחינה תעסוקתית".

"אם השמאל הקיצוני יגבר המצב יהיה עוד יותר קשה, כי השמאל רוצה מדינה רב תרבותית שתיתן כוח רב למוסלמים, הם רוצים לאפשר למיעוטים לבטא את עצמם, זה ייתן כוח רב למוסלמים, שהם הרבה יותר רעשניים ותובעניים ויכניס אותם לנקודות מפתח. יקרה מה שקרה בטוניס או באלג'יר בעבר. יהיו בכירים מוסלמים בכל מקום ובכל תפקיד בממשלה ובממשל. אנחנו רואים כבר היום שבכל מקום שבו יש מוסלמי במקום בכיר בעירייה לא מאפשרים סיוע שבעבר היה ניתן לקהילות היהודיות".

במציאות שכזו, הוא קובע, "אין סיכוי ליהודים. ככל שיהיו יותר ערבים, ושבעים אחוז מהם מאוד אנטישמיים, אין הרבה סיכוי ליהודים. התרחיש יהיה כמו בצפון אפריקה. האם היהודים יעברו לארה"ב, לקנדה או לישראל – זה תלוי במדיניות של ממשלת ישראל".

כדי לנסות ולנתח מה הייתה רוצה הקהילה היהודית בצרפת לראות בתוצאות הבחירות, מציב ד"ר מימון "מפה" מקוצרת של המציאות, אלה מול אלה: "הימין הקיצוני טוען שהוא לא אנטי ישראלי אבל תפיסתו היא ריאל-פוליטית והוא תומך באסאד, בפוטין ובאיראן כדי לעשות עסקים וכו' ולא אכפת להם מהסיפור היהודי. ברור להם מקור התמיכות הכספיות שלהם. לכן הם לא יהיו בעד ישראל. יתמכו בפלשתינאים כדי לקבל שקט מההמון הערבי בצרפת. אחריהם ישנו הימין הרגיל - פרנסואה פיון השייך לימין השמרני הקתולי – אין לו שום סימפטיה ליהודים, לא מבין כלום ביהדות ורואה בשחיטה דבר מוזר שהגיע מהעבר ולא שייך לעולם התרבותי.

"הוא מעולם לא תמך בישראל. הוא ירש מהקתוליות השמרנית את האנטישמיות שלו. הוא לא תמך בישראל בשום דרך. הוא אמנם לא יכיר מיד במדינה פלשתינאית אבל הוא לא תומך ישראל במיוחד. המועמד שכנראה ייבחר הוא מקרון שממשיך את המרכז, הוא מעין הילארי קלינטון צרפתי – הוא אולי בעמדה עדיפה עבור היהודים שם ועבור מדינת ישראל.

"הוא ממשיך את רוחו של הולנד – הוא מתלהב מהסטרטאפים הישראליים, אבל מצד שני הלך לאלג'יר והגדיר את השליטה הצרפתית שם כפשע נגד האנושות, ולכן הוא צריך את הקול הערבי ויתמוך בכל מהלך אנטי ישראלי שהיה בעבר".

ממשיך ד"ר מימון בניתוח המפה הפוליטית הצרפתית ומגיע לשמאל הקיצוני שיש בו גם תומכי חמאס, שמנהיגו הגדיר את פעולות ישראל בעזה כפשע נגד האנושות. "כרגע התרחישים לא כל כך טובים", הוא מסכם.

באשר לעתידם של יהודי צרפת הוא מציין כי ארבעים אחוז מהם מעוניינים לעלות לישראל. לדבריו על מדינת ישראל לקחת בחשבון ש"יש לנו הזדמנות היסטורית שלראשונה נוכל לקלוט אוכלוסייה ממדינת רווחה. חשוב שהם יגיעו עם כבוד עצמי, ולא רק אחרי שיגיעו למצוקה. ישראל יודעת לקלוט עולים מארצות מצוקה והיא מחכה שהם יהיו במצב מצוקה ורק אז קולטת אותם כאן. זה חבל. ברור שהכי טוב יהיה אם נקלוט אותם במצב הנוכחי, שרופאים ואחיות יוכלו לעבוד במקצועותיהם ונרסן את כל הגילדות, שהממשלה תבהיר שאנשי המקצוע הצרפתיים לא כל כך גרועים... ויבטלו את החסמים".

"חמישים אחוזים זה מאתיים אלף יהודים שישנו את מפה הדמוגרפית ויסיעו לתל"ג – זו הזדמנות היסטורית, אבל אין בממשלה קולות שמעוניינים על קידום העניין הזה". להערכתו של ד"ר מימון העובדה שמדובר בקהילה ימנית ומסורתית יחסית גורמת לכך שהשמאל בישראל אינו מתלהב לעסוק בקליטתם ומנגד הימים עסוק בהתיישבות ופחות בקליטה ולכן "אף אחד לא מייצג את העולים מצרפת".

ומה באשר למארין לה פן? "עשו דמוניזציה ללה פן, אבל היא מייצגת שלושים אחוז מהצרפתים שנמאס להם מהגלובליזציה. הרבה מאוד אנשים שאין להם ייצוג. המודל הצרפתי הנשיאותי לא נותן אפשרות לייצוג אלא רק למי שמקבל 51 אחוז והשאר אינו מקבל ייצוג. מארין לה פן מייצגת את האמירה שלהם.

"האם היא אנטישמית? לא ראינו שום עניין אנטישמי אצלה, אבל היא לא התערבה בנושא סימון התנחלויות. היא לא רוצה לאבד את התמיכה הערבית של המוסלמים הוותיקים ואת הכסף הכווייתי. המצביעים שלה אנטישמיים שרואים בכוח היהודי כוח גדול מדי ורוצים להדיר את היהודים מתפקידי מפתח".