ראיון מיוחד
"חיי על כפות המאזניים. התפללו עליי''

כמה ימים טרם ניתוחו המכריע מבקש הרב רונצקי להתפלל עבורו, מספר על קבלת ייסורים באהבה וכואב את המתח בין הציונות הדתית לצה"ל.

שמעון כהן , כ"ב בניסן תשע"ז

הרב אביחי רונצקי
הרב אביחי רונצקי
צילום: חזקי עזרא



טוען....

בראיון מקיף ומרגש ממיטת חוליו בבית החולים מספר הרב אביחי רונצקי על מצבו הרפואי הקשה, מבקש מהציבור להתפלל לרפואתו לקראת הניתוח הגורלי שיעבור בימים הקרובים ואומר: "חיי יהיו מוטלים על המאזניים. זה המוצא האחרון. התפללו עבורי".

בשיחה עמו מתייחס הרב רונצקי לאהבה בה הוא מקבל את הייסורים, לרבים המבקרים אותו ושואלים בשלומו, לתחושותיו הגופניות וגם לסוגיות ציבוריות המעסיקות אותו בפגישותיו עם ראשי הציונות הדתית ובכירי הצבא.
אחרי ניתוח רחב היקף וגדול שעברתי לפני כשבועיים. צריך השלמה של ניתוח נוסף. עכשיו התווסף לצד הכירורגי של מחלת הסרטן שאני סובל ממנה זו דלקת ריאות שלקיתי בה בימים האחרונים.

את הדברים פותח הרב רונצקי במשפט הקשה לעיכול "שכחתי מה זה להיות בריא", ומפרט: "אחרי ניתוח רחב היקף וגדול שעברתי לפני כשבועיים. צריך השלמה של ניתוח נוסף. כל ניתוח הוא בן שמונה שעות, ועכשיו התווסף לצד הכירורגי של מחלת הסרטן שאני סובל ממנה, דלקת ריאות שלקיתי בה בימים האחרונים. אני מקבל את הטיפול הנדרש. יש פה צוות רופאים מצוין וזהו. זה מצבי", הוא אומר והקושי נשמע היטב בקולו המודד מילה אחר מילה.

על דלקת הריאות בה לקה במהלך ימי החג הוא מספר: "יצאתי לחופשת חג. כל כך שמחתי לפגוש את ילדיי ונכדיי שרובם הגדול גרים באיתמר, לפגוש את האביב המתפרץ ברכסים של איתמר, אבל נאלצנו לחזור אחרי שהחום עלה יום אחרי יום. חזרנו חזרה לבית החולים כפי שדרשו מאיתנו הרופאים. בבדיקות הסתבר שזו דלקת ריאות, אבל אני חייב לומר שעם כל הייסורים הלא פשוטים הללו אני מקבל אותם באהבה, לא רק כמילים של חז"ל והגמרא אלא כי הייסורים עושים את התפקיד שלהם, ואני גם עומד בהם.

''אני רואה את עצמי כאדם צעיר שבעזרת ה' שייתן לי עוד שנים של חיים יש לו עוד משימות שהתחלנו אותן עוד לפני גילוי הסרטן בכבד - לרדת לערבה, להקים שם ישוב וישיבה. בינתיים זה נעצר, אבל אני משתדל לחזק מאוד את הגוף והנפש, זו התמודדות לא פשוטה, אבל הקב"ה נותן לי את הכוחות".

הרב רונצקי מספר: "אשתי נמצאת איתי, המשפחה, חברים, מספר ענק של אנשים מכל מעגלי החיים מבית הספר הריאלי בחיפה שבו למדתי והלאה, באים לבקר אותי, מתקשרים, בווטסאפים, חיילים שלי מסיירת שקד שהגיעו אליי לאיתמר בערב החג, ועוד רבים נוספים. איילת שקד הייתה כאן לפני שעה
כל כך שמחתי לפגוש את ילדיי ונכדיי שרובם הגדול גרים באיתמר, לפגוש את האביב המתפרץ ברכסים של איתמר, אבל נאלצנו לחזור אחרי שהחום עלה יום אחרי יום. חזרנו חזרה לבית החולים כפי שדרשו מאיתנו הרופאים. בבדיקות הסתבר שזו דלקת ריאות, אבל אני חייב לומר שעם כל הייסורים הלא פשוטים הללו אני מקבל אותם באהבה
לשיחה ארוכה. נפתלי היה כאן לפני כעשרה ימים והרבה מאוד אחרים. כל זה נותן הרבה מאוד כוחות".

על ההתלבטות של החברים והקרובים אם נכון להגיע ואם אין הביקורים הללו מכבידים אומר הרב רונצקי: "החברים שלי מהצבא, חברים כל כך טובים, שומרים על קשר קבוע כבר ארבעים שנה, הם לא שואלים אף אחד אלא מגיעים לכל מקום, לכאן או לאיתמר. לכל מי ששומע אותנו - יש לי מספר טלפון. אשתי מחזיקה את הטלפון שלי כדי שאוכל לנוח וקצת ללמוד, והיא אומרת אם המצב ראוי לבקר או לא".

על המשפט אותו הזכיר 'קבלת ייסורים באהבה' התבקש הרב רונצקי להרחיב ולהסביר כיצד הדבר קורה באופן אישי, והוא משיב: "אנחנו אנשים מאמינים. אלו החיים שלנו, לא דברים גבוהים. אלה החיים שלי", אומר הרב ומספר על מפגשים המרגשים אותו של בכירים המגיעים למיטת חוליו כמו גם תלמידים מהישיבה ובוגרים, ביקורים שמעניקים לו הרבה כוחות. "שאלו אותי אם אני כועס על הקב"ה. תמהתי על השאלה. אני כועס על הקב"ה? אני כותב הרבה ועושה חשבון נפש. אני כותב מאז גילוי הסרטן הראשון, כתבתי יומן שבו תיארתי את כל המהלך לפרוטרוט מדי יום.

''אחר כך כתבתי יומן נוסף על החזרה בתשובה שלי ולפני כשבועיים שלושה יצא יומן נוסף ואני משתדל לכתוב עוד. קשה לי קצת אבל אני משתדל לכתוב עוד. אני מבין ומרגיש שהקב"ה נמצא איתי. ה' נמצא איתנו כל הזמן, אבל להרגיש את זה ולחיות את זה זה הרבה יותר מוחשי בשני מצבים - עתות שמחה כמו שחרור ירושלים, אני זוכר את סיום מלחמת יום כיפור, כבשנו אז את ג'בל עתקא, זו הייתה תחושת שחרור נפלאה, שמחה עצומה תחושת קרבת ה' עצומה, וכך גם להיפך כשנמצאים בייסורים קשים ובצרה נוראה.

שקד והרב רונצקי
צילום: דוברות

''אתה מרגיש את זה, אתה מדבר עם הקב"ה. קשה לי כיום אז אני מתפלל בקצרה, קשה לי אז אני מתפלל בשכיבה אבל כל מילה בסלע, מילה אחר מילה וכל מילה משוגרת כלפי מעלה. אני לא היחיד בכך שהייסורים מביאים אותו למצב של קרבת ה'".

לנוכח הדברים נשאל הרב רונצקי אם השיחות שמקיימים האישים המבקרים אותו עמו ועיקרן ענייני האומה והציבור מחזקות או מתישות אותו. "אני רואה בחזות פניהם של האנשים שעסוקים בענייני הכלל ומגיעים אליי, שהם במבוכה אם לשתף אותי בהתלבטויות שלהם ולא רק לעסוק בבריאותי. העניינים הכלליים הם חלק ממני. חשבתי שלא יהיה לי כוח אבל אני לא עוסק בפרטים, אבל חשוב לי לדעת מה
אני מבין ומרגיש שהקב"ה נמצא איתי. ה' נמצא איתנו כל הזמן, אבל להרגיש את זה ולחיות את זה זה הרבה יותר מוחשי בשני מצבים - עתות שמחה וכך גם להיפך, כשנמצאים בייסורים קשים ובצרה נוראה. אתה מרגיש את זה, אתה מדבר עם הקב"ה. קשה לי כיום אז אני מתפלל בקצרה, קשה לי אז אני מתפלל בשכיבה אבל כל מילה בסלע, מילה אחר מילה וכל מילה משוגרת כלפי מעלה.
קורה, אני שואל ומתעניין ומדבר על כך", משיב הרב רונצקי ומספר על שיחתו עם הרמטכ"ל שהתקשר בערב השבת האחרונה כדי לברך אותו בהחלמה ולאחל חג שמח.

"הוא התקשר לומר חג שמח ורפואה שלמה, אבל שיתפתי אותו במחשבות בעקבות שיחה ארוכה שקיימנו אצלו בלשכה על כל מה שקורה בין הצבא לציונות הדתית. זה היה ביוזמתי. הוא לא חשב להטריד אותי בנושא הזה".

בשיחה זו סיפר הרב רונצקי לרמטכ"ל על מפגשים מרגשים עם ברי פלוגתא שלו המגיעים לבקרו ועל סוגיות נוספות כמו הפיגוע בו נרצח אלחי טהרלב הי"ד שהמ"פ שלו הוא אחיו של עמיחי מרחביה ז"ל מעלי שנהרג במלחמת לבנון השניה.

הרב רונצקי מספר על שיחתו עם המ"פ שהיה תלמיד בישיבה באיתמר במשך שלוש שנים וסיפר לו על בקשת חבריו לפלוגה של אלחי וביקשו הפוגה על מנת שיוכלו להתאבל על החבר שנפל. במענה השיב להם ש'אדם שהוא איש פרטי הוא יושב שבעה, אבל חייל הוא איש כללי ומשמותיו כלליות'. דבריו אלה של מפקד שהוא עצמו אח שכול מצאו חן בעיני הרב רונצקי עד שמצא לנכון לשתף את הרמטכ"ל באותה שיחה.

על המפגשים עם אישים העוסקים בענייני ציבור, מספר הרב: "בשיחות עם נפתלי ואיילת הם משתפים אותי בהתלבטויות שלהם. זכיתי להיות שותף עם שניהם להקים ולחדש את המהלך של 'הבית היהודי'. הייתי גם חבר סיעה, בכל שבוע היינו נפגשים בישיבות בכנסת. הייתי מאוד מחובר. כעת פחות, אבל שיחות מתקיימות מעבר למפגשים חדשות לבקרים. זה חלק ממני, כך שלא רק שזה לא מפריע אלא שאני יוזם. בפגישה עם איילת אני הוא שהעליתי שני נושאים. היא לא דיברה מיוזמתה".

מאחר והרב רונצקי עצמו פתח בשיח אודות הסוגיות הציבוריות שאלנו אותו כיצד הוא רואה את ההתמודדות המתקרבת על הנהגת 'בית היהודי' וטענתם של הטוענים להנהגה כי הוא מוביל את המפלגה להיות 'ליכוד ב'' וכי מעייניו נתונים בשאיפתו להיות ראש ממשלה על חשבון צרכי הציונות הדתית.

"נפתלי, אני מכיר אותו ככף ידי. אנחנו חברים בלב ובנפש", משיב הרב רונצקי ומספר על פגישתם הראשונה: "ההתחברות שלנו יחד, אני זוכר, זה היה באיתמר. הוא הגיע אלינו לאיתמר. לא הכרתי אותו. הוא ביקש לדבר איתי ומיד הציע להקים מפלגה. הייתי ראש ישיבה ולא הייתה חשובה לי הפוליטיקה, אבל מה שדיבר אליי בנפתלי הייתה האישיות שלו. דיברנו שלוש שעות בישיבה, ואחר כך הלכנו הביתה כדי שגם אשתי תכיר אותו לפני שאני מחליט אם להיכנס למהלך כזה".
יש לנפתלי נפש יהודית, נפש מלאה ביהודית. לא מדובר בידע בסוגיות כאלה ואחרות. הוא יהודי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. כך הוא חושב ומרגיש. הוא חי את ההיסטוריה הארוכה של העם הזה, ומתוך כך הוא חי את טובתה של המדינה והציונות.

"יש לנפתלי נפש יהודית, נפש מלאה ביהודית. לא מדובר בידע בסוגיות כאלה ואחרות. הוא יהודי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. כך הוא חושב ומרגיש. הוא חי את ההיסטוריה הארוכה של העם הזה, ומתוך כך הוא חי את טובתה של המדינה והציונות.

''אני חושב שהמהלכים שאותם הוא מוביל, מהלכים שמתקבלים בדיוני סיעה ארוכים שבהם הייתי שותף, הם הדרך שחשבנו עליה בתחילת הדרך. אומר בכנות, פקפקתי בתחילת הדרך אם נכון להקים את 'הבית היהודי', חשבתי שאבד הכלח על המפלגה הסקטוריאלית ולא רצינו מפלגה כזו, אלא מפלגה פתוחה יותר הבנויה על אדני התורה והמסורת, כזו שתעסוק בעוד הרבה נושאים כמו מערכת הבריאות שאני פוגש כאן בבית החולים, ישנם נושאי ביטחון, קליטה ומשפט, המהפכה שאיילת מחוללת במשרד המשפטים וכו'. אז לטעון שהמפלגה לא פרשה בגלל העניין של עמונה... אני לא מצליח אפילו להבין את האומרים. אנחנו באיתמר מיומו הראשון של הישוב ומגדלים שם למעלה מעשרים נכדים.

"ההתיישבות בדמנו, אבל כשרוצים להנהיג מדינה צריך לראות את המפה בשלמותה. לראות את כלל הסוגיות הלאומיות. יש ממשלה לאומית עם כל הקשיים שבה, ספק אם תזדמן לנו כמותה", אומר הרב רונצקי ומביע תקווה ש"המקרה האומלל של יחד", כפי שהוא מגדיר את הקמת המפלגה החדשה שלא עברה את אחוז החסימה, לא יחזור.

"המשיח עדיין לא בא ואי אפשר להשיג את הכול. ראש אכ"א יגיע לבקר אותי היום אחרי הצהרים. אני מכיר אותו הרבה שנים. הוא והרמטכ"ל הם אנשים טובים, מעבר להיותם מוסרי נפש כפשוטם של דברים, הם עושים הרבה ומי שעושה הרבה גם טועה לפעמים. כשטועים יושבים יחד כחברים לדרך ולמטרה ומטקסים עצה כדי לתקן ולשפר אבל לא מסתערים על הרמטכ"ל עם קריקטורות וכותרות של לעג. אני פשוט בוכה ומזיל דמעה כי אני מכיר את האנשים באופן אישי. זה לא שמישהו מספר לי עליהם. את זה אני אומר לנפתלי ולאיילת".

ממשיך הרב רונצקי ומזכיר את הראיון המשותף של הרב דרוקמן והשר בנט בערב ראש השנה בערוץ 7, "ברור שאני מסכים לכל מילה שנאמרה שם. היו מקרים שלומיאליים שהרמטכ"ל מודה בהם, ולוקח אחריות עליהם. המקרים הללו תוקנו ויתוקנו. היה אפשר לקצר את דרך התיקון או לא לשגות בשגיאה
מובן שצריך לעמוד על כך שנחזור למתכונת השילוב הראוי. הייתי ראש מנהלת השילוב הראוי לבקשתו של בוגי יעלון שהיה אז רמטכ"ל. למה שינו את זה? אין לי כוח לעבור פרט אחר פרט, אבל יושבים עם ראש אכ"א והרמטכ"ל ודנים. הציונות הדתית היא עדיין לא רוב העם. יש כוחות שמתנגשים זה עם זה, צריך לחשוב איך מרגיעים ומורידים את גובה הלהבות.
שנעשתה כמו במקרה הזקנים והשירות המשותף. מובן שצריך לעמוד על כך שנחזור למתכונת השילוב הראוי. הייתי ראש מנהלת השילוב הראוי לבקשתו של בוגי יעלון שהיה אז רמטכ"ל. למה שינו את זה? אין לי כוח לעבור פרט אחר פרט, אבל יושבים עם ראש אכ"א והרמטכ"ל ודנים.

''הציונות הדתית היא עדיין לא רוב העם. יש כוחות שמתנגשים זה עם זה, צריך לחשוב איך מרגיעים ומורידים את גובה הלהבות. אנחנו מנהלי הצבא? אני חייב לומר, בחודשים האחרונים ניהלתי עשרות שיחות של מאות שעות עם הצבא ממפקדים צעירים דתיים ועד מפקדי אוגדות, מח"טים ומג"דים דתיים ובוגרי ישיבות. הם אומרים שאמנם יש בעיות כאלה ואחרות, אבל אין מגמה של השתלטות על הצבא, לא מגמת שמאל ולא מגמת פמיניזם. אני שומע עוד שיחה ועוד שיחה ברוח הזו.

''אמר לי מח"ט דתי ירא שמים מאוד, שעתידו לפניו, שהעולם מורכב ויש בו נקודות שחורות ונקודות לבנות ויש אנשים שהעיניים שלהם תופסות רק את הנקודות השחורות ומותחת קו ביניהן. כך הם רואים את המציאות. אי אפשר להתעלם מהנקודות הלא בהירות, אבל המציאות היא לא כזו".

ממשיך הרב רונצקי ומספר ממסקנות שיחותיו עם קצינים בכירים ומדרגי השטח בצבא: "אומרים שמעכבים קצינים דתיים – זה עורבא פרח. אומרים לי את זה מפקדים בכירים. מח"טים שואלים מאיפה זה נלקח. אחד, ירא שמים אמתי, אמר לי שאבקש שיניחו לנו לעשות את מלאכתנו בצבא. הוא לא מצליח להבין מה זה מחול השדים הזה שמתנהל עכשיו... יחד עם זה צריך לזכור שפקודת השירות המשותף צריכה תיקון והרמטכ"ל הבטיח לי שכשארגיש יותר טוב ואצא מהמצב הלא פשוט שאני נמצא בו נשב ונדון יחד עם רבנים אחרים איך לתקן".

הרב רונצקי קובע כי הקמת הגדודים המעורבים לא נובעת מהשתלטות אג'נדות כאלה ואחרות אלא
אני עומד לפני ניתוח גדול בשבוע הבא. אומר זאת כך, חיי על כפות המאזניים, על זה מדובר, סילוק הנגע מהכבד. זה המוצא האחרון שיש ועל זה מדובר. אני מבקש שיתפללו עבורי. אין לי עדיין את היום המדויק של הניתוח כי מחכים שאתרפא מדלקת הריאות. תפילת הרבים קורעת רקיעים. זו בקשתי
ממחסור בכוח אדם בעקבות החלטת הממשלה לצמצם את היקף השירות של הגברים בצה"ל ועם ההחלטה הזו הצבא מנסה לתמרן. "מכריחים בחור דתי ללכת לשם? חייל דתי בוודאי שלא מחייבים. לגבי הקצינים צריך שעניינם של הקצינים יהיה מעוגן בפקודות כפי שהבטיח הרמטכ"ל.

''לשם כך צריכים אנשי ציבור וחברי כנסת לפעול אבל לצאת לרחובות? אותי זה מכעיס. אני לא מצליח להבין את זה. מעבר לכך מי שרוצה לשנות שייכנס לצבא ויהיה מג"ד וישפיע. אלו דעותיי. אני יודע שיש הסבורים אחרת ואני שמח שנפתלי ואיילת לא עולים על בריקדות ולא מפילים ממשלה. דברי חכמים בנחת נשמעים".

לקראת סוף הדברים מבקש הרב רונצקי להוסיף פנייה אישית לשומעים את דבריו: "אני עומד לפני ניתוח גדול בשבוע הבא. אומר זאת כך, חיי על כפות המאזניים, על זה מדובר, סילוק הנגע מהכבד. זה המוצא האחרון שיש ועל זה מדובר. אני מבקש שיתפללו עבורי. אין לי עדיין את היום המדויק של הניתוח כי מחכים שאתרפא מדלקת הריאות. תפילת הרבים קורעת רקיעים. זו בקשתי".