הנשיא ריבלין. ארכיון
הנשיא ריבלין. ארכיוןצילום: מארק ניימן/לע"מ

מפגש "זיכרון בסלון" מיוחד נערך היום (חמישי) בבית הנשיא בירושלים, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, במסגרתו אירחו הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה את מרים אשל, ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ.

"אני מתרגשת מאוד", אמרה לנשיא ולנחמה, מרים אשל בת ה-87, והוסיפה, "כבוד גדול לזכות אחרי שואה כזו איומה בה איבדתי את כל המשפחה, לבוא לכאן לבית הנשיא ולקבל כבוד כזה ויחס כזה. לפעמים אני לא מאמינה שאני זכיתי, ולמה אף אחד מהמשפחה שלי לא זכה?! אף אחד".

"עכשיו לדאבוני אני אעציב אתכם קצת בסיפור שלי אבל אלה הם חיינו", פתחה מרים את סיפורה האישי, "נולדתי בצ׳כוסלובקיה והייתי בת 13 וחצי כשההונגרים והגרמנים הגיעו לאזור שלנו. יום אחד בלבד עבר עד שדפקו בדלת שלנו וקצין גרמני אמר לאמא שלי 'תכיני את הילדים שלך עם קילו מזון, ואנחנו באים לקחת אתכם. חוץ ממך גברתי כי לך יש תינוק'. כעבור חצי שעה הוא בא עם אוטו ולקח את כולנו, אבא ושמונה ילדים".

נשיא המדינה פנה למרים ואמר לה במהלך המפגש: "הכבוד הגדול הוא שלנו לארח אותך כאן, בבית הנשיא, זה הניצחון שלך".

עוד אמר הנשיא במפגש: "השואה נוגעת לעם כולו בישראל, נוגעת לפרטים בישראל והיא אירוע ברמה עולמית. לפני קום המדינה ובראשית הקמת המדינה כל ילד בארץ ישראל היה מודע לשואה ונפגש עם ניצולי השואה עם המספר על היד, זו הייתה עדות בלתי אמצעית למה שקרה שם, לדברים הבלתי נתפסים מבחינה אנושית ומבחינה לאומית. הצורך שלנו היום הוא בבחינת 'והגדת לבנך' לנכדינו ונינינו, מה היה שם, אנו מדינה כל כך חזקה, עם כל כך מגובש והדברים האלה מחייבים אותנו".

הנשיא חתם את דבריו ואמר: "בית הנשיא הוא בית העם, מפגש 'זכרון בסלון' הוא בבחינת מסורת לה אנו שותפים. אני מודה לך שהסכמת להגיע לכאן היום לספר באמצעות בית זה לעם כולו את הסיפור שלך. תודה רבה לך".

מרים סיפרה בעדותה על התלאות שעברה בימי המלחמה ורגעי האימה בהגיעה עם משפחתה למחנה ההשמדה אושוויץ והרגע האחרון בו ראתה את אמא שלה: "הגענו לאושוויץ, למנגלה והוא במקלו קבע שזו תהיה הפעם האחרונה שבה אראה את אמא והילדים הקטנים. ביקשתי אותה ואמרו לי אנשים סביב: 'אל תדאגי את צריכה להיות חזקה, אמא שלך כבר לא סובלת וגם לא האחים שלך'. אני יודעת שלקחו אותם במשאיות והשליכו אותם חיים לבורות. חיים. ידענו שזה מה שקורה. ואני לא בכיתי, חשבתי שלא צריך לבכות. משם לקחו אותי לצריפי המחנה אושוויץ לעבודה".

מרים המשיכה וסיפרה על רגעי השחרור שלה, כיצד במהלך "צעדת המוות", צעדה יחד עם שלוש מחברותיה ובכוחות אחרונים חיזקו האחת את רעותה להוסיף וללכת, עד שלא יכלו עוד ומצאו מסתור באסם סמוך, כשהן נושאות תפילת "שמע ישראל", בתקווה שלא יחפשו אותן ויניחו להן למות יחד. מרים הוסיפה וסיפרה: "שמענו צעדים והיינו בטוחות שבאו הגרמנים להרוג אותנו. ואנחנו אומרות בקול שוב ושוב 'שמע ישראל' ולפתע מופיע מולנו חייל רוסי. הדבר הראשון שביקשנו ממנו היה אוכל. והוא זה שאמר לנו 'תחליפו לבגדים שניתן לכם ותברחו מכאן כי הגרמנים עוד נמצאים באזור'. ככה ניצלתי".

מרים אשל לבית משפחת רוט, נולדה בצ'כסלובקיה בעיירה אירשווה, בחודש יולי בשנת 1930. מרים הייתה השנייה מבין תשעת ילדי המשפחה שנספתה כולה, למעט אח אחד, ברוך. מרים וברוך נפגשו במקרה בפראג ועלו לארץ ישראל לפני קום המדינה, ברוך נהרג בקרב על רמלה במלחמת העצמאות, בהיותו בן 16 בלבד. מרים נישאה ליעקב (גרינבוים) אשל, והקימה בישראל משפחה והיום יש לה שתי בנות, תשעה נכדים ו-38 נינים.

לאחר העדות נערך דיון בשאלה כיצד ייראה יום השואה בעתיד. 'זיכרון בסלון' היא יוזמה חברתית לציון ערב יום השואה בסלון הבית בין אורחים וחברים, במפגש שכולל עדות של ניצול שואה, חלק אומנותי-שיתופי ודיון. היוזמה החלה לפני שבע שנים, בסלון אחד, אליו התכנסו בספונטניות כמה עשרות חברים שהרגישו שהזיקה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה נחלשת וביקשו למצוא דרך אישית לעסוק בנושא. ב-2015 השתתפו כ-150,000 מארחים ומתארחים בערבי זיכרון בסלון, השנה נערכים מובילי היוזמה ללמעלה מחצי מיליון משתתפים בסלונים שונים, בהם גם מועדונים חברתיים והוסטלים של פגועי נפש, פנימיות, בתי כלא, קהילות של מבקשי מקלט, מעונות ומסגרות של נוער במצבי סיכון, אנשים עם צרכים מיוחדים, דרי רחוב ועוד. באירוע לקח חלק הזמר שי צברי וביצע את השירים "מעלי דממה" ו"קשה בלילה".