בשבע מהדורה דיגיטלית

מי הכי חברתי בעיר?

נקודות הזכות למס ששר האוצר הכריז עליהן השבוע, נועדו בעיקר כדי שכחלון יוכל לצבור כמה נקודות משלו על הטיקט החברתי

ניצן קידר , כ"ד בניסן תשע"ז

בעיות גם בתוך המפלגה. מסיבת העיתונאים של כחלון
בעיות גם בתוך המפלגה. מסיבת העיתונאים של כחלון
צילום: פלאש 90

כמו שזה נראה כרגע, שר האוצר משה כחלון מרגיש שהוא צריך להביא הישגים, ומהר.

זו הסיבה שבגללה כונסה השבוע מסיבת העיתונאים הדחופה עם הבשורות החדשות על הנחות בצהרונים והקלות במיסים, והכי חשוב – בלי נוכחותו של ראש הממשלה. גם נתניהו הבין את הצורך. בתחילה הוא שלח את אנשיו להגיב, אבל אחר כך ריכך את עמדתו. הוא הבין שכחלון זקוק לחשיפה הזאת.

דווקא כלכלנים בכירים הם אלו שהורידו את האופוריה אל קרקע המציאות, וטענו שהתוכנית שכחלון הציג לא תביא להפחתה משמעותית של יוקר המחיה. כך לדוגמה, פרופ' עומר מואב שטען כי "מדובר בתוכנית חסרת משמעות. היא תביא רק להגדלת הנטל על משלם המיסים".

נתניהו מביט מהצד מרוצה. כחלון הפריח את בלון הניסוי, והשבחים המועטים, כמו גם הביקורת הגדולה – מופנים אליו. ראש הממשלה מפנים את הביקורת, ומן הסתם יביא מבית מדרשו שדרוג לתוכנית הזאת. חוץ מהתקשורת, מעניין אם אז מישהו יזכור את התוכנית שהציג כחלון.

צריך להבין את המצב שבו נמצא יו"ר כולנו. הבטחות הבחירות שלו נמצאות ברובן באוויר עדיין. חלק מהסקרים מיטיבים עם מפלגתו, אבל נראה שבבחירות הבאות הוא יצטרך הרבה יותר מזה כדי להיות גורם משמעותי בפוליטיקה הישראלית. בסביבתו של כחלון היו מי שקיוו שכשגדעון סער יחזור הוא ישקול לחבור לכחלון, אבל זה לא קרה וגם מראש לא היה ריאלי, שכן סער הבהיר לא אחת בשיחות סגורות שפניו אך ורק אל הליכוד. גם בתוך מפלגתו שלו יש לשר האוצר בעיות. השר יואב גלנט יושב היום על משרד משמעותי מאוד לכחלון, אבל סביבו רוחשות השמועות על האפשרות שבסיבוב הבא נראה אותו בשורות הליכוד.

בשורה התחתונה כל מי שאומר שכחלון יצא כאן מנצח, מסתכל לטווח הקצר. נתניהו אולי קיבל מכה קלה בכנף, אבל לטווח הארוך שר האוצר ירה את הארטילריה הכבדה שלו מוקדם מדי. הבחירות אינן באופק, וראש הממשלה ראה את התותחים של כחלון רועמים. התחמושת של נתניהו בתחום החברתי טרם נחשפה. לא ברור אם זה יקרה, אבל במידה שכן התוכנית של נתניהו תהיה בוודאי מיטיבה יותר מזו של כחלון, ולו רק כדי להוכיח שהוא "חברתי יותר".

למי שמחפש דמיון, מדובר בהעתק של המאבק בין נתניהו ובנט על הסוגיה מי ימני יותר. רק שבעוד שמול בנט מדובר במאבק שיש בו גם אידיאולוגיה, העימות המתמשך בין נתניהו וכחלון הוא אך ורק על הפאסון. אתה פגעת בי בסוגיית התאגיד, אפגע בך בסוגיה החברתית.

במצבו כחלון יכול רק לעשות צעדים כאלה. הוא לא יעז לפרק את הממשלה, כי כלל לא בטוח שהוא יהיה חלק מהקואליציה הבאה, בוודאי אם זו תוקם על ידי השמאל. נתניהו, שקירב אליו את כחלון עד שהחל העימות על התאגיד, מנסה פה ושם לפייס, אבל מנהיג כולנו שינה פאזה והוא לא נעתר לניסיונות הפיוס.

כך שהפיצוץ הבא בלתי נמנע, והספירה לאחור לקראתו כבר החלה. ועדיין, כחלון יודע שאסור לו להגזים יתר על המידה. בכלל, בממשלת ישראל הנוכחית אף גורם לא רוצה להגזים. אף אחד לא רוצה לפרק את הממשלה הזאת, שאף מפלגה בה לא מחבבת יותר מדי את השנייה, אבל כולן רוצות שהיא תוציא את ימיה.

תזמון אומלל, למרבה השמחה

הרוצח מרואן ברגותי לא האמין שזה קורה לו. שביתת המחבלים הפלשתינים הייתה אמורה לחזק אותו ברחוב הפלשתיני, ולעורר בלגן תקשורתי ומהומה שתימשך ימים ארוכים. למרבה השמחה התזמון שלו התברר כאומלל ביותר. ברגותי לא רק שזכה לכתף קרה מההנהגה הפלשתינית, אלא שגם חלקים לא קטנים בציבור שלו מתקשים להבין על מה בדיוק הם מלינים. אם זה לא מספיק, הרי שמחצית מאסירי הפת"ח, אלו שהיו אמורים לשבות רעב יחד איתו, לא משתתפים בשביתה. הם לא מכירים בסמכותו של מי שמסמן את עצמו כמנהיג הבא ברשות אבל הורחק על ידי אבו-מאזן מכל מוקדי השלטון.

בישראל הביטו בהתפתחויות מהצד, ואז נקטו שורה של צעדים שיבהירו שאין לשביתה שום משמעות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן השמיע הצהרות לוחמניות, ושירות בתי הסוהר החמיר את התנאים של המחבלים, אותן פריבילגיות שהם מקבלים, בוודאי ביחס לאסירים ישראלים. בשורה התחתונה השביתה שניסתה להכות גלים ולעורר רעש בינלאומי, לא הייתה אייטם מספיק מעניין בשביל חלק ניכר מכלי התקשורת הבינלאומיים. המרוויחים הגדולים מהשביתה היו דווקא הפוליטיקאים הישראלים שנהנו להעלות הצעות שונות לשובתים, שכללו בעיקר קריאות לח"כים הערבים להצטרף לשביתה לאות הזדהות.

החשיבות של האירוע הזה היא לעתיד. ברגותי שסומן כבשורה הבאה של הפלשתינים אחרי אבו-מאזן, נראה כרגע מאוד מרוחק וממודר. ההנהגה הפלשתינית עושה הכול כדי שהוא יישאר מחוץ למשחק. בירושלים מרוצים מאוד מהכיוון הזה. רב המרצחים ברגותי, בדיוק כמו יאסר ערפאת בזמנו, הוא לא מישהו שישראל רוצה לראות עומד בראש הרש"פ. במערכת המדינית כבר קיימים תרחישים ותגובות אם וכאשר ברגותי יעמיד את עצמו לבחירה וייבחר. השבוע הנוכחי יכול, לפחות בנקודת הזמן הזאת, להחזיר לארון את הקלסרים העוסקים בתרחיש הזה.

הפלשתינים הבינו כנראה שמי שכלוא בכלא הישראלי לא יצמיח להם ישועה. הם גם חוששים מאוד לקראת פגישת טראמפ-אבו מאזן. את המחיר שילם המחבל, וכולם מן הסתם יצאו מרוצים, גם בישראל וגם בצד הפלשתיני.

חוק עוקף בג"ץ?

החלטת בג"ץ בנוגע להתרת הפעלת מרכולים בתל אביב ביום השבת, התקבלה בהפתעה מוחלטת ובזעם רב בקרב המחוקקים הדתיים והחרדיים. עד כדי כך שבאופן נדיר הם עשו יד אחת והפנו מכתב בהול לנתניהו, ובו הם דורשים שיכנס את כלל ראשי סיעות הקואליציה וידון כיצד פותרים את המשבר הזה.

הפתרון החרדי המתבקש הוא חוק עוקף בג"ץ, וגם בבית היהודי יש מי שתומכים בו. עם זאת נראה ששר הפנים אריה דרעי יכול גם לפנות לבג"ץ ולבקש לערער על ההחלטה, לאור העובדה שככל הנראה בית המשפט לא התחשב בעובדה שהשר כבר שקד על מתן החלטה בנושא, כך על פי הודעה שנמסרה מראש לבג"ץ.

"פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט, חרף העברת סמכות הממשלה לשר הפנים באישורה של הכנסת וסמוך לפרק הזמן שהתבקש בית המשפט ליתן לצורך הכרעת שר הפנים בנושא", אומר ח"כ בצלאל סמוטריץ'. לדבריו, "חבל שבג"ץ מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הממשלה התכנסה והחליטה להעביר את הנושא לטיפול שר הפנים. הכנסת אישרה. שר הפנים ערך שימועים, כתב טיוטה, העביר אותה ליועמ"ש, המדינה הגישה הודיעה לבג"ץ על זה שיש טיוטת החלטה, והשופטים החליטו שלא לחכות. זו חוצפה ממש. האקטיביזם החזירי הזה, להזדרז לתת החלטה? זה בלתי נסבל. זה בז לממשלה ובז לכנסת, יורק בפרצופם. אנחנו לא עובדים אצל בג"ץ ונאור לא תקבע לנו לוחות זמנים", מוסיף סמוטריץ'.

סמוטריץ' מותח גם ביקורת עקרונית על האקטיביות של בית המשפט בסוגיה הזאת. "הרי לאפשר חילול שבת בחוק, אי אפשר בשום פנים ואופן. לחוקק חוק שמחר בבוקר סוגר את כל המרכולים, בשיח דמוקרטי זה מורכב. יש כאן חברה מורכבת, וגם הדתיים והחרדים עושים חשבון ולא ששים אלי קרב. ברור שהשאיפה היא לחזק את מעמדה של השבת, גם בהסדרה, גם בחינוך וגם בחקיקה. אבל נכון שאנחנו העלמנו קצת עין. עכשיו בג"ץ אילץ את עיריית תל אביב לחוקק את החוק ולהתיר, וכתוצאה מזה הוא יאלץ את הכנסת לחוקק חוק שישלול את הנושא. מה מרוויחים מזה? שנאת אחים?", הוא תוהה.

בשורה התחתונה נראה שהסיפור הזה ממש אינו גמור. עיריית תל אביב אמנם תשמח לצאת במהירות וליישם את החוק שכה חפצה בו, אבל נראה שהמילה האחרונה בנושא זה טרם נאמרה, בוודאי שלא במישור המשפטי - וסביר להניח שגם במישור הפוליטי, האיומים המרומזים של כל חברי הכנסת הדתיים והחרדיים יעשו את שלהם.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il