הנטייה ההפוכה: כיוון שלישי

ראוי לחשוב על תקצוב מחקרים מדעיים שיחפשו את הסיבות להומוסקסואליות. אולי ניתן יהיה לצמצם את התופעה. דעה.

גיל רונן , כ"ה בניסן תשע"ז

מוח
מוח
צילום: אייסטוק

ההתפלגות בין שמרנים לליברלים בנושא ההומוסקסואליות, היא בערך כזו: השמרנים אומרים שהומוסקסואליות היא בעיה קשה, אבל ניתן לנסות לפתור אותה, באמצעות טיפולי המרה.

הליברלים אומרים שטיפולי ההמרה לא עובדים, וכי ממילא אין בהם צורך כי הומוסקסואליות היא דבר נפלא. מי שצריך לעבור טיפולים, מבחינת הליברלים, אלה האנשים שאינם מקבלים את ההומוסקסואלים – ה"הומופובים".

הליברלים מעדיפים לטעון שההומוסקסואליות היא עניין מולד ונפוץ, וממילא אין טעם להילחם בו. השמרנים מעדיפים לטעון שאינה כה נפוצה, וכי אינה מוּלדת.

אבל ניתן לחשוב גם על דרך שלישית. גישה זו אומרת: ההומוסקסואליות אינה רצויה, וייתכן שאינה מולדת, או שהיא מולדת רק באופן חלקי. ואולם, טיפולי ההמרה לא יסייעו לרוב ההומואים; אולי רק למי שממילא אינם הומואים גמורים אלא רק בעלי נטייה מסויימת לכיוון זה, לצד נטייה מינית רגילה.

חקר המוח

ועדיין, על פי גישה זו, כדאי לנסות למצוא פתרונות להומוסקסואליות, אבל רצוי לעשות זאת באמצעות מחקר מדעי. צריך להשקיע אפוא במחקרים גנטיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים-התפתחותיים, ובמיוחד בחקר המוח והתפתחותו, בכדי לנסות ולהתחקות אחר הגורמים שהופכים אדם להומוסקסואל.

גם היום מתבצעים מחקרים לגבי ההבדלים הביולוגיים בין הומוסקסואלים לבין בעלי מיניות נורמטיבית (מחקר מפורסם אחד מ-1991 מצא שאצל הומוסקסואלים, האזור במוח הקרוי היפותלמוס קטן באופן משמעותי מאשר אצל בעלי מיניות נורמטיבית). אך מכיוון שהנאורות הנוכחית אוסרת להגדיר את ההומוסקסואליות כדבר שלילי, הרי שאין תמריץ תרבותי להשקעה מרובה בכיוון מחקר זה.

אם השמרנים ילחצו לחקור את הנושא, ייתכן שההשקעה תגדל, ואולי אף יימצאו פתרונות. ייתכן שנגלה, למשל, שתנאים מסויימים בהתפתחות העובר, או ביחסים בין תינוק לבין הוריו, מגדילים את הסיכוי שיהפוך להומוסקסואל. אז גם נוכל לנקוט צעדים לצמצום שכיחות התופעה.