סדרת חינוך
סדרת חינוךצילום: צביקה מור

הורים מביאים ילד לטיפול, בדרך כלל לאחר שכלו כל הקיצים ולאחר שהתייאשו מיכולתם לפתור את הבעיה בכוחות עצמם.

הרקע להחלטה להגיע לטיפול הוא בדרך כלל רקע קשה עם מטענים רגשיים שליליים שלא מאפשרים את מהלך החיים הרגיל של המשפחה. לפי נתונים מחקריים, עובר זמן רב של עד שנה וחצי בממוצע, מהרגע שההורים מזהים את הצורך שלהם בגורם שלישי ועד שפונים למעשה לטיפול.

בכל אותו הזמן שבין זיהוי הצורך ועד לפנייה, ההורים מנסים שוב ושוב את כוחם, בוחנים חלופות ועצות שונות עד להכרעה שדורשת כוחות בעצמה – ללכת לטיפול.

במקום הזה בו ההורים מביאים את הילד לטיפול, עלול להיווצר רושם כאילו תפקידם מושהה לתקופת הטיפול, ובמיוחד במקרים בהם קיים מתח גדול בינם ובין הילד, שהרי הם לא הצליחו לעשות זאת בעצמם ונדרשו לגורם שלישי בכדי לקדם את הילד או לנסות לפתור את הקשיים ביניהם. בנוסף, ברור שאינם יכולים להמשיך להתנהג ולהגיב כלפיו באותם דפוסים ישנים שנבדקו שוב ושוב והוכחו כלא משרתים – מה שמוכיח לכאורה, שעליהם לקחת צעד אחד או שניים אחורה ולתת לטיפול לעשות את שלו.

הצעד של שליחת הילד לטיפול עלול לשדר לילד מסר שאם נאלצו להגיע עד הלום, משהו לא עובד. לא שהילד לא רואה, לא מרגיש ולא חש את זה, אך בהליכה לטיפול יש בעצם אמירה שההורים מיצו את יכולותיהם ההוריות ולא מסוגלים עוד בכוחות עצמם.

בנוסף, הוא עשוי לפגוש בקליניקה מבוגר נחמד שמקשיב לו בסבלנות אין קץ וללא כל שיפוטיות, מקבל אותו כפי שהוא, לא מעיר לו על מה שעשה או לא עשה, עד שלפעמים המטפל עלול להפוך למין הורה שלישי עבור הילד, בהיותו מאפיל בדמותו הבוגרת על ההורים שנכשלו שוב ושוב, לפחות מנקודת מבטו של הילד. כלומר, לפעמים ההגעה של הילד לטיפול משאירה את ההורים במקום חלש עוד יותר מכל הבחינות.

לעיתים, הורים ממהרים לשלוח את הילד לטיפול במקום לבוא ולטפל בעצמם, לסדר את המחשבות והרגשות שלהם, ולקבל כלים כיצד לתקשר נכון עם הילד ולנהל את האינטראקציות אתו באופן אפקטיבי.

גם המטפל עלול לטעות בדיאגנוזה ולקבל את הילד לטיפול כי ההורים הביאו אותו לטיפול והוא שומע מהם שהחיים בלתי נסבלים במחיצתו. כאן עשוי להיכנס המושג "ילד IP" Identified Patiant)= IP , הלקוח/הילד המזוהה) ולבלבל את כולם. זה אותו ילד המוחזק כ"בעיה המשפחתית", אותו "שעיר לעזעזל", שבעצם משקף למשפחה את קשייה העצמיים אותם היא לא מזהה או אפילו מתכחשת אליהם.

כאן נדרשת המקצועיות של המטפל, בזיהוי ואבחון שורש הבעיה, בפקיחת עיני ההורים וכיוונם לבעיה האמתית וממילא לפתרונות הנכונים. הורים עם אינטליגנציה הורית טובה, לא יטילו על הילד את האחריות לתיקון המצב בבית וביניהם, אלא ישאפו לשום את דרכיהם ולהיוועץ עם מומחים בתחום.

אני מאמין שמי שנתן לנו את הזכות להיות הורים, נתן לנו גם את הכוחות והכלים להתמודד נכון בהורות, ואף לזהות מצבים בהם אנו זקוקים לעזרה חיצונית. נכון שכוחות אלו צריכים תחזוקה תמידית ונכון שהכלים צריכים למידה, כיוון והתאמה אך הם אצלנו או בהישג ידינו.

כשלא פועלים בזמן, כשמזניחים את ההורות ומחכים שהבעיות תיפתרנה מאליהן, באורח פלא הן רק מחמירות ונהיות מורכבות יותר ויותר, ואז באמת חייבים להגיע לטיפול אצל מומחים, אך הפעם מנקודת פתיחה חלשה יותר.

אם הגעתם לטיפול או להתייעצות ראשונית, עמדו על זכותכם להישאר הורים לילד גם ברגעי משבר. הלוא אתם אלו שתישארו הוריו גם לאחר הטיפול שיקבל. אל תהיו מההורים שרק כותבים את הצ'קים ומידי פעם שולחים מסרון כדי להשקיט את המצפון.

קיימות גישות שונות בין המטפלים באשר לרמת המעורבות של ההורים בתהליך. הדבר תלוי גם בגיל הילד שהגיע לטיפול. כשמדובר בילד צעיר (עד גיל חטיבת ביניים, בדרך כלל) מעורבות ההורים בתהליך עשויה להיות רבה ונוכחת במיוחד, והדבר נמסר לילד כנתון. אך כשמדובר במתבגר, סביר להניח ומתבקש מאד שהמתבגר צריך מרחב סטרילי עם המטפל גם אם לא ביקש זאת מפורשות. במקרה זה נסו להגיע עם בנכם והמטפל באשר לרמת המעורבות שלכם בתהליך.

כשמדובר בילד צעיר, גם אם המטפל החליט שאכן מוקד הטיפול הוא בילד, אל תסכימו להישאר מאחור. בקשו כמה פגישות במטרה לקבל כוחות ולחזק את שיתוף הפעולה ביניכם כהורים. בקשו להיות נוכחים בטיפול על ידי עדכון ודו שיח שוטף עם המטפל גם אם לא תהיו נוכחים בעת הטיפול בילד. הציגו לילד עמדה בה שלושתכם אחראים על המצב שנוצר ושלושתכם לוקחים אחריות ונעזרים בגורם שלישי מתווך.

לסיכום, תפקידו של התהליך הטיפולי במקרה של קשיים עם הילד הוא להחזיר לכם, ההורים, את המושכות לידיים אך הפעם עם תובנות, יכולות וכלים חדשים המותאמים למרקם המשפחתי והזוגי המיוחד שלכם. עד כמה שהדברים נשמעים ברורים ופשוטים ביותר, המציאות מוכיחה שבמקרים רבים ההורים נמצאים בעמדה של "שגר ושכח" מסיבות שונות, ומפספסים את התרומה האדירה שהטיפול יכול לתת להם לא רק כהורים לילד אלא גם כזוג.