"בגיל שמונה החלטתי להצטרף ללח"י, עוד לפני שהוא הוקם". עזרא יכין
"בגיל שמונה החלטתי להצטרף ללח"י, עוד לפני שהוא הוקם". עזרא יכיןצילום: מרים צחי

"לא חיפשנו לא כבוד ולא תהילה בקרב הזה", אומר בגילוי לב לוחם הלח"י עזרא יכין, הידוע בכינויו "אלנקם", על אחד הקרבות הקשים במלחמת השחרור, "אבל קיוויתי לדבר אחד. קיוויתי בכל לבי שבעקבות הלחימה שלנו בדיר יאסין, המנהיגות הפוליטית שלנו והעיתונות יפסיקו לשנוא אותנו, לוחמי המחתרות. שהם יראו שבמלחמה שלנו בדיר יאסין הצלנו את ירושלים מחרפת רעב".

כבר 69 שנים שמדינת ישראל חוגגת את עצמאותה, אבל מתברר שיש עדיין מי שמלקקים את הפצעים מאותה תקופה. דווקא אלה שחירפו את נפשם במערכה להצלתה של המדינה שבדרך – לוחמי האצ"ל והלח"י ובהם יכין וחבריו, הם שספגו את חצי הביקורת והשנאה של הממסד דאז. גם כיום, כשהוא מתקרב לשנתו ה‑90, מתאר יכין בבהירות ובחדות את האירועים, ועדיין מתקומם על העוול שלדבריו נגרם לו ולחבריו לנשק.

היחס אליכם בעקבות הקרב ההוא השתנה כפי שציפיתם?

"היחס נשאר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותה שנאה. כאילו הילדים של המנהיגים הפוליטיים לא נשחטו על ידי הערבים. היינו באותה סירה, אבל השנאה שלהם כלפי המחתרות הייתה חולנית, ממש שנאת חינם. כל העולם ראה שהצלנו את ירושלים, אבל הם התחילו לפרסם ש'הפורשים' ביצעו טבח בחפים מפשע והתחילו להאשים אותנו בפני אומות העולם.

"בשם הרבנים הראשיים פורסמה מודעת ענק המגנה את הטבח בדיר יאסין ואף קוראת להחרים ולנדות אותנו. מפקד הלח"י בירושלים הלך לרב הרצוג כדי להבין, הרב הרצוג לא הסכים לקבל אותו. הוא פנה לרב עוזיאל, והרב אמר לו: 'הוא לא שואל אותי'. אבל הכול יצא לטובה. מי שמע את הגינויים של היהודים? הערבים. אם אפילו היהודים מגנים את הטבח, כנראה שהיה באמת טבח נורא וכדאי לברוח".

הערבים הפחידו את עצמם

הרדיפה הפוליטית בעקבות הקרב ההוא, מספר יכין, נמשכה גם בישראל של המילניום הבא. בשנת 2002 הוחלט בצה"ל להשעות את הרצאותיו של יכין בפני חיילים, בעקבות פנייתה של חברת הכנסת ממרצ דאז נעמי חזן (לימים נשיאת הקרן החדשה לישראל), שטענה כי יכין מסלף את ההיסטוריה כשהוא מספר על מאורעות הקרב בדיר יאסין, שהיה לדבריה טבח ברברי של ארגוני המחתרות בתושבי הכפר. לאחר זמן קצר שב יכין להרצות בפני החיילים.

לאחרונה אף היה מי שהשווה בכלי התקשורת הישראליים את לוחמי הלח"י למחבל מרוואן ברגותי. יכין מתקומם על ההשוואה: "בנו בערה אהבת ישראל, בהם בוערת שנאת ישראל. זה כל ההבדל. אנחנו רצינו עצמאות על נחלת אבותינו, הם רוצים להשמיד אותנו. מדינה? כיבוש? ההורים של חבר שלי שנטבחו בתרפ"ט נרצחו על רקע הכיבוש?".

ואם באמת ובתמים הם היו רוצים עצמאות, הטרור הערבי היה לגיטימי?

"הם רוצים עצמאות? שילכו למדינה ערבית. אין להם שום זכות היסטורית על הארץ הזאת".

יכין נלחם בקרב דיר יאסין המפורסם יחד עם כוחות הלח"י והאצ"ל כחלק מהמערכה על ירושלים. במקום התחולל קרב קשה, ולמרות חמישה הרוגים בקרב לוחמי הלח"י והאצ"ל, הצליחו הלוחמים להשתלט על הכפר תוך גרימת אבדות רבות לתושביו.

את הטענות על טבח הוא דוחה מכול וכול. "האצ"ל עמדו על כך שנכריז ברמקול שאנחנו עומדים לכבוש את הכפר כדי להרחיק את הנשים והילדים. בגלל הרמקול הזה עוררנו עלינו את השטן. רק התקרבנו לכפר וכבר ירו עלינו מכל כיוון. היו גברים שהתחפשו לנשים ולבשו שמלות בעקבות הקריאה שלנו ברמקול. היו גם נשים שירו עלינו. חלק מהגברים ירו עלינו מהבתים כשהאישה והילדים שלהם נמצאים איתם בחדר, אז התוצאה הייתה שנהרגו להם גם הרבה נשים וילדים. זו מלחמה. לאחר שניצחנו התחילו לפוץ שמועות שקריות על טבח, על התעללות בגופות ועל אונס הנשים הערביות. דברים שלא היו ולא נבראו".

יכין רואה בהפצת שמועות אלו את יד ההשגחה. "הם האמינו לשקרים של עצמם, הפחידו זה את זה וגרמו לבריחה המונית של הערבים. כך הפלמ"ח היה יכול לכבוש את הגליל כמעט ללא קרב. הם השמיעו ברמקול: כבשנו את דיר יאסין, עכשיו נטפל בכם כמו שטיפלנו בהם, והערבים פשוט ברחו".

"אלפיים שנה התפללנו 'קומה ה' ויפוצו אויביך מפניך' ולא נענינו. עד הקרב בדיר יאסין, שלטענת הערבים בעקבות הקרב הזה ברחו מיליון ערבים מהארץ. המודיעין הבריטי והאמריקאי קבעו שהיהודים יפסידו במערכה, אבל בעקבות הקרב בדיר יאסין פתאום הכול התהפך".

מה גרם לערבים להמציא טבח שלא היה?

"המנהיגים הערבים כל הזמן הבטיחו לעם שלהם שהם ישמידו את היהודים ויתעללו בגופות ובנשים. אחרי הניצחון שלנו בדיר יאסין הם היו צריכים לתרץ את המפלה שלהם, אז הם התחילו להמציא סיפורים על טבח בחפים מפשע ועל התעללות בנשים. הם הפחידו את עצמם".

התינוק שניצל מפרעות תרפ"ט

השיחה הלא שגרתית עם יכין מתקיימת בבית מגוריו, בניין לא שגרתי גם הוא. בתוככי שכונת בית חנינא הירושלמית, בקצה סמטה צרה, עומד בניין חריג בנוף השכונתי. לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים החליטו שבע משפחות יהודיות להרחיב את ההתיישבות בצפון ירושלים ובחרו להתיישב בבניין בלב השכונה הערבית. הבניין מכונה "בית השבעה" על שם שבע המשפחות המייסדות, אשר רובן היו יוצאי ברית החשמונאים והלח"י.

יכין זכה להיות בין גואלי הקרקע. על השאלה מדוע בחר לגור דווקא בבית חנינא, הוא מסרב בתוקף לענות: "על זה אני לא מוכן בשום אופן לדבר. אתה שואל צרפתי למה הוא גר בפריז, אנגלי למה הוא גר בלונדון? אז גם אותי אל תשאל שאלות כאלה. אתה יכול לשאול יהודים למה הם גרים באמריקה או באירופה. מה הם עושים שם? זה כמו עבודה זרה לגור בחוץ לארץ".

אביו של עזרא יכין עלה לארץ מחאלב שבסוריה ואמו עלתה ממצרים. לאחר חתונתם התגוררו בשכונת ימין משה ליד העיר העתיקה בירושלים. השכונה ננטשה במלחמת השחרור ויושבה מחדש רק לאחר מלחמת ששת הימים. עזרא היה תינוק בן שנה וחצי כאשר ניצל עם משפחתו ממאורעות תרפ"ט. המון ערבי מוסת הסתער על השכונה, וביקש לערוך בהם טבח. הפורעים החלו לפרוץ את דלת בית משפחת יכין. אחד הפורעים זרק אבן במטרה לשבור את חלון הבית, אך בדרך נס האבן פגעה בקיר וחזרה אל הזורק והוא נפצע אנושות. הפורעים נבהלו וברחו, תוך שהם מפנים את חברם שנפצע.

לאחר שהתאוששו, חזרו הפורעים כדי לפרוץ שנית לבית ולרצוח את בני המשפחה. ברגע האחרון, אחת הנשים הערביות שכנעה את ההמון שהם מבזבזים את זמנם לריק על השכונה הענייה, והסיטה אותם לכיוון שכונת רחביה. "הנס הראשון שחוויתי היה כשהייתי תינוק במאורעות תרפ"ט, והניסים מלווים אותי מאז כל יום. כנראה שה' רוצה שאספר לעם ישראל מה שאני עושה".

בגיל שמונה החליט להצטרף ללח"י, "עוד לפני שבכלל הארגון הוקם", אומר יכין ומסביר: "אחי דוד שאל אותי אם אני יודע למה המכבים נלחמו נגד היוונים. עניתי 'בגלל הגזרות', אך הוא תיקן אותי: 'הם נלחמו כי זאת ארצנו, והיוונים שלטו על הארץ במקומנו, והייתה חובה לגרש אותם מארצנו כדי שיהיה לנו שלטון יהודי'.

"התחלתי לחשוב: אז למה אלה שמפארים את המכבים, לא נלחמים כמו המכבים נגד האנגלים ששולטים בארץ? ואז קיבלתי החלטה: כשאהיה גדול, אלחם באנגלים".

החלום של יכין להילחם באנגלים לא הביא אותו ישירות לשורות הלח"י. האווירה ברחוב הייתה טעונה מאוד נגד לוחמי הארגון. גם בעיתונים הציגו אותם ככנופיית פושעים, שודדים ורוצחים. "ליד הבית שלי המשטרה הבריטית תלתה שלט ובו תמונות של מבוקשי הלח"י ובראשם יאיר. למרות הרצון העז שלי להילחם באנגלים, הסתכלתי על התמונות והבטחתי לעצמי שאם אראה אותם, תיכף ומיד אסגיר אותם למשטרה. עד כדי כך האווירה נגדם הייתה קשה, שאפילו אני, שכל כולי הייתי מלא ברצון להילחם למען החירות, רציתי להסגיר אותם לבריטים. אני לא אשכח איך באתי בצהלה הביתה עם העיתון 'ידיעות אחרונות' והראיתי לאבא שלי שראש הכנופיה אברהם שטרן נהרג לאחר שניסה לברוח מהמשטרה הבריטית".

לאחר שנחשף לכרוזים מחתרתיים של הלח"י, חל מפנה בדעותיו של יכין על אנשי הארגון והוא הבין כי אין מדובר בחבורת עבריינים, אלא באנשים שאהבת ישראל ותקומת ישראל בוערת בעצמותיהם.

לא בקלות הצטרף יכין לשורות הלח"י. בשנת 1944 הוא הצליח, לאחר מאמצים רבים, ובטרם מלאו לו 16 שנה, להיכנס לשורות הארגון שפעל בסתר. אנשי הלח"י הסתתרו מעיני הבריטים, אך גם מעיני הנהגת היישוב היהודי, שרדפה אחריהם והלשינה עליהם. יכין החל את הפעילות בלח"י כמדביק מודעות מטעם המחתרת.

על קורות חייו יכין ממעט לדבר, ומעדיף לספר בהתלהבות של נער צעיר על שני "המנהיגים הדגולים" של הלח"י, כלשונו: אברהם שטרן ("יאיר") וד"ר ישראל אלדד. "יאיר היה הגפרור שהדליק את הלפיד, ואלדד העביר את הלפיד, הרוח שליבתה את האש. יאיר ידע שהוא ייהרג על ידי הבריטים, אך התעקש להמשיך. הוא הרגיש כמו גפרור שחייב להידלק כדי להבעיר את הלפיד. בישראל אלדד בערה אהבת ישראל בכל נימי נפשו".

יאיר היה אדם דתי?

"בשנתיים האחרונות לחייו הוא שמר מצוות. שמר שבת, כשרות, הניח תפילין, קיים הכול. ולכל מקום הלך עם ספר התנ"ך". לדברי יכין, יאיר לא היה קשור לרב מסוים, כי לא הייתה מנהיגות רוחנית שתכוון את גיבורי הלח"י. "לימדו אותנו איך לאכול כשר, איך לשמור שבת. אבל על לרשת את הארץ מיושביה הרבנים לא דיברו. הרבנים פחדו. אני לא אשכח איך הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, פרסמו כרוז גדול שכותרתו 'לא תרצח' כשהתנקשו בצורר הגדול הלורד מוין. אנשים הלכו לרב עוזיאל לדבר עמו על הכרוז, והוא ענה 'מה אני יכול לעשות, הרב הרצוג לא שואל אותי, הוא מפרסם את זה'".

בשמונה עשר עיקרים ביסס יאיר את חזון ארגון הלח"י. על אף שהלח"י לא היה ארגון דתי, העיקרון השמונה עשר והאחרון הוא בניין הבית השלישי. "אנשים זלזלו בעקרונות שלו, טענו שדבריו לא ריאליים. אבל אם היינו רוצים, כל עיקרי התחיה היו היום בידינו. במלחמת ששת הימים, פתאום בלי רצון של ראש הממשלה ושר הביטחון, או של הרמטכ"ל שהתמוטט", אומר יכין בהתרגשות, "מה שהתפללנו אליו אלפיים שנה – הקב"ה נתן לנו. הוא נתן לנו את ארץ ישראל כולה, אם היינו רוצים. הר הבית בידינו. אך לא הייתה לנו מנהיגות בשיעור קומתו של יאיר. לא הייתה לנו מנהיגות תורנית בשיעור קומתם של המכבים, שידעו שאם הר הבית בידינו אז קודם כול צריך לטהר אותו. יאיר ראה שתבוא שעת הכושר, והוא רצה להכין את העם לשעה הזאת כשהיא תגיע".

השבר הדתי לא היה שייך אז רק לשדרת ההנהגה. כאשר יכין היה צעיר, נערים דתיים רבים עזבו את אורח החיים הדתי וחדלו לשמור מצוות. את הגחלת של שמירת המצוות החזיקו בעיקר הקשישים.

היום עולם התורה פורח. דמיינת שתהיה התעוררות רוחנית כזאת, לכאורה ממש "היינו כחולמים"?

"היינו כחולמים? ממש לא חלמנו על זה", הוא מתקומם, "לסדום היינו. לא דמיינו שחנויות יהיו פתוחות בשבת. כשהייתי נער, אנשים לא עבדו בשבת. לא היו חילולי שבת המוניים. נכון, יש היום גם התעוררות רוחנית גדולה, אבל כנגדה יש טומאה נוראית של מצעדי גאווה והתנכרות לתורה. יש פה מאבק כוחות בין גורמים שמחוברים לתורה ולתקומת ישראל ואנשים שנאבקים בגאולה".

יכין נלחם במלחמת העצמאות בכמה קרבות, ובפריצת חומות העיר העתיקה הוא נפצע קשה. פגז התפוצץ ממש בסמוך אליו, ורסיס פגע בעינו. רסיס מפגז נוסף חדר את גולגלתו. בנס הצליח להחלים מהפציעה הקשה, אך נותר עיוור בעינו הימנית.

בן גוריון עדיף מבגין

בשנים שחלפו מאז נלחם על עצמאותה של מדינת ישראל ועד היום, הספיק יכין לחוות לא מעט תחנות כואבות מבחינתו, שהמחישו לו שהקרב על ארץ ישראל עדיין לא תם. עמדותיו האידיאולוגיות לא השתנו עם השנים, ורק התאימו את עצמן לנסיבות בכל פעם. כך למשל הוא שולל את ההסכמים המדיניים עם הפלשתינים.

מה דעתך על הסכם השלום?

"הם לא רוצים מדינה. אצלנו עדיין מדברים על שתי מדינות לשני עמים. הציעו להם הכול, אבל הם לא רוצים. הם רוצים להרוג אותנו ולשחוט אותנו. אני בטוח שגם אם נציע להם לקבל את הארץ כולה ושאנחנו נהגר לאמריקה, הם לא יסכימו. הם רוצים אותנו מתים. זו לא מלחמה רק על הארץ, זו מלחמת דת. עם כל הסלידה שלי מדוד בן גוריון ששנא אותנו שנאת מוות, אני אומר שברוך ה' שהוא היה ראש הממשלה ולא בגין. בן גוריון ידע להילחם בערבים. בגין היה נותן לערבים את זכות השיבה".

יכין היה שותף פעיל במאבק נגד הגירוש מגוש קטיף. הוא השתתף בהפגנות נגד העקירה וחיזק את תושבי גוש קטיף בדרכים שונות. לדעתו המאבק היה צריך להיות עיקש יותר, דבר שהיה מחייב את הממשלה לא להשלים את "הפשע הנורא" כלשונו. לאחר הגירוש, מרוב צער הוא סירב לצאת ממיטתו ולא אכל במשך כמה ימים. בהמשך אף חלה במחלת פרקים קשה: "לא יכולתי לחיות לאחר הפשע הנורא הזה. פניתי לקדוש ברוך הוא ושאלתי אותו: למה? עשית עִמנו כל כך הרבה ניסים, למה את הנס הזה לא עשית?".

יכין מספר שאת התשובה הוא קיבל מתוך התורה עצמה, מהפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה". "אם אתה לא ירשת את עזה, אתה לא יכול לשבת בגוש קטיף. אי אפשר לשבת באיתמר ובאלון מורה, אם אנחנו לא יורשים את שכם. אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמת השחרור, היא עדיין לא הסתיימה. יש אויב שצריך להילחם בו".

אתה מרגיש שיש היום המשכיות לרוחו של הלח"י?

"הרוח של הלח"י עדיין קיימת, היא לא נעלמה. היא קיימת אצל המתנחלים והיא קיימת אצל החיילים, אבל חסרה לנו המנהיגות שלא קיימת. המנהיג יצמח אולי מתוך הנוער שלנו".

השנאה למתנחלים ולנוער הגבעות מזכירה ליכין את השנאה ללוחמי המחתרות, אך הוא לא נמנע מלחלוק על פעולות תגמול בסגנון 'תג מחיר'. "אני מכבד אותם, אבל אני חושב שהם טועים", הוא אומר על נערי הגבעות, "אסור לעשות דברים כאלה. אז פגעת בערבי, מה זה יתרום? צריך שהצבא יעשה זאת, שהמנהיגים ידריכו להילחם, שזו תהיה הרוח. 'תג מחיר' מקומם נגד המתנחלים וזה גם לא עוזר. אתה תלכלך קיר של מסגד, מה זה ייתן? תשרוף אוטו של ערבי, הוא יקבל פיצוי מהמדינה".

רבים משווים את פעולות 'תג מחיר' לפעולות של הלח"י והאצ"ל.

"זה לא דומה. יש לנו היום ממשלה של יהודים שהיא אחראית לביטחון שלנו ולחיים שלנו. אסור לפטור את הממשלה מאחריות, צריך להטיח בפניה ולדרוש ממנה לפעול".

אבל גם אז הייתה הנהגה ליישוב היהודי.

"זו הייתה הנהגה, אבל לא ממשלה. אם ההנהגה לא פועלת בסדר, אז אפשר לפעול במקומה. אבל אנחנו במצב שיש לנו ממשלה שהיא אחראית וצבא שהוא אחראי, אל תסיר מהם את האחריות".

אז מה הפתרון?

"הפתרון הוא לחנך לערכים הללו, לעודד אווירה של כיבוש הארץ ומלחמה נגד האויב. היום אתה לא צריך את התקשורת. יש פייסבוק, יש טוויטר, יש ווטסאפ. פעם לא היה אפשר לדבר בלי המסננת של הפוליטיקאים או המסננת של התקשורת. הייתי בכמה מפלגות, ראיתי שזה לא עובד. הייתי ב'חירות', הייתי בין מקימי 'התחיה', אבל לא נתנו לי לדבר. הייתי בהנהגת 'מולדת' אבל סתמו לי את הפה. היום אפשר לעקוף את כל התקשורת, מה שלא היה אפשר בעבר. אין לי חשבון פייסבוק אבל אני מפיץ למשפחה ולחברים דרך הווטסאפ".