ח"כ אבי דיכטר
ח"כ אבי דיכטרצילום: חזקי ברוך

אמש זכיתי להיות בחתונה של ניצן ועומר. זוג מקסים שהעמיד עוד בית בישראל. את ניצן הכרתי מיום שנולדה. בגלל רגישותה לחלב, שתתה רק תחליף של חלב חרובים. בערב יום הזיכרון 1982, אזל מלאי התחליף בבתי המרקחת באשקלון ואביה, חורש, שעבד עימי בשב״כ, גייס באמצעות מכשיר הקשר את כל הרכזים שנעו בכבישי הדרום, כדי למצוא בית מרקחת שבו ניתן להשיג את המוצר.

זה היה אחד המבצעים הכי מרתקים והכי משעשעים שמצאנו עצמנו נרתמים לעזור בו....את חלב החרובים מצאו לבסוף בבאר שבע.

בחתונה אמש, אדם אחד נעדר מהאירוע, אבי הכלה. חורש, (יחזקאל בשמו הפרטי, שאיש לא עשה בו שימוש...) או בכינויו בשטח, אבו ע׳ליון ( בעל המקטרת), היה חסר. הוא איננו מאז נפל בלבנון בנובמבר 1982, באסון צור ביחד עם 76 לוחמים מצה״ל, מג״ב ושב״כ.

הייתי מפקדו בעזה עד שעלה ללבנון. חורש שהיה מבוגר מכולנו, היה גם המנוסה מכולם. ערביסט בכל רמח אבריו. קשה לאמוד את מספר הישראלים החבים לו את חייהם. סיכול פיגועים היה לחם חוקו.

הוא היה זה שישב במונית המסתערבת לצידו של שריה עופר ז״ל (״יאיה הקטן״ שנרצח על ידי מחבל בביתו שבבקעת הירדן לפני כ-4 שנים), כשרב המחבלים שנשלח מלבנון לעזה, יצא מהפרדס והלך בהליכה חשדנית לעבר בתי העיר עזה.

חורש ידע שמחבל זה נשבע שלא יאפשר לחיילי צה״ל לעוצרו חי, ומנוי וגמור עימו לפוצץ את רימון היד שעל גופו כדי להרוג חיילים ביחד איתו.

״זה המחבל בוודאות״, לחש חורש ליאיה שישב ליד הנהג. הלחישה הפכה לרועמת כשהאקדחים דברו והשכיבו את המחבל למוות, קודם שהספיק להשתמש באקדחו. על גופו נמצא רימון היד.

כמעט 35 שנים אחרי, ודמותו של חורש היתה לנגד עיני רבים מאיתנו בחתונה אמש. מזל טוב לזוג הצעיר, מזל טוב משפחת חורש. רגע לפני ערב יום הזיכרון לחללי מערכת הביטחון, יהי זכרם של הנופלים, ובתוכם זכרו של יחזקאל חורש, ברוך.