מי שצופה בסרטונים הביתיים של הזוג יוני ונינה טוקאייר לא יכול שלא להיכבש בקסם.
בני הזוג הצעירים חרכו את הרשת בשירה הזוגית, ההרמונית והפשוטה שלהם. הוא בכיפה, היא במטפחת אופיינית ולצדם מבצבצת מפעם לפעם התינוקת החמודה אשירה. זה התחיל כשירים שהעלו לדף הפייסבוק לקראת שבת, בעיקר קאברים לשירים מוכרים יהודיים ולועזיים, שזכו למאות אלפי צפיות. זה המשיך להופעות ברחבי הארץ, וכעת מתבשל בביתם של הטוקאיירים האלבום המשותף, שמומן בזכות המעריצים באמצעות 'הדסטארט'. סינגל ראשון מתוכו בשם "רגע מכוון" שוחרר לאחרונה לאוויר.
אבל המתיקות של השירה הזוגית הדוסית הזאת עלולה לבלבל. הפסטורליה המוזיקלית של הצמד 'יונינה' מסתירה מאחוריה בעיה הלכתית לא פשוטה. תחת החזות הדתית הקלאסית, קולה של נינה נשמע היטב בשירה ולא מנסה להתחבא. בריאיון שנערך עמה היא הודתה שבחרה לשיר גם בפני גברים, וטענה כי האיסור על שירת נשים הוא "נושא מורכב ויש בו הרבה דברים במחלוקות, כמו כל דבר ביהדות". היא סיפרה כי "זה נושא שעברתי איתו מסע שלם, והחלטתי ללכת עם דעה שקיימת בעולם היהודי, ולפיו אם השירה נעשית בצורה צנועה ובקונטקסט צנוע אז זה לא בעייתי".
לא הייתי נדרשת לסינגל יחיד, אלמלא נראה שהדפוס הזה עלול להפוך לתופעה. אלבומם החדש והשלישי של להקת 'עלמא' יצא לאחרונה לחנויות. גם בהרכב הזה האלמנטים דומים: בשלישיית האמנים של 'עלמא' תמצאו את אברהם ורעיה מוסקל - זוג חוזרים בתשובה, הוא בכיפה בוכרית גדולה והיא במטפחת מרשימה לא פחות. גם פה אהדת הקהל הייתה מעבר לציפיות, כאשר שני האלבומים הראשונים נמכרו ביותר מעשרת אלפים עותקים כל אחד, וגם הם זכו לחיבוק חם של קהל דתי.
האלבום החדש נקרא 'לכבוד המקום', כפי שמסביר חבר ההרכב אברהם מוסקל: "לכבוד המקום ברוך הוא, שמכוון אותנו בדרך המופלאה והפתלתלה של החיים". אבל אני בספק אם המקום ברוך הוא היה מרוצה מאלבום שכולל גם הוא שירת נשים - לא בדיוק על דעת המקום.
שני ההרכבים הם יצירתיים, מלודיים וכנראה ייחודיים מבחינה מוזיקלית. אבל כאן ראוי להצביע על תהליך כבד משקל בהרבה שמתחולל מאחורי הצלילים, המטפחות והכיפות: הקלילות שבה מדלגים, הן היוצרים הדתיים והן הקהל הדתי שהשירה ערבה לאוזנו, מעל המשוכות ההלכתיות של שירת נשים, צריכה להטריד את כל מי שההלכה יקרה ללבו. העובדה שהשירה הבעייתית הזאת עטופה במילים מהמקורות, בדיבורים על תפילה, רוחניות וחיבור, לא מועילה. אולי אפילו ההפך.
טשטוש הגבולות הזה אופייני אמנם בדור הנוכחי לא רק לתחום שירת הנשים. השיח של "ריבוי דעות" כשהפסיקה דווקא חד-משמעית, או פסילה בבוז של המושג "דתומטר", הם חלק מאותה מגמה. כאשר תופעות כמו 'יונינה' ו'עלמא' חודרות אל לבו של הקהל הדתי, תרתי משמע, ראוי להציב תמרור אזהרה שיעצור את הכרסום הזוחל בשמירת גדרי הלכה בסיסיים בקרב מגזר שמגדיר את עצמו שומר מצוות. הצליל, ללא ספק, יהיה אז הרבה יותר מכוון.